מוציאים אנרגיה - בעד ונגד "פרויקט אגירה שאובה" בחבל אילות

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות למעבר לאנרגיות מתחדשות ומשרד האנרגיה מקדם יעדים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בשיעור של 30% עד שנת 2030, מה שצפוי להפחית משמעותית את זיהום האוויר בישראל.


כתבה: מרווה קובי. הדמיה וצילום: משרד הייעוץ הסביבתי "אדם - מה" | קצה המדבר, גיליון יולי 2021

מכיוון  שייצור חשמל מהשמש מתאפשר רק במהלך שעות היום ובימי שמש בלבד, עלה הצורך במתקני אגירה שיצמצמו את השימוש בתחנות כוח קונבנציונאליות. פרויקט אגירה שאובה בשטחי קיבוץ נווה חריף קורם בימים אלו עור וגידים.

כדי להבין את ההשפעות הכלכליות, הסביבתיות והחברתיות של ״פרוייקט עיט אנרגיה שאובה", ערכתי ראיונות עם אלון שגב - יזם הפרויקט, יוסי עמיאל - רכז המשק של קיבוץ יהל,  איתן כהן - יו"ר אילת - אילות אנרגיה מתחדשת (חל"צ) וטל הולצמן - רכזת סבב"ע. 

אלון שגב, מנכ"ל "סולאיר אנרגיות מתחדשות" שעוסק ביזמות בישראל, ספרד ואיטליה מעל עשרים שנה מספר כך: "ממשלת ישראל הודיעה באוגוסט 2020 על הכוונה להגדיל את היעדים באנרגיה מתחדשת. בעקבות כך פורסם מחקר של רשות החשמל שמדבר על זה, שכדי לתמוך באותם מתקנים יהיה צורך בהגדלת היקפי האגירה בסדרי גודל גדולים, לעומת ההסדרה הישנה. הקונספט הוא, לקחת אנרגיה סולארית ביום ולפנות אותה בלילה לתושבי האזור, כלומר להגדיל את כמות האנרגיה לתושבי הערבה". 

הפרויקט בעצם מתוכנן לכלול שלושה מרכיבים, מסבירה טל, רכזת סבב"ע: "מתקן לאגירת אנרגיה על ידי שאיבת מי תהום בשעות היום אל מאגר בנווה חריף, וייצור חשמל בעזרת מפל מים תת קרקעי בשעות הלילה; שדות סולאריים שיספקו חשמל למתקן בשטח של 2,100 דונם בשטחים החקלאיים של לוטן, יהל ונווה חריף; שאיבת מי תהום מאקוויפר חבורת כורנוב לטובת החקלאות בערבה במקביל לשאיבת המים שישמשו לאגירת האנרגיה". 

"אנחנו צריכים אגירה באופן כללי במדינה וספציפית בחבל", קובע איתן, יו"ר אילת-אילות אנרגיה מתחדשת. "אגירה מרחיבה את האפשרות להשתמש באנרגיה מתחדשת לאורך שעות רבות יותר ביממה ואני חושב שהפרויקט מבורך".

אז איפה פה הבעיה?

איתן טוען שעיקר הקושי, טמון בעובדה שאגירה שאובה זה פרויקטים ענקיים והפרויקט הזה הוא בערך כפול בגודל מכל מה שהוקם עד היום. 

"לפרויקט יש הרבה יותר תשתיות ממה שהיזם כרגע מציג וזה מה שמטריד אותנו", מוסיפה טל. "אנחנו שואלים איך פרויקט בסדר גודל כזה הולך לצאת בלי שנבדקו חלופות לאגירת אנרגיה וטרם הוכנה מפה שמתייחסת לצרכי האזור ולמפגעים הסביבתיים שהפרויקט ייצר". 

אלון חולק על הדברים ומסביר ש"המתקן אגירה הוא 90% תת קרקעי. מה שרואים בתוואי זה שני מתקנים סולאריים ובריכה נחמדה עם עצים מסביב. בעולם עושים פרויקטים דומים במדינות ירוקות כמו סקנדינביה". 

אלא שהרצון של יוזמי הפרויקט לאשר אותו במסלול של הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) נתקע בשבועות האחרונים במכשול לא צפוי. לאחר שהתקיימו הראיונות המובאים בכתבה, פרסמה מנכ"לית מנהל התכנון, דלית זילבר, נייר עמדה שבו היא ממליצה שלא להמשיך בהליך ההסמכה של הפרויקט במסלול תשתיות לאומיות, מכמה סיבות: לדברי זילבר, הבקשה "אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות המועצה האזורית ומשרד החקלאות להקצאת קרקע לצרכי חקלאות" (...), "כדאיות המיזם מוטלת בספק ועלולה להיות בעלת משמעויות תכנוניות וסביבתיות משמעותיות" ומשום ש"קיים חשש מפגיעה בשטחים המוגנים הסמוכים במרחב ובנחלים החוצים את הפרויקט".

מה הסכנות הסביבתיות של פרויקט כזה?

אלון מודה שיש מורכבות בפינוי החפירות, ומצהיר: "לא יהיה פתרון - לא יהיה פרויקט. זה יכול לשמש למשל להגדלת גרופית עם סוללות, שיקום מחצבות ולהרבה דברים טובים, אם תסכימו. אם הפרויקט יפגע בבעלי חיים, ייצר אבק בכמות בלתי הגיונית אנחנו ניתן את הדעת. אין כאן כוונה לעשות פרויקט שהוא מפגע סביבתי. לא יהיו פה שיירות של משאיות שיפגעו בתנועה. אני מנסה לקדם את זה והמניעים שלי טובים. מישהו אמר לי שמטריד אותו קווי ההולכה, אמרתי לו שאנחנו בודקים את זה ושהכוונה היא להעביר חשמל בלילה אז מדובר על קו אחד בלבד. לא יהיו קווי מתח גבוה. יש פתרונות, נעשה את זה טמון בקרקע. אנחנו נלך יחד עם האזור".

יוסי, מנהל המשק של קיבוץ יהל לא מקל ראש במפגעים הסביבתיים. לדבריו "הבדיקות ייעשו על ידי מומחים של ות"ל (ועדה לתשתיות לאומיות) ששומרים על האינטרס הציבורי. אין לנו אינטרס לפגוע בסביבה, אבל אנחנו מבינים את החשיבות של פיתוח האזור". מעבר לעודפי העפר, בסבב"ע מודאגים מקווי המתח הגבוה שיעברו בציר נדידה ואתרי קינון של עופות דורסים בסכנת הכחדה. בנוסף, מסבירה טל: "למתקן תהיה תחנת משנה וכל אחד יכול ללכת לראות את תחנת המשנה שקיימת כרגע בתמנע. יש כמובן את שטח ההתארגנות עם מאות דונמים לשימושים שונים לרבות מפעל בטון". 

אלון מדגיש, "מדובר על פרויקט ירוק. ברגע שיהיה סקר רעש ונראה תוצאות לא טובות - לא יהיה פרויקט. אם בסקר הגיאולוגי התוצאות לא יהיו טובות - לא נעשה פרויקט. אנחנו נעשה בדיקות מחמירות".

טל ממשיכה ומדברת על המשמעות מבחינת איכות החיים בחבל: זמן ההקמה יהיה כשמונה שנים של עבודות עפר מעל ומתחת לפני הקרקע וכמובן המשמעות הכלכלית וההשלכות על משק החשמל העתידי באזור, בהתחשב בכך שהתוכנית לא מותאמת להסדרות העתידיות. 

למה הכוונה?

"לרשת החשמל יש מקום מוגבל ככה שאי אפשר לאגור ולהעביר אינסוף חשמל", אומרת טל. "כשדיברו לפני חמש שנים על אנרגיה שאובה, רצו לקחת חשמל שנותר ממילא ולאגור אותו לשעות הלילה. אז לא דובר על זה שהמתקן ייצר לעצמו את האנרגיה. עכשיו גם מייצרים חשמל וגם אוגרים אותו וככה לא מקלים על המערכת הקיימת. שנית, התכנון של שדות סולאריים על שטח של 2,100 דונם כשלכל האזור יש בסך הכל 2,500 דונם הקצאה, לא משאיר מקום לתכנון עתידי של שדות נוספים". 

איתן סבור שמדובר על חזון מאד יפה אבל הוא טומן בחובו פוטנציאל להסתבכות. לדבריו, "לא בטוח שהקונסטרוקציה המורכבת הזו עובדת. החיבור עם השדות אינו מחויב מציאות ואת החשמל לפרויקט אפשר לקחת מכל מקום אחר. מצד שני אני מאמין שזו זכות של היזם לקדם יחד את שני הפרויקטים אם כי באופן אישי אני מעדיף שדות קטנים וצנועים במקומות שייבחרו בקפידה כדי למזער את הפגיעה בנוף".

הנושא של המים מעלה עוד שאלות, מקשה טל: "האם נבדקה איכות המים? רמת המליחות? מידת ההתאמה לגידולים החקלאיים ולאילו גידולים? הצורך במתקן התפלה? טיפול ברדיום וברדון שעלולים להיות במים?" 

"אנחנו מציעים למדינה ולתושבי האזור," מסכם אלון, "מים ממאגר עצום שלפי מומחים מהארץ ומחו"ל מדובר על אפשרות לתוספת של עד 20 מיליון קוב ואפילו אולי יותר. ההצעה התקבלה בתמיכה של רשות המים ושל אבי רמות - "מנהל אגודת המים ורכז האגודה החקלאית", שממליץ על כך במובן הכלכלי והתועלתי לאזור ולחקלאים".

מדובר על פרויקט שעושה שימוש באנרגיה ירוקה, זה לא אמור להיות משהו שמיטיב עם הסביבה?

"בעבודה על הפרויקט הגענו עם אנשי מקצוע לכמה תועלות נוספות", מסביר אלון: "מקור הכנסה לקיבוצים, מקורות פרנסה, ייצור אנרגיה ירוקה ולתת מענה על בעיית המים שתוארה על ידי גבי שחם, יועץ בכיר שלנו שעבד בעבר במקורות, כאחד החוסרים שמונעים את התפתחות החקלאות באזור". 

יוסי מזהה את החשיבות בכמה מעגלים: "מבחינת קיבוץ יהל זו הזדמנות לפרויקט כלכלי גדול עם סיכון נמוך כשיש לנו נקודת יציאה בשלבים שונים, אם נראה שזה לא מתקדם בצורה נאותה. ברמה האזורית זה נותן משרות בעדיפות כמובן לקיבוצים שייקחו חלק בפרויקט אבל בהמשך לכל החבל וזה נותן עוגן אנרגיה לכל האזור. בנוסף, זה ייתן מענה לבעיית המים. אנחנו מזמינים את כל הקיבוצים להצטרף בכל דרך שהיא כך שנוכל להגדיל את הערך הכלכלי עם הגדלת השטחים. אחד הדברים שקבענו עם היזם זה שנוכל בעתיד עם השקעה מצידנו להצטרף להיות שותפים וכך לממש חלק מהזכויות, אבל זה כבר משהו לעתיד הרחוק יותר". 

איתן מדגיש שהוא בהחלט לא מתנגד לפרויקט, אלא מעוניין לשאול שאלות על ההליך התכנוני. לדבריו, "ההליך בות"ל (ועדת תשתיות לאומיות) נוטה להיות דורסני וברירת המחדל היא להעביר את התכניות שמגיעות לשם. אז כשנכנסים שיקולים של איכות סביבה למשל מביאים יועץ שיגיד משהו כדי לאשר וזהו. לא הייתי רוצה שזה יתקדם ככה כי כמו שההצעה נראית כרגע, פרויקט כזה לא בוצע בשום מקום בעולם. לעשות מתקן עם בריכה בתוך יישוב וחפירות שיימשכו במשך שנים, מעלה המון שאלות. אם חושבים על ההליך התכנוני, חשוב שפרויקט כזה ייעשה בצורה ראויה מבלי להזניח את ההיבטים הסביבתיים".

"שאלת התרומה לאזור היא באמת חשובה", מסכמת טל. "בעצם יש לנו כאן מאבק בין אנרגיות ירוקות שכולן מצמצמות את הפגיעה באקלים, אבל צריך להבדיל בין ייצור אנרגיה ובין אגירת אנרגיה. גם באנרגיה ירוקה יש מחירים סביבתיים וכאן במיזם שמוצע אנחנו אומרים בואו נבחן את העלות מול התועלת בכל החלופה". 

"אתם אולי לא מכירים את התהליכים", אומר אלון, "אבל בות"ל יש התייחסות מאד רצינית לנושאי הסביבה. זה פשוט לא יכול להיות מאושר בוועדה המחוזית. ברגע שפרויקט נכנס להליך נעשות בדיקות ויש רגישות לכל סוגי ההפרעה והפגיעה בסביבה ובציבור". 

פרויקט כזה יכול להיות מאד רווחי, זה בוודאי שיקול שחשוב לקחת בחשבון.

"נכון מאד" מצהיר יוסי. לדבריו, "אם מסתכלים על האזור, למעט יטבתה, הכלכלה שלנו מבוססת על תמרים. בתחושה שלנו, התלות בתמרים עלולה ליצור קטסטרופה אם הענף יקרוס מכל סיבה שהיא. בהיעדר פרנסה אחרת, אנחנו בעצם על זמן שאול. עכשיו לעומת תיירות שבה צריך להשקיע המון משאבים, אנרגיה מתחדשת לא מחייבת השקעה מצידנו ויכולה להקפיץ את האזור". 

טל מסבירה ש"שאלת הרווחיות לא ברורה עד הסוף, כי מדינת ישראל הוציאה מכרז להקצאת מתקנים של אנרגיה שאובה שיהיו סוללת החשמל של ישראל. כרגע יש שלושה מתקנים שפועלים באזור הצפון והם סיימו את המכסה של האנרגיה השאובה שהקצתה המדינה לתיעדוף תעריפי. המשמעות היא שהיזם לא יקבל תיעדוף שעתי, ואנחנו שואלים מה הרווח שלו. הנזק העצום לסביבה עם כל ההקמה והתפעול של דבר כזה ידוע, אבל אנחנו לא יודעים מה התועלת ככה שאנחנו לא יכולים לקבל החלטה מושכלת האם כדאי או לא כדאי להיכנס לפרויקט כזה". 

"בואי נגיד שאני עכשיו משקיע עשרות מיליונים בפרויקט ובסוף זה לא יהיה רווחי", אומר אלון, "מי נפגע מזה? אם אני אגיד לך שמדובר על שילוב בין הפקת אנרגיה סולארית ואגירה שלה בשיטה ספציפית שכרגע אני שומר בסוד, זו זכותנו, המטרה שלנו היא חיובית. להפיק עוד מים ועוד אנרגיה ירוקה. יש פה שלושים יועצים שנותנים את המידע הכי מקצועי שיש על הקרקע, בעלי החיים, הצמחייה, הרעשים, החפירות. הכל צריך להיות מאד מסודר ומאד מדויק". עם זאת, מודה אלון, "יכול להיות שנמצא את עצמנו במצב שקיבוצים אחרים יתפסו את הרשת. אנחנו לוקחים סיכון יזמי. זה לא פרויקט בטוח". 

המדינה הציבה יעד של 30% שימוש באנרגיות מתחדשות עד שנת 2030. בישראל אושרה מכסה של 800 מגה וואט לאגירה שאובה שנחלקת בין שלושה פרויקטים: גלבוע, כוכב הירדן ומנרה שנמצאים בשלבים שונים של פעילות. במקביל, רשות החשמל החליטה לא להגדיל את מכסת ייצור החשמל מאנרגיה שאובה. איך הפרויקט הזה אמור להתבצע אם מוצו המכסות לאגירה שאובה?

"את מצטטת משהו מ-2019", אומר אלון, "והדברים מאד שונים במסמך החדש מ-2020 שבו את יכולה לראות כמה אנרגיה שאובה יש בעולם. יש מגמה למכור חשמל בשוק חופשי. אין הסדרה כרגע לאגירה שאובה. יש סיכון יזמי כמו בהרבה מקרים, והמגמה של חברת החשמל היא לתת אפשרות ליצרן באנרגיה מתחדשת למכור חשמל בכל מיני הסדרות עתידיות בעיקר בשוק החופשי והנטל הוא לעמוד ביעדים כלכליים. כלומר שאם אני לא אגיע למחיר מאד זול ולא אפיק תועלות באזור, אז הפרויקט הזה לא יצליח. זה לא אומר שהוצאנו סתם עשרות מיליוני שקלים סתם כי אין לזה סיכוי, אנחנו מאמינים שיש לזה סיכוי. הנושא הכלכלי הוא המבחן האמיתי והוא ייבחן בכלים של תחרות, שוויון, ביטחון ושקיפות שעל פיהם אנחנו פועלים". 

יוסי מוסיף ש"היעד שהציבה המדינה מחייב הקצאת שטחים ובערבה יש שפע של שטח. אנחנו רוצים להיות מוכנים עם תכנית של ייצור ואגירת חשמל כדי שנוכל להתחבר למכרזים בעתיד. אנחנו מזמינים את כל הקיבוצים להצטרף כדי לקדם את הפרויקט וליצור דרישה משמעותית מול המדינה. פרויקטים מהסוג הזה, יעניקו לאזור עצמאות אנרגטית וזה מה שידרבן את המדינה לקדם את הפרויקט ולתמוך בו כך שיגדילו את המכסות".

אנרגיה שאובה לפי מסמך של משרד האנרגיה כרוכה בעלויות גבוהות וכיום ידוע על טכנולוגיות אגירה שנתפסות כיעילות יותר. מה החלופות המוכרות כיום לאגירת אנרגיה?

איתן מסביר ש"אגירה באמצעות סוללות היא פשוטה הרבה יותר וניתן להקים מיזם כזה תוך כמה חודשים". יוסי מקשה ואומר ש"סוללות הן חומר מזהם ולא בטוח שאנחנו רוצים שיהיו פה ערמות של סוללות ליתיום". 

איתן מסכים עם העובדה ש"סוללה היא מוצר תעשייתי מזהם", אבל לדבריו ״הפתרון הוא מחזור של הסוללות. כך או כך מדובר על חלופה שהיא מודולרית, כלומר אפשר לעשות מתקן קטן או גדול לפי הביקוש והצרכים של האזור וגם שניתן להניח את המתקן היכן שרוצים. מדובר על חלופה הרבה יותר גמישה הן מבחינת המיקום והן מבחינת הגודל". 

אלון מוסיף על כך ומסביר, "בפן הכלכלי בפרויקטים ארוכי טווח יש לאגירה שאובה יתרונות עם כמה הסתייגויות כי לא בכל מקום זה אותו דבר. מתקן גדול עובר את הכדאיות לעומת סוללות. באשר לטכנולוגיות מתחרות כמו דחיסת אוויר, אני לא מכיר פרויקטים גדולים. אנחנו חברה כלכלית. אם יש מצב שהבטריות הן יותר זולות, אז תמיד שוקלים את זה. אבל כאן הרעיון והבשורה הם להביא את פתרון המים. מעבר לכך, סוללות באזור חם זה הרבה יותר מורכב, וזה תופס את פני השטח".

ראש המועצה ד"ר חנן גינת מסר בתגובה: "אנו רואים בחיוב את מיזם "עיט- אגירה שאובה". הפרויקט יוכל לתרום רבות לפיתוח הכלכלי של האזור ובמיוחד של הקיבוצים המעורבים. הפיתוח הצפוי גם יסייע לצמיחה הדמוגרפית בחבל אילות. מאידך, זהו מיזם מורכב מאוד. בהיותנו המועצה האזורית שהפרויקט צפוי להתנהל בשטחה, אנו דורשים קבלת תשובות לשאלות רבות, בין השאר בסוגיית ייעוד האנרגיה שתופק, שמירת מקום ברשת החשמל, אספקת כמויות מים נוספות לאזורנו ועוד. שאלות אלה הוצגו ליזם, לרשות החשמל ולרשות המים. בכוונתנו להמשיך ולבחון לעומק את הרכיבים השונים על סמך מידע נוסף שיתקבל, ובעקבות זאת לגבש את עמדנו הסופית ולהציגה בפני לשכת התכנון או הוועדה לתשתיות לאומיות".


חברת "סולאיר" מסרה בתגובה למכתב של מנכ"לית מנהל התכנון:

"הפרויקט מתוכנן לקום מעל מאגר תת קרקעי שמשתלב עם התכנון האזורי ובעל חתימה סביבתית מאוד נמוכה, שכן רובו יוקם בתת הקרקע, זאת לעומת חלופת הסוללות שנבחנת במקביל, אך נמצאה כיקרה, מזהמת ושאינה משלבת את היתרון העצום הגלום בניצול משמעותי של מאגרי המים התת קרקעיים לטובת צמצום פערי המכסות הרצויות לעומת הקיימות של המים לאזור. בנוגע לחתימה הסביבתית, הפרויקט המתוכנן צפוי לבצע קידוחים בתת הקרקע ולא על הקרקע. בפועל הפרויקט יוריד את החתימה הסביבתית שנגרמת כיום בפועל מקידוחי מים באזור, שאחרת יהיו מבוצעים מעל הקרקע וזאת על מנת לספק מים באזור הערבה.

"באשר לטענה על פגיעה במסדרון אקולוגי קיים, אנו דוחים את הטענה הזו מכל וכל. השטחים הנבחנים לא עוברים בשום מסדרון אקולוגי ולא עובר בהם שום ערוץ נחל. גם הטענות על הצורך בהקמה עודפת של קווי הולכה באזור אינה נכונה ואינה מתכתבת עם המציאות בשטח, שכן פינוי החשמל האגור נעשה בשעות הערב והלילה, שעות שהמתקנים הסולאריים אינם פעילים, זאת כאשר אין כל עומס על מערכת ההולכה האזורית ולכן טענה זו משוללת כל יסוד, וזאת למעט הצורך בחיבור הפרויקט עצמו לקווים המתוכננים לקום ממילא כדי לפתור את בעיית פקק הולכת החשמל בדרום והצורך בשדרוג תשתיות ההולכה, ללא קשר לפרויקט.

"בנוגע לטענה על היעדר נתונים על פגיעה סביבתית, יש לציין כי התוכנית נמצאת בשלב תכנוני מוקדם כשבמקביל נבחנות חלופות תכנון נוספות והצגתן לגופי תכנון אחרים. בשלב זה בוודאי שאין אפשרות להציג תסקיר השפעה על הסביבה, כאשר טרם נבחר כלל תא השטח עליו תבחן הקמתו של הפרויקט, שעתיד לפתור לא רק את בעיות החשמל לאחר שהשמש שוקעת, אלא גם את בעיות המים הקשות באזור.  נקודה זו הוצגה בפני הגופים המתנגדים והיא ידועה להם היטב. התנגדותם תמוהה במיוחד לאור העובדה שבמדינה מקודמים בו זמנית פרויקטים סולאריים בהיקף משמעותי , פרויקטים שאינם זוכים לשום קול צעקה מצד הגופים הירוקים אשר מלינים כאן מבלי להתייחס לעובדות הבסיסיות. לכשיוחלט על תא השטח, יבוצע תסקיר השפעה על הסביבה ובדיקה מקיפה כנדרש ועמידה ב-100% מהדרישות של גופי התכנון ובשקיפות מלאה בהתאם להליך הסטטוטורי בדרך להקמת פרויקט היסטורי ראשון זה בערבה, שיפתור את בעיות החשמל הירוק בלילה ויצמצם את בעיית מחסור המים באזור".

 


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!