____________
חקלאות במדבר – אמנון גרינברג
פיתוח חקלאות קשור לאקלים ולאיכות המים.
בשנות ה -50 כשהחלה ההיישבות בערבה הדרומית לא היה כלל ידע על חקלאות בתנאי מדבר ואת זה היה צריך לפתח .
הערבה הדרומית הי א אזור מדברי עם אקלים קיצוני, טמפרטורות גבוהות מאד וקרינת שמש גבוהה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נמוכה מאד ועומדת על כ – 30 מ"מ גשם בשנה .
המים בערבה הדרומית מאופיינים ברמת מליחות הגבוהה פי שלשה ויותר מהמים המשמשים לחקלאות ברוב חלקי המדינה.
ישנם גידולים רבים שאינם מסוגלים לצמוח בתנאי מליחות כאלו וגם אלו שגדלים מתאפיינים ביבול נמוך.
במהלך הפיתוח החקלאי נעשו נסיונות רבים הן במטעים והן בירקות.
שיטת ההשקייה בהמטרה הייתה בעייתית כיוון שהמים המליחים גרמו לצריבות מלח על העלים.
בשנת 1964 הקימה המועצה האזורית בשיתוף הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות את תחנת הנסיונות.
העבודה הראשונה בתחום המחקר והפיתוח הייתה השקייה בשיטת הטפטוף.שיטה זו של השקייה היא אחד הגורמים העיקריים שאיפשרו את המשך ההתיישבות והקיום בערבה.
משק החלב שהחל להתפתח במקביל הפך עד מהרה לגרעין ככלכלי יציב וריווחי בכל קיבוצי הערב הדרומית.
ענף התמרים שהתפתח בערבה הצליח בזכות התאמתו לתנאים הקשים של המדבר. עץ התמר עמיד למליחות המים ולתנאי האקלים וענף התמרים זוכה בשנים האחרונות להצלחה גדולה. חלק מההצלחה נעוץ באטרקטיביות של הפרי מזן המג'הול. מטעים רבים נטעו בשנים האחרונות באזור שמדרום לקיבוץ אליפז תוך שימוש מבורך במי הקולחין של אילת.
היו נסיונות לגידול כרמים ופרדסים אבל ההצלחה בהם הייתה מוגבלת.
תחום גידולי השדה הותאם כל השנים ליכול השיווקית ובמקביל ליכולת של הקיבוצים לעבד ולקטוף את היבולים בעבודה עצמית.
עם כניסת כח עבודה זול של תאילנדים בעיקר לתחום החקלאות ניתן היה לגדיל את השטחים ולנסות סוגי ירקות ופירות חדשים.
הגידולים המסורתיים בערבה היו בצל , מלון סתווי ואבטיח. לאחרונה החלו לגדל באזור גם תפוחי אדמה, בטטות, ,
