רוח התנדבות – ילדים סודנים באילת| 

מנהל האתר

לפני שלוש שנים נתקלתי לראשונה בפליטים הסודנים. למדתי אז באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע וצפיתי בחדשות בדיווח על כך שישנה קבוצה של פליטים אפריקאיים בב"ש. הלכתי לשם יחד עם חברים מתוך סקרנות ורצון לעזור, לא ידעתי שמפגש ראשוני זה יסחף אותי לעשייה אינטנסיבית ברחבי הארץ.

הגענו למקום בו הם שהו וגילינו ילדים שלא בוכים גם כשזרים גמורים מרימים אותם; אבות שאיבדו את נשותיהם ואינם יודעים כיצד לטפל בילדיהם, ואנשים שכל רכושם מסתכם בבגדים הקרועים שלגופם ובזיכרונות האיומים שהם אינם מצליחים לשכוח.

הם עברו דרך ארוכה מאז, ובכלל לא פשוטה; המדינה מסרבת להכיר ברובם כפליטים על אף שהם מחזיקים תעודות פליט ממשרדי האו"ם במצרים, הם נדרשים להגיע כל חודש-חודשיים למשרד הפנים לחדש את אישור שהייתם בארץ, הם אינם יכולים להתגורר או לעבוד בין חדרה לגדרה,  וגם בערד ובאילת, שם הם מועסקים ברובם בבתי המלון המשוועים לידיים עובדות, הם אינם מתקבלים בברכה. וזאת מבלי להזכיר את סכנת האיום התמידי בגירוש ששוכנת כעננה שחורה מעל לראשם, גירוש שמרבית הסיכויים שיסתיים במותם, כפי שאיים שר הפנים הסודני.

באילת נמצאת קהילת פליטים גדולה למדי, קרוב ל3,000 אנשים אשר מועסקים בבתי המלון, במסעדות, ובניקיון בחברות שונות. הם עובדים שעות ארוכות על מנת להתפרנס, כמו כולם בארץ הנפלאה הזו שלנו, וזה לא ממש משאיר להם זמן לילדיהם. בלילות הם חולמים על הרגע בו יוכלו לשוב למדינות מהם נמלטו, להתאחד עם בני המשפחה ששרדו, ולהפסיק להיות זרים.

ילדי הפליטים, אם תשאלו אותם, רואים עצמם כישראלים. אין להם דבר וחצי דבר עם אותה ארץ ממנה הם נמלטו: הם חוגגים את יום העצמאות הישראלי (ואין גאים מהם ללבוש "ז'ינס כחול וחולצה לבן"), דוברים עברית ממש כאילו נולדו כאן, וחולמים על גיוס לצבא.

ניתן להתווכח על יכולתה של ישראל לקלוט פליטים, ועל חובתה המוסרית, אם ישנה כזאת, לסייע למבקשי מקלט המתדפקים על גבולותיה. כמו בכל סוגיה מוסרית, הדעות מוצדקות לכאן ולכאן. לא ניתן להתווכח, לעומת זאת, על מחויבותנו לסייע, כחברה, לאותם ילדים אשר כבר שוהים פה. לא יעלה על הדעת שחששות דוגמת "אם יהיה להם כאן טוב יבואו עוד אנשים" יכתיבו מדיניות של התעללות באנשים ובעיקר בילדים הנתונים לחסדנו, העיקר שלא יספרו לאיש שטוב לחיות בישראל.

היום אני עובדת בארגון א.ס.ף. ארגון שמגיש סיוע לפליטים במגוון תחומים. לפני שלוש שנים היו הם אלה שסייעו לפליטים למצוא מקומות עבודה, כיום הם מלווים אותם לבתי חולים, דואגים לתרומות מזון למי שאינו מצליח להתפרנס, ומטפלים לא רק בגוף אלא גם בנפש של אותם פליטים.

באילת אנו מקימים כעת פרויקט חדש, בדומה לזה המתקיים כבר שנתיים בהצלחה בתל-אביב. הפרויקט הינו פרויקט של ליווי ותמיכה עבור ילדי הפליטים. מעין תוכנית "אח-גדול" או "פר"ח" עבור ילדים בגילאי בית הספר היסודי. מדובר במפגשים דו-שבועיים אחר הצהריים, בביתם של הילדים, במתנ"ס אותו הקימו הפליטים בעיר, או באחת מההפעלות שאנו ניזום.

אנו מקווים ליצור קשר משמעותי בין המתנדבים, אשר יזכו להדרכה וליווי לאורך כל הפרויקט, לבין הילדים שישמחו לתשומת הלב הנוספת, לעזרה בשיעורי הבית, ולהיכרות נוספת עם החברה שלנו. קשר כזה מצריך מחויבות מצד המתנדבים והתמדה לאורך זמן. לא פשוט להכניס ילדים עם מטען חורג שכזה לחיים, אך התמורה  רבה.

אני קוראת לכם להצטרף לפרויקט. אתם מוזמנים ליצור עימי קשר בטלפון או בדוא"ל, לשמוע פרטים נוספים, ולהצטרף כמובילים בתהליך שיביא לשינוי של ממש בחייהם של אותם ילדים ולסיפוק רק עבוריכם.

טל יעלון 050-6663468 4refugees.il@gmail.com