מאמרים

רגע אחד. זה יכול לקרות גם אצלנו?| 

מנהל האתר

יהלי ויאיר ילובסקי מנסים לפצח את קרום האדישות של הדיון הציבורי  באזורנו . מוזמנים להגיב על הדברים באתר.

כותרת העיתון"ישראל היום" - זה יכול לקרות בכל מקום?

כותרת העיתון"ישראל היום" - זה יכול לקרות בכל מקום?

"שלום רב לכולם.
זאת הכותרת הראשית, הבוקר, בעיתון "ישראל היום". לא בדקנו, אבל סביר להניח שגם שאר העיתונים בחרו להתייחס לפרשה בהרחבה.
מה הקשר אלינו? אנחנו לא יודעים!
אולי יש קשר, אולי אין?
אנחנו חושבים שכל אחד מאיתנו, העוסקים בחינוך: החל מהורים, מורים, מדריכים, מנהלים, כולנו צריכים לקרוא את הכותרת ולשאול את עצמנו כמה אנחנו באמת יודעים או מעורבים במה שקורה לבני הנוער שלנו? האם, חס וחלילה, יכול להיות שגם באזורנו, נער או נערה נמצאים במצוקה דומה?
בברכה
יאיר ילובסקי- נעל"ה אילות
יהלי ילובסקי- מדריך נעורים, סמר

3 Responses to “רגע אחד. זה יכול לקרות גם אצלנו?”

  1. 1
    מייקל Says:

    יאיר ויהלי –
    טוב לי שאינכם אדישים למתרחש בקרב בני הנעורים בארץ. טוב לי שאתם מנצלים את ההזדמנות לעצור גם אותנו לרגע. טוב נעשה עם נשוחח עם הנערים על התופעות הללו. וכן, עלינו להיות על המשמר ועם אוזן מוטה תמיד. היקף הפניות של תלמידים למערכת היעוצית השנה בענינים של דאגה הן של תלמידים למצוקתם הם, והן מתוך דאגה לזולת , עלה השנה. זה מעיד מחד על קשיים רבים. מאידך, מעיד על כך שכל פונה רואה בנו כתובת. כל פנייה זוכה לטיפול ומעקב. איכות העבודה של מערכת היעוץ השנה בהחלט מרשימה אותי.
    וכן, חייבים כל הזמן לחפש את הדרך ללמוד עוד, לדעת עוד….
    נעלה שוב את הסוגיה בצוות טיפולי כאן.
    בתקווה לימים של שפיות….
    מייקל לוי
    מנהל בית הספר "מעלה שחרות"

  2. 2
    אוסנת שטרום-ממונה בגרופית Says:

    לצערי עלי לציין שמקרים כאלה, או דומים להם קורים כל הזמן, וכן, גם אצלנו, למרות שאנחנו רוצים להאמין שאנחנו שונים. החברה שלנו כבר לא הומוגנית כפי שהיתה לפני שנים, וגם אז, קרו מקרים דומים.
    מה צריך לעשות?
    להיות קשובים, לשים לב מי החלש בחברה, שנשאר בצד.
    לדבר על הנושא הזה עם הילדים האישיים שלנו, והמדריכים עם החניכים.
    לחזור ולהדגיש בפני הילדים שיש להם נטיה להסתיר ולא לגלות (להלשין בשפתם), למצוא מבוגר שהם סומכים עליו ולספר. הוא כבר ידע למי לפנות כדי שתמצא עזרה למי שנזקק.
    היום ישנן ממונות למניעת הטרדה מינית בקיבוץ קטורה, גרופית ויטבתה שהן הכתובת לפניות כאשר קורים מקרים של הטרדות מיניות.

  3. 3
    שרי ניצן Says:

    שלום יאיר ויהלי,
    מצטרפת למילים של מייקל, ומוסיפה, שאין תחליף למעקב הורי, גם (אולי במיוחד) בגיל ההתבגרות.
    תקשורת בין הורה לילד באופן שוטף, משאירה דלת פתוחה לפניה כאשר יש צורך. חשוב גם להורים לתת לגיטימציה לנערים ונערות לפנות למבוגר אחר משמעותי בחייו/חייה, כי מה שחשוב וצריכים להדגיש, זה לא להישאר לבד עם הבעיה. בשנים האחרונות הגורמים באזור מנסים לתת לתלמידי גן ובית הספר, את הכלים להתמודדות עם בעיות מסוג זה – מה מותר, מה אסור, מתי לא לשמור סוד, מתי לפנות ולמי לפנות. אבל זה לא תחליף לנוכחות הורית. שינוי במצב רוח של הבן או הבת, הסתגרות בחדר, בעיות אכילה – אלו רק חלק מהסימנים של מצוקה. אנשי מקצוע מנסים לתת מענה אבל ההורים חייבים להיות השורה הראשונה בהתמודדות עם קשיים מסוג זה.
    האם זה יכול לקרות גם באזורנו? בהחלט. כל פעם שמעלים עין מהבעיות היותר בולטות, כמו שימוש לרעה באלכוהול וסמים, נותנים מרחב יותר גדול לתלמידים לפרוץ גבולות. ניסיונות לטפל בבעיה ברמה האזורית מצליח רק חלקית בגלל אי שיתוף פעולה של חלק מהאוכלוסייה. זהו חומר למחשבה. בנוסף, קל מאוד לבני נוער ליפול בין הסמכות של מערכת החינוך והמשפחה – השאלה המוכרת לכולנו – של מי הילד הזה? של הקיבוץ? של ההורים? מי צריך להפעיל סמכות?

    אני שוב אומרת, ההורים.
    כולנו ביחד צריכים לשמור על ילדנו, ולתת להם גם את הכלים לשמור על עצמם.
    בברכה,
    שרי ניצן
    מנהלת המחלקה שרותים חברתיים

Leave a Reply