מזיכרון אחד למשנהו
לפני שבוע, ציינו בכאב רב את יום השואה של יהדות אירופה. עברו כבר קרוב לששים וחמש שנים מאז הטרגדיה ההיא ואפילו אנשים כמונו, אשר ראינו כבר בימי חלדנו מלחמות לאין ספור וניסיונות להשמדת עם ברחבי אסיה ואפריקה, אפילו אנו עומדים המומים לשמע מה שהיה וכדרך הטבע האנושי, אנו תוהים לגבי עצמנו-מה אנחנו היינו עושים אם היינו נקלעים לסיטואציות דומות. איני יודע, רק מי שחווה שם את השנים הנוראות יכול ורשאי להביע דעה. התשובה שלנו לשואה, הייתה הקמת מדינת ישראל. במלחמת השחרור, נלחמנו בציפורניים וכנגד כל הסיכויים להקמת המדינה ולביסוסה. הדרך הייתה קשה ומרה מאד ורצופה בגוויות חברינו המופלאים, אנשים נהדרים והם כל כך חסרים.
והנה, החלום של הדורות הנוראים, קרם עור וגידים-יש לנו מדינה והיא שלנו!! הבריטים שוב לא נראו בארץ (אלא כתיירים), והתחלנו בבניית המדינה יש מאין. קלטנו עלייה ענקית (אם כי לא תמיד כמו שצריך) התחלנו להפריח שממה, והארץ ברובה אכן הייתה חרבה. התחלנו כיישוב שמנה כ-שש מאות אלף נפש ובתקופה קצרה של שני דורות, אנחנו מונים כרגע
שבעה מליון וחצי נפש. הישג כביר בכול קנה מידה, וכול זה כאשר אנו נתונים למתקפות בלתי פוסקות של שכנינו. עשינו שגיאות למכביר בעיקר בנושאים של הפרדת הדת מהמדינה ובדבקות בשיטות ממשל אנכרוניסטיות, שכחנו את השכבות החלשות, הפער בין העשירון העליון לזה התחתון, מקביל לשורר בארצות העולם השלישי והמצב הולך ומחמיר. יש לנו הישגים מדהימים בצבא, חקלאות, מדע וטכנולוגיה, אבל אלו הושגו לא הודות לשלטון המסואב שלנו, אלא על אפו ועל חמתו. נראה לי כי הפעם, בעניין "ארץ הקודש", הגענו לפסגות של שחיתות ציבורית, תאוות בצע בלתי מרוסנת בעליל וגניבה במלוא חומרת המילה. הסכר נפרץ והשיטפון הזה מאיים עלינו להטביענו. והכול, כמובן, בשם הקפיטליזם הטהור. זה לא התחיל עכשיו, זה החל עוד בזמן שהצדיק הידוע אברהם שפירא, קיבל יד חופשית לעשות בנכסי הלאום כאוות נפשו. עכשיו, יום א' בערב, חזרנו זה עתה מטקס פתיחת יום הזיכרון. עמדתי שם ובלבי בקשת סליחה מחברי הנפלאים אשר יותר לא אראה אותם יותר, סליחה על שהיינו כל כך חסרי אונים כלפי הטפילים "עובדי השם" וכלפי השודדים רמי המעלה. חברים רבים היו לי, קשה להסביר לכלל מה הייתה משמעותה של החברות בפלמ"ח. הקרוב מכולם היה אריק מנדל (בן-הילל) בן כפר מל"ל, היינו כאחים במחלקה שלנו בפלוגה ג' בשנות ה-40 ובפרוץ המלחמה, אריק הוצב בחולדה ומשם עבר לקריית-ענבים, נפל בקרב על כיבוש הקסטל. אני חושב עליו המון ומבכה אותו ללא הרף. יום הזיכרון החל, עבורי זה היום הקשה, קשה משאול, והיום בערב מתחילים טקסי יום העצמאות, שיהיה לנו חג שמח!
בהערת שולים אציין את הר הגעש של איסלנד, מי אנחנו ומה אנחנו לעומת איתני הטבע? ישנה תיאוריה המסבירה את עשרת מכות מצריים בהתמוטטות של הר הגעש בסנטוריני, אבל זה כבר סיפור אחר. חג שמח!!!
אביהו נלסון, אילות, יום הזיכרון תש"ע. 19.04.2010
