מִבֵּאֵר אוֹרָה לִבְאֵרִי / שחר בן ציון

מה גורם לחבורה של מכיניסטים ,שחיים באחד המקומות הכי שלווים ורגועים בארץ, לבלות ארבעה ימים באזור שמונחים כמו "החזית" ו"שדה קרב" הם תיאורים רווחים שלו? במשפט אחד- הגענו לאזור עוטף עזה כדי להכיר אותו מעבר לאותם דימויים הרווחים בתפישה של הציבור


נאמר לנו בזמן ההכנות לסדרה שברגע שנגיע לאזור נבין למה אנשים חיים שם ואף בוחרים לגדל שם את ילדיהם. ואכן כך קרה. מהאוטובוס מתל אביב לקיבוץ בארי נשקפו נופים מדהימים של מרחבים פתוחים וירוקים, כל כך פסטורליים. הגדר לא נראתה באופק, ובתקופה הזאת של השנה לא ניתן להבדיל בין יישובי העוטף לבין יישובי השרון. כשירדתי מהאוטובוס בתחנת בארי כמעט שלא שמתי לב למיגונית שסמוכה לה. מהליכה בשולי הקיבוץ היה אפשר לחשוב שהגעתי לאתר תיירות ונופש. אנשים הולכים בשבילי הקיבוץ, זוגות רוכבים על אופניים, מגרשי טניס וכדורגל, בריכת שחייה, פינת החי הענקית וכמובן המתחם שישנו בו המכונה "הזוּלה", כל אלה נתנו רושם של חיים לא פחות רגועים ונוחים מחייהם של תושבי הערבה. ועדיין, זה היה רושם ראשוני, שאותי הפתיע למען האמת. באותו היום ערכנו סיור בתוך הקיבוץ ממש ופתאום הרגשתי שאותה אופוריה מפתיעה הולכת ומתפוגגת. הממ"דים החדשים-דנדשים בכל דירה והמיגוניות הפזורות ברחבי הקיבוץ הצבועות בשלל צבעי הקשת הם דיסוננס גדול באווירת המקום.

IMG-20170228-WA0002

 

מטיול קצר בשעת שקיעה לשמורת הבתרונות של בארי אפשר להתאהב במקום (ובאמת כך עשינו), אבל כשיוצאים לשטחים הפתוחים אפשר לראות את בנייניה של רצועת עזה מבצבצים מרחוק, מזכירים לנו את סיפור המקום. כשיום למחרת חוויתי בנחל עוז, במרחק של פחות מקילומטר מהגדר, את אזעקת צבע האדום במלוא עוזה, רק אז הבנתי את מורכבות החיים שם. כל חברי המכינה הכינו שיעורים בנושאים שונים שרלוונטיים לחיים באזור ולרבדים השונים של מורכבותם. שמענו הרצאות רבות על העוטף מפי אנשים גדולים ובעלי ידע רב וניסיון חיים עשיר באזור ובכלל, אבל אותה אזעקה הפילה את האסימון באופן שאין דומה לו, בבת אחת הוא צנח עם הלב.

למדתי שבזמנים שקטים ויבשים מ"טפטופים", מגשמי קיץ ומעמודי ענן – החיים בעוטף הם מאושרים ולא נבדלים מכל אזור אחר בארץ (מלבד פעילותם השופטת של מרכזי החוסן הנפשי התומכים בתושבי האזור). ישנם חיי קהילה פעילים מאוד, מרכז אקדמי, תעסוקה וטבע מדהים. בזמנים קשים, העוטף הופך באמת לחזית ולשדה קרב. קיבוצים מתרוקנים, אנשים חרדים לשלום יקיריהם וביתם, כוחות הצבא ממלאים את האזור באלפים. מגורים בעת מלחמה או "מבצע" הופכים לכמעט בלתי אפשריים פיזית ובוודאי שנפשית.

IMG-20170227-WA0016

כן, אזור עוטף עזה הוא החזית. אנשיו הם הראשונים לספוג את אש האויב ואת נזקי המלחמה, והם תמיד שם. תושבי העוטף הם אנשים חזקים ונחושים, ואף על פי כל קשיי המחיה באזור שכזה, הם אוהבים את ביתם ורק מזמינים להצטרף אליהם. הם מבקשים שאת הרחמים נשאיר בצד אבל נעמוד לצידם איתנים, שנבין שתושבי בארי ובאר אורה לא כל כך שונים. מציאות החיים שונה ללא ספק, אבל ברוב הזמן – שקט וטוב.


תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!