עיצוב הנוף בערבה הדרומית / ד"ר חנן גינת
באזור הערבה הדרומית ואילת נחשף נוף מגוון ומרהיב שבו חשופים סלעים מסוגים שונים – סלעים מגמטים,מותמרים, סלעי משקע יבשתיים וימיים. העתקים גיאולוגים חוצים את האזור בכיוון צפון-דרום בערבה ובשוליה. מגוון הסלעים, המבנים הגיאולוגים והנופים מעיד על הסטוריה גיאולוגית מעניינת ומגוונת.
לפני כ 800-530 מליון שנה נוצרו סלעי התשתית כתוצאה מפעילות של הכוחות הפנימיים במעמקי האדמה. סלעי הצפחה נוצרו בתהליכי התמרה בלחץ וחום של סלעים קדומים עוד יותר. סלעי הגרניט נוצרו בתהליכי התגבשות איטית במעמקי האדמה. לתוכם חדרו דייקים שצבעם לרוב סגול או אפור. סלעים אלו נחשפים בהרי אילת ועד בקעת תמנע וכן בונים את הרכס הגבוה של הרי אדום.
בעקבות תקופה ארוכה של בלייה וסחיפה נחשפו הסלעים המגמטים והמותמרים ועליהם הורבדו אבני חול בעיקר בנחלים קדומים שזרמו לכיוון צפון מערב. בתחילה הורבדו אבני חול גסות עם חלוקים, החשופות בבקעת תמנע ובונות את עמודי שלמה , הפטרייה וגבעת בורג. לאחר מכן בים קדום הושקעו נחושת ומנגן, בעיקר כתוצאה מפעילות של אצות. בהמשך הושקעו בעיקר אבני חול דקות גרגר בנחלים בהם עוצמת הזרימה היתה מתונה מאוד. לאחר הפסקה ארוכה של למעלה מ 300 מליון שנה, במהלכם היה האזור גבוה ביחס לסביבתו ( למשל בשולי המזרח התיכון בו הצטברו השכבות העשירות בנפט) נמשכה השקעת אבני חול לבנות וצבעוניות. מגוון הצבעים קשור בתמיסות מי תהום עשירות בברזל שנספגו בסלע לאחר השקעתו. באבני החול הלבנות מצויים תרכיזי נחושת בהם השתמשו בתקופות קדומות החל מלפני 6000 שנה לייצור המתכת מהסלעים הירקרקים. אבני החול נחשפות בבקעת תמנע וכן דרומית לתמנע ועד אילת ונוצרות לרוב תבניות נוף של מצוקים, עמודים וצורות נוף מיוחדות.
לפני כ – 100 מליון שנה הוצף האזור על ידי ים תטיס. במהלך 60 מליוני השנים הבאות הושקעו באזור בעיקר סלעי גיר, דולומיט, קרטון, חוואר וחרסית לרוב בים רדוד. הכמות הגדולה מאוד של מאובנים כגון שבלולים, צדפים ואמוניטים ויחד איתם מאובנים מקרוסקופים מעידים על ים עשיר מאוד בפאונה. סלעי המשקע הימיים הם הסלעים השכיחים ביותר ונחשפים בכל המרחב של הנגב הדרומי ועד לאילת.
לאחר נסיגת הים לכיוון צפון מזרח החלה התפתחות של מערכת ניקוז מאוד מתונה לכיוון צפון. "הדרמה הגדולה" בה נוצר בקע ים המלח והערבה, לאורך השבר הסורי אפריקאי החלה כנראה לפני פחות מ-20 מליון שנה. פעילות נמרצת של הכוחות הפנימיים הביאה ליצירת עמק ביקוע צר וארוך המתחיל במפרץ אילת ונמשך עד דרום תורכיה. העמק שנוצר הוא למעשה הגבול בין שני לוחות טקטונים: הלוח הערבי והלוח של ישראל, סיני ואפריקה. כתוצאה ממאמצי מתיחה גדולים מתרחקים הלוחות וכן גם נעים בתנועה אופקית האחד ביחס לשני. תנועה שמאלית זו, בשיעור של 105 ק"מ היא היוצרת את השוני הנופי הגדול הקיים משני צידי הערבה. מדי מספר שנים מורגשת באזור רעידת אדמה המלמדת שהבקע עדיין פעיל. מפרץ אילת שנוצר כנראה לפני יותר משלושה מליון שנה גם כחלק מפעילות זו.
בתוך עמק הערבה מצטבר סחף יבשתי צעיר שעומקו נע בין עשרות מטרים ועד 1200 מטר באזור של מלחת יטבתה. סחף נחלי מצטבר בעיקר במניפות הסחף בשולי הערבה ואילו במרכזה מצטברים חולות וכן משקעים חרסיתיים דקי גרגר. הערוצים הפעילים כיום מתחתרים בערבה בתוך מניפות הסחף של עצמם ויוצרים ערוצים ברורים שבהם מרוכז עיקר הצומח הטבעי הרב שנתי. הרוח הצפונית, השכיחה וגם בעזרת סופות חול לרוב דרום מערביות הן היוצרות את דיונות החול בערבה – חולות סמר, אליפז וגרופית.
תהליכים חיצוניים של בליה, סחיפה והשקעה פועלים כיום בכל השטח ובעיקר בעמקי הנחלים. על גבי מניפות הסחף הנטושות מתפתחת קרקע רג מדברית עשירה במלחים. קרקע זו, כמו גם הקרקעות דקות הגרגר משמשת כמצע לגידולים חקלאיים בערבה.
