מה הקשר?/גל נקדימון

בשקט בשקט, כלומר - בנימוס רב, התחיל והסתיים לו כנס "אקו-יהדות" השני בערבה. עם כותרת לא סקסית בעליל, כלל הכנס שפע של תכנים, דיונים שגם הגיעו לטונים גבוהים מהרגיל (אבל עדיין מאד מנומסים) וגם הופעה אחת לא לגמרי רגילה.


שלושה ימים של הרצאות, שיעורים ושיחות על הקשר שבין אקולוגיה ויהדות (או כמו שהבן שלי אומר - יש לך את זה ביותר משעמם?), לא נשמעים כמו דרך קסומה להעביר בה את סוף השבוע, אבל - ונתחיל מהסוף - זה היה אחד האירועים היותר מוצלחים שהתקיימו באזורנו.

רב חילוני, רב רפורמי ורב אורתודוכסי נכנסו לאולם

את התמהיל של המשתתפים הרכיבו כמה וכמה שמות - ידועים יותר ופחות, מהאזור ומחוצה לו. הסופרת יוכי ברנדס, שבחרה בכובע המורה לתנ"ך שהיא, והעבירה שיעור מרתק ל - 200 איש, הרב מיכאל מלכיאור, שתהה האמנם היהדות אכן "ירוקה" וגם ד"ר לגיאולוגיה בשם חנן גינת, שבחר גם הוא בכובע המורה והמרצה והסביר כיצד ניתן להבין לא מעט התרחשויות תנ"כיות באופן טבעי.

בכלל, מעטות ההתכנסויות בארצנו השסועה והמפולגת, הנהנות ממגוון כזה של זרמים, דעות ושוויון מגדרי. כמחצית ממשתתפי הכנס היו נשים, כמחצית מהמשתתפים - אקדמאים בעלי תואר שני ומעלה, רב אורתודוכסי, כמה רבנים רפורמים ואפילו רב חילוני אחד. בת של אדמו"ר, בת של אבשלום קור ושני ראשי מועצה. הגיוון הזה התבטא היטב בתוכנייה הצפופה (אולי מדי) של הכנס ואיפשר לכל אחד לטעום קצת ממשהו.

את הפלפל לכנס יצק הזוג המוזר - מוריה קור ודרור פויר. היא מנהלת המחלקה לתרבות יהודית בערוץ הראשון, מגישה בגל"צ, חרדית, תושבת ההתנחלות אפרת ובחורה מוכשרת באופן כללי. הוא עיתונאי של גלובס, מוזיקאי מחונן, חילוני, שמאלני מוצהר ובחור מוכשר באופן כללי. הכותרת לדיון שלהם אמנם היתה "למה האקולוגיה היא של השמאל והיהדות של הימין", אבל הדיאלוג ביניהם - הרצוף שנינויות, הומור והרבה התנגחויות באווירה ידידותית - הכניס אותנו לעולמם של השניים, העמוס - לא רק בפחי מיחזור ובערימות קומפוסט, אלא גם באידיאולוגיה שלמה העומדת מאחורי אורח החיים שבחרו בו.

זה היה המושב היחיד שחרג ממתכונת ההרצאה/שיעור והתנהל כשיח דינאמי, שגם איפשר שאלות ותגובות מהקהל. להלן טעימה מהדיון:

דרור: "מוריה באה מההר ואני באתי מתל-אביב ובאנו הנה, למדבר. והמדבר - גם בהרצאות ששמעתי אתמול, זה הרבה כוח, הרבה עוצמה. אנחנו בעצם דת של מדבר, כמו כל הדתות. באנו מהמדבר."

מוריה: "אנחנו לא דת של מדבר, אנחנו הלכנו במדבר, בעיניים השטחיות שלנו - כל המסביב כאן, זה מדבר."

דרור: "אנחנו בהחלט דת של מדבר, הכל קורה במדבר, כל המיתולוגיה שלנו, כל הדת שלנו, כל ההשקפה, או האי-השקפה הסביבתית של היהדות שלא קיימת כמעט (ככה שמעתי אתמול בשיעור המעולה של יוכי ברנדס). מדבר זה מקום נורא דרמטי - ביום נורא חם, בלילה נורא קר, מקום מלא שניות וקונפליקטים."

מוריה: "אני חושבת שהמדבר בהיסטוריה שלנו הוא לא מקום - הוא אמצעי. הרי בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה וכשאנחנו מסתכלים על המפה ולוקחים זמן אנחנו מבינים שלהגיע ממצרים לירושלים - זה לא לוקח 40 שנה. כשמחפשים סיבה, הפרשנים (ואני הרי לא בוגרת החינוך הדתי, אבל אתה כן) המדבר היה אמצעי כדי לעבור תהליך. בני ישראל הלכו כל השנים האלה כדי להיות מוכנים."

דרור: "ואני אומר, כמי שקרא את מרקס - ההוויה יוצרת את ההכרה. המדבר הוא סימבולי, אבל כל הסימבוליזם שלך בא מהסיבה שאתה חי בו."

קשה עליה ההפרדה

מוריה: "אני גדלתי בת"א, ממש קרוב למקום שדרור גר היום (באותם ימים הוא חבש את מסלולי הישיבה התיכונית אי-שם). היום אני גרה בהר, בגוש-עציון, ואני לא זוכרת שהיה בכלל דבר כזה - אקולוגיה. כשהיינו קטנים, בת"א, היה אוטו, היה דלק, היה פח אשפה אחד - הכל היה מאד מאד פשוט. גם היום, בגוש עציון, קשה לי להתרגל לאווירה האקולוגית שיש. אם בזמנו הדתיים שמו בצד את כל האקולוגיה, כי הם בדיוק נלחמים עכשיו על ארץ ישראל, אז מה שאני רואה היום זה שאצלנו כל הפחים מופרדים. לפעמים, כדי לעשות לי חיים קלים, אני פשוט לוקחת את האשפה וזורקת אותה בפח בירושלים, כי קשה עליי ההפרדה..."

"...אני לא חושבת שיש סתירה בין יהדות ואקולוגיה. כשמסתכלים על התורה ועל ההלכה כהווייתה (בלי פרשנות של הממסד הדתי שמתערב) רואים יחס מאד מכבד לאדמה. למשל, אין דבר יותר ידידותי לאדמה ממצוות השמיטה. אני לא חושבת שיש משהו יותר מכבד אדמה וטבע מהיהדות. אם היו מלמדים תורה כהווייתה, היו מבינים שאלוהים לא הרשה לאכול בע"ח. כשאלוהים ברא את העולם, לא אכלנו בע"ח, חיינו ממה שצומח."

דרור: "אולי היחס לאדמה מכבד, אבל את יודעת שטבעונים קמים בלילה בצרחות כשהם חולמים על בית המקדש? זה הסיוט של הטבעונים... בעצם, אולי הם קמים מרעב...

אבל, אני גדלתי בחינוך דתי, כיפה סרוגה, זאת היהדות שאני מכיר, שהרב אברהם יצחק קוק זה האדמו"ר שלה."

מוריה: "דוגמא לירידת הדורות, שמעולם לא היתה תלולה יותר - דיברנו על הרב קוק, בוא נמשיך עם הרב קוק - אני חושבת שמה הרחיק את הימין, המתנחלים, הדתיים, מהאקולוגיה, מהטבע ומהאדמה, זה דווקא תפיסת הכיבוש שהנחיל הרב צבי יהודה קוק.

זה שקידשנו את האדמה בתור משהו ששייך לנו, זה שהתחלנו לריב על האדמה, גרם לנו לשכוח שהאדמה שייכת לאלוהים. וברגע שאתה חייב לכבוש וברגע שאתה חושב שהאדמה שייכת לך, אתה כבר לא מכבד אותה; היא מובנת מאליה ואתה עושה בה מה שאתה רוצה. הדבר שהתחדש, לדעתי, בדור האחרון ביהודה ושומרון וגם בציבור הדתי - הוא יחס אחר לקרקע ואני חושבת שבאופן כמעט מתקן, דווקא הבשורה החברתית האקולוגית - אפילו המניינים השוויוניים שכאן המציאו את זה כבר מזמן, אבל עכשיו זה קיים גם אצלנו - יש בה תיקון, ולכן אני חושבת שהתפיסה לפיה האקולוגיה בשמאל והיהדות בימין - היא כבר לא נכונה; אם זה מפני שהאקולוגיה היא כבר חזק מאד בימין ואם זה בגלל שגם אתם - השמאל והחילוניים - הבנתם היום שארון הספרים היהודי הוא לא משהו פרטי שהמציאו איפשהו בירושלים, אלא נכס לאומי, שאפשר להשתמש בו."

וכך זה נמשך, אבל הייתם צריכים להיות שם. אחרי שאפשרתי לשניים לצלם "סלפי" כשגבם לצוקי שיירות, הושבתי אותם לענות על כמה שאלות.

למה ציפיתם לפני שהגעתם לכנס, מבחינת תנאי האירוח, התנהלות הכנס והתכנים השונים שלו? (הופעה, סיור, שיעורים וכו').

מוריה לא ידעה למה לצפות, "אז הופתעתי לטובה".

דרור מפרט: "האירוח היה עילאי, הסיור (בתמנע) היה מעניין, הילדים נהנו מההפעלות וההרצאות שהייתי בהן היו ממש מעניינות, גם ההופעה של הגרובטרון היתה כיפית מאוד. לא הייתי אומר שציפיתי לפחות – אבל קיבלתי מעל ומעבר."

האם נראה לכם נכון להקדיש סופשבוע ארוך לנושא הקשר בין האקולוגיה והיהדות?

השניים, שאולי חלוקים בדעותיהם בהרבה דברים, תמימי דעים בסוגיה הזו: "נראה לי נכון, אמיץ ומרתק" אומרת מוריה ודרור קובע - "בהחלט!"

מה חשבתם על התכנים של הכנס השנה?

מוריה: "הפתיעו אותי; היו מושגים וסוגיות שלא נתקלתי בהן עד הכנס."

"להתרשמותי", אומר דרור "(ולא הייתי בכל ההרצאות, כמובן), היה הרבה יותר יהדות מאקולוגיה. למעשה, זה היה כנס יהדות. שמעתי פחות מדי תכנים על האתגרים הסביבתיים העכשוויים."

מה הייתם משנה/מוסיף/מוריד בכנס, מבחינת תכנים, כמות מפגשים, הפעלות וסיורים?

"לא הייתי משנה ולא מורידה", אומרת מוריה, "אבל הייתי בהחלט מגוונת בנושא הדגל של הכנס – מתרחבת קצת לתחומים חברתיים ואזרחיים, ספרותיים ותרבותיים. לא רק אקולוגיה כפשוטה."

דרור חושב אחרת - "כאמור, אני דווקא התרשמתי שהיתה הרבה יותר יהדות מאקולוגיה, וגם שרבים מהדוברים היו קצת, איך לומר - דומים מדי... הייתי מוסיף יותר חילונים, יותר חרדים, אולי גם ערבים. הייתי מוסיף יותר שיחות כמו שהייתה לי ולמוריה וגם התייחסות לדברים שקורים במרחב בימים אלה – משדה התעופה, דרך המלון בססגון ועד הזיהום בעברונה (לדוגמה), זה היה עוזר לקשר בין הכנס והמקום בו הוא נערך."

התגובה של השניים לשאלה הבאה, מוכיחה שכנס כזה, מקבל משקל אחר לגמרי כאשר הוא מתקיים בחבל אילות:

מה המשמעות - מבחינתכם - של קיום כנס בנושא הזה בערבה הדרומית, במידבר?

מוריה: "היכולת להתנתק משאון סולמות הערכים המקובלים ולבחור נקודות חדשות להתעלות בהן - בעיני זו גולת הכותרת. הדבר הכי מרהיב בסופשבוע הזה היה לצאת מהחדר בקטורה, להסתכל על ההרים, על השמיים, על הדקלים, על האנשים בשבילים..."

דרור: "הו, משמעות רבה מאוד! אני מת על המדבר - מדבר הוא מקום טוב לדבר בו על סביבה. הריקות ממלאת אותך..."

האם זו הפעם הראשונה שלכם באזור כמשתתפים בכנס, ולא רק כתיירים? מה ההתרשמות שלכם מהחוויה?

מוריה: "פעם ראשונה שלי כמשתתפת וגם כתיירת... לא בטוחה איזו מהחוויות מסעירה יותר. למשל, את ההרצאה של מיכאל ביטון "הלא פרוס לרעב לחמך" אני זוכרת מילה במילה ועדיין מעבדת עם עצמי."

דרור: "לא ראשונה - הייתי באזור גם כתייר, גם במסגרת עבודה וגם בכנסים. כאמור, החוויה יותר מחיובית."

המושב שהשתתפתם בו - התקיים כמו שתיארתם לעצמכם? בדיעבד, הייתם עושה משהו אחר? מנהלים אחרת את הדיון?

"התקיים כפי שתיארתי לעצמי", אומרת מוריה, עם הרבה מודעות עצמית - "צמד פסיכים שביקשו מהם לייצג ימין ושמאל. היינו די מדוייקים לטייפקאסט"

"היה הרבה יותר כיף ממה שציפיתי." מודה דרור. "הייתי נותן לנו יותר זמן, גם לשאלות של הקהל. כמובן שהייתי עושה הכל אחרת - מספר בדיחות מצחיקות יותר, אומר דברים חכמים יותר, לובש בגדים יפים יותר ובכלל, בדיעבד הייתי יכול להיות אדם הרבה יותר טוב."

האם, לדעתכם, הפוטנציאל התיירותי של האזור ממומש, או שיש עוד מה לעשות ואיך להביא אורחים לאזור? האם הייתם ממליצה לאנשים להגיע לאזור (במקום, או בנוסף לאילת, למשל)?

מוריה: "השילוב של הערבה עם אילת מוצלח בעיני, שני חבלי ארץ משלימים. הערבה יפהפיה וזועקת קמפיין תיירות דחוף, כל כך הרבה יופי וכל כך מעט מודעות לאזור..."

דרור: "פוטנציאל לא ממומש! אני תמיד ממליץ לאנשים לבוא לערבה. אבל אני לא איש תיירות מקצועי ואין לי ממש טיפים."

תרצו לחזור לכנס הזה גם בשנה הבאה?

מוריה: "בתי הקברות מלאים באנשים שלא הזמינו אותי לכנס הבא... או בקיצור, שלא תעיזי לוותר עלי!"

דרור: "כן."

דרך הערבה

חשיבותו של הכנס נחשפה בדיעבד, עם ההודעות, המיילים והטלפונים שהגיעו מהמשתתפים, שהתפעלו - יותר מהכל - מהאזור. רובם ככולם, מכירים את הערבה הדרומית בתור הדרך לאילת ולא בתור חבל ארץ שלם, העומד בפני עצמו. בהחלט נוצר כאן אפקט של אבן המושלכת לנהר, שכן מדובר בבעלי דעה, הנהנים מאוזן קשבת בקרב מגזרים מגוונים והם יפיצו את הבשורה שיצאה מקטורה - יש חיים במדבר, והם אפילו מעניינים.

היומיים הראשונים של הכנס התקיימו בקיבוץ קטורה, במרכז שבתוכו נמצא בית הכנסת - היכול לתפקד גם כאולם הרצאות, ושלוש כיתות מרווחות. אורחי הכנס שמרחוק באו, לנו בקטורה, לוטן ויהל וזכו לחוות יום אחד של חורף קר ואפור ויומיים של חורף מדברי כהלכתו - שטוף שמש (שקרנית לפעמים, אבל עדיין שמש), עם תצפית לעבר הרי אדום המושלגים.מכיוון שאחת ממטרות הכנס היא גם לחשוף את הבאים לנפלאות האזור, נהנו האורחים גם מסיורים בקיבוצים המארחים ומסיור מודרך לתמנע עם הארכיאולוג אסף הולצר (סמר), סיור שהיה מוצלח מאד, קצר מאד והשאיר את כולם עם טעם של עוד.

בקרב המרצים היו לא מעט כאלה הרגילים לקבל שכר מרצה בגובה של כמה אלפי שקלים ולמעלה מזה. במקום זאת, הוצע להם אירוח מלא בחדרים של שלושת הקיבוצים בהם התקיים הכנס, לבחירתם. כך, כל מרצה העביר את השיעור, או ההרצאה שהכין והתפנה לסקור את הסביבה. מאד קל לנו, הגרים כאן, לשכוח שהרי אדום מזה וצוקי שחרות מזה, מספקים תפאורה עוצרת נשימה. שרכיבה על אופניים בתוך העוצמה הבראשיתית הזו, מהווה חוויה מפעימה למי שלא רגילים בכך. שאוויר המדבר שאך אתמול נשטף בגשם ועכשיו הוא מואר בשמש של פברואר - הוא הנקי ביותר שאורחינו יכולים לשאוף אליו, תרתי משמע.

קשה מאד להעביר את האווירה ואת החוויות מהכנס רק במילים וגם התמונות לא באמת משקפות את האירוע. נכון הדבר שעצם קיום המושבים המרכזיים בקיבוץ קטורה הקל על המקומיים ואפשר לרבים מהם להגיע להרצאות ולשיעורים, אבל נרשמה נציגות גם ליישובים אחרים בחבל, בעיקר במופע של הגרובטרון (שראוי לכתבה בפני עצמו).

אחד המאפיינים הבולטים של כנס "אקו-יהדות", הוא היותו מותאם לשומרי שבת, כך שמהרגע שנכנסה השבת, התקיימו שיעורים והפעלות ביישובים המארחים - לוטן, קטורה, יהל - כל יישוב ולוח הזמנים שלו. זה גם מה שקבע (כמו בשנה שעברה) את המופע המוזיקלי של הכנס, לערב היום הראשון שלו - יום חמישי. השנה, המופע שפתח את שלושת הימים הללו, הרגיש דווקא כמו סוג של שיא, שכן להקת הגרובטרון (שכבר ביקרה כאן, ביום העצמאות לפני חמש שנים), גרמה לכל הבאים לאולם האזורי לקום על רגליהם ולפצוח בהורה שכמותה לא נראתה מאז נובמבר 1947.

עם כל התכנונים וההכנות, נותר הכנס השנה עם מעט מאד אורחים מהצפון, הרבה משתתפים מקומיים בהרצאות ולא הרבה קהל במופע. בעוד שהנתון הראשון אכן מאכזב ודורש היערכות אחרת, אולי, לקראת השנה הבאה, הרי שהנתון האחרון הוכיח עצמו כחיובי, שכן אם היה האולם מלא במופע, לא היה מקום לכל הבאים לרקוד במעברים ועל המדרגות...


תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!