גם התיירות צריכה "מקום" על מפת חבל אילות

על משמעות התכנון והקצאת משאבים ושטחים, כבסיס וכתנאי לפיתוח תיירות


אפתח בדיבור על חקלאות, זאת מהטעם הפשוט שבעשרות השנים שאני מתכנן תיירות, לחלק נכבד מהאנשים איתם אני נפגש, יש "זיקה חקלאית" - כלומר, אנשים מהמגזר הכפרי וההתיישבותי, אנשים שהמילים "קרקע" ו"דונמים" ו"מכסות", הן חלק משמעותי מהשפה ומסדר היום שלהם ולכן פשוט לדבר עם האדם בשפתו. בחבל אילות ברור לכולם שהמושג "לגדל תמרים", משמעו השקעה לטווח ארוך – הכשרת הקרקע ומכסות מים ובעיקר הרבה מאד שנים של טיפוח העץ, עד לשלב בו הוא מגיע לשיא היבול ומתחיל להחזיר את ההשקעה בו. לאורך השנים נוכחתי לגלות שכשהשיחה "עוברת" לדיון על "לגדל תיירות", נשכחת השפה והחקלאי של אתמול אינו מצ ליח להפנים את העובדה הפשוטה שגם "מיטה" באירוח הכפרי לא יודעת להניב מהיום הראשון ובעיקר ש"תיירות" אינה שונה מכל ענף כלכלי אחר וממש כמו בגידול תמרים, פיתוח רפת חלב, או הקמת תעשייה או היי-טק, גם לתיירות נדרשת התייחסות כאל משהו שמשקיעים בו ואם כמו בטיפוח העץ או הפרה החולבת, נקצה מספיק משאבים ובעיקר אם נתמיד - נזכה לקטוף את הפירות."

"כלכלת התיירות"
מילים אלה נכתבות בעיצומו של משבר כלכלי כבד הפוקד את העולם בכלל ואת תעשיית התיירות בפרט. תיירות משמעותה "תנועה ממקום למקום" - היא נשענת על סקרנותנו הבסיסית כבני אדם ל"גלות" ו"לחקור" ומה שרק לפני חצי מאה נחשב כמותרות, הפך בזכות התפתחות התחבורה והתעופה, ל"מוצר צריכה בסיסי", של יותר ויותר אנשים ברחבי העולם. וכאשר ביום אחד, "נבלמת התנועה", צריך להבין את היקף מעגלי ההשפעה שנפגעים. בכל שנה, "עוברים ממקום למקום" (במטוסים, באוניות, ברכבות וברכב), כמעט שני מיליארד אנשים... (שהם כרבע מאוכלוסיית העולם). תנועה זו מכונה בעולם בשם "תיירות". תנועת אנשים זו היא אחד "ממנועי הכלכלה" הגדולים בעולם) ויש האומרים הגדול שבהם (והיא כוללת מלבד את המבקשים חופשה וטיולים, גם את אנשי העסקים, ביקורי הקרובים, ענפי הספורט, המרפא, ההשכלה ועוד ועוד. שני מיליארד "אנשים בתנועה" (תיירים), הם מאות מיליונים של "מושבי מטוס" (או אנייה או רכבת) וכדי שנבין את הממדים, נתונים שפורסמו ערב ביקורה של הקורונה ידעו לספר לנו שבכל רגע נתון שהו באוויר כ-10.000 מטוסים ועליהם למעלה מ-1.2מיליון בני אדם!

אנשים אלה (שהם כולנו), זקוקים לאוטובוסים, מוניות ורכב שכור... הם מחפשים מלון או "צימר" או קמפינג בטבע, הם שותים כוס בירה או יין או בקבוק סודה, הם רוצים לראות דברים מעניינים ולפגוש אנשים וחוויות, ועל הכל הם מוכנים לשלם. זו "תעשיית התיירות".

מי צריך את ההמולה הזו?
גם אני חוטא לפעמים בשימוש במשפט השחוק "אם אינך יכול 'להכות בהם' - הצטרף אליהם (if you can't beat them - join them) והסיבה שאני בוחר להביאו כאן, היא שבמקרה שלנו זו לא עוד המלצה, כי אם כורח מציאות. התיירות (שכפי שהבנו היא תנועת אנשים), אינה עוד בגדר "אופציה" - כולנו תיירים, כולנו רוצים (ויכולים) להגיע למקומות אקזוטיים או לאיים אי שם באוקיינוס... או אפילו "סתם" להסתובב ברומא, ניירובי או בייג'ין. וכמונו מתנהגים גם האיטלקים והקניתים והסינים. אנחנו ניסע לשם והם יבואו אלינו. בפועל הם כבר כאן והמגמה הזו רק תלך ותגבר - ועכשיו נותרה השאלה - איך אנחנו נערכים לקראתם. גם אותי מציפה לפעמים הרומנטיקה של פעם, כשהיינו נוסעים שעות בכביש הערבה לאילת ולסיני, צפופים ומזיעים במשאית עטופה ברזנט ומחכים להגיע למעיין הפלאים הרחוק ששמו "שוקו יטבתה" (וגילוי אישי... תמיד העדפתי את שקיות המיץ הקר שקראו להם למיטב זכרוני "יאלה"). אז זהו, שאין ולא יהיו יותר ימים כאלה וכדאי מאד להתעורר ולעבור ממצב של "אלינו זה לא יגיע" למצב של "בוא נעשה זאת נכון ומושכל".

בדיוק בשביל זה חייבים לתכנן
עיסוקי בתכנון ופיתוח הנגב לא החל אתמול, אני עוסק בזה כבר ארבעה עשורים וזכורים לי היטב לא מעט דיונים בהם השתתפתי, כאן בחבל אילות, דיונים בהם אנשים ונבחרי ציבור צחקו בקול רם בכל פעם שמישהו הזכיר "נמל תעופה ביני לאומי" או הפיכת כביש 90 לדרך מהירה. את המציאות כולנו מכירים, אבל גם כיום אני שומע לא מעט האוחזים באשליה שהפיתוח לא יגיע לכאן, כמו למשל שימוש בסם ההרדמה ששמו "לא תהיה רכבת לאילת". אז זהו, שלמציאות כללים משלה וכמו שכבר "גילינו", מטוסים מכל העולם נוחתים וממריאים "בלב חבל אילות" וגם אם הם כרגע בהפסקה קלה, הם יחזרו ואיתם התיירים - לכן כדאי מאד להתכונן אליהם ולהיערך אליהם ואם זה ייעשה נכון ותהיה השקעה במו"פ והשקעה נכונה בטיפוח והכשרת כוח אדם והכשרת שטחים - ממש כמו שבחבל טובים בלגדל תמרים.. התיירות תניב פירות טובים ותיצור גאווה מקומית. זה מה שאנחנו עושים - קוראים לזה "תכנון תיירות." ה"אנחנו" האלה הם מעגלי תכנון ושיתוף של כל יישובי המועצה ושל כל מי שהתיירות "נוגעת" בו ומגלה עניין להיות שותף. התיירות הולכת ותופסת את מקומה כ"שחקן מרכזי" בסדר היום של המועצה, לצד "השחקנים הוותיקים" - החקלאות, התעשייה והאנרגיה המתחדשת. כיום, בהובלת החברה הכלכלית, ממצבת עצמה התיירות כמרכיב מרכזי בפיתוח החבל וכאחד מ"מנועי הצמיחה" המובילים ביעדי המועצה. "תכנון תיירות", כמו כל תכנון, מתחיל בגיבוש "תמונת עתיד" שמשמעה - מה היא התוצאה אליה אנחנו שואפים ואליה נרצה להגיע. כמי שעיסוקו תכנון סביבתי ומרחבי, וכשותף לעשרות רבות של תכניות תיירות, סביבה ופיתוח אזורי וכמי שמכיר ורואה גם מה מתרחש גם מעבר לגבולות החבל, חשוב לי להדגיש שאין הרבה מקומות בארץ שהתעמקו והרחיבו כל כך בסוגיית "עתיד האזור ואופיו", כפי שהדבר נעשה ב"חבל אילות". רגישותם ואחריותם הסביבתית של תושבי האזור ומוביליו, לכל אורך השנים, היא יוצאת דופן וחריגה בכל קנה מידה. אחריות ורגישות זו הם שהובילו לעשרות מחקרים, תכניות, מפגשים ושיתופי ציבור שגובשו יחד בעשור האחרון לכדי תכנית אב מנחה לכלל שטחי המועצה. תכנית אב זו "לשטחים הפתוחים" מהווה את המצפן והכיוון של המועצה וכוללת בתוכה גם את אפיון "דמות האזור" בהיבטי השימור, לצד הגדרת אופי והיקפי הפיתוח. "תכנית התיירות" שגובשה לא רק שאינה סותרת מגמות אלה,  היא אף מחזקת ומעגנת אותן. בימים אלה נמצאת המועצה בעיצומו של תהליך "תרגום" העקרונות והיעדים שהותוו ואושרו לכדי "תכנית יישום" - בשלב זה אנו מציבים את הצרכים והמשמעויות של כל אחד ממרכיבי התכנית על גבי מפות ומגדירים את היקפי השטחים הנדרשים, את אופי הפיתוח ובעיקר מעגנים ונותנים מעמד חוקי ותוקף סטטוטורי (סטטוס=מעמד), לאתרים ולשטחים אותם אנחנו מבקשים לכלול בתכניות הפיתוח והשימור בעתיד.

חבל אילות כמרחב "מארח"
חבל אילות רואה את עצמו כמרחב "מארח" לתיירות שתבוא לכאן ותפגוש, יחד איתנו, מרחב מדברי וטבעי ייחודי ומרתק, אזור בו חיים אנשים בקהילות כפריות/חקלאיות לצד קהילות נוספות - שילוב זה של מדבר וחיים, הוא התשתית לפיתוח התיירות והוא המכוון אותנו ליצירת "סל היצע" תיירותי עשיר ומגוון לקהל המחפש לפגוש איכויות אלה - קהל אותו נבקש לארח במרחב של איכות.

רמי חרובי הוא יועץ תיירות בחבל אילות
ramharuvi@gmail.com

מתוך גיליון יולי 2020 


תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!