על הגל / גל נקדימון

ביום שלישי, 14.3, התקיים טקס הסיום של קורס חובלים. בין שורותיו עמד גם גל חרמוני מבאר-אורה. אז נכון, כותרת כמו "על הגל" היא מדי מתבקשת, אבל איך אפשר שלא?


מעמק-חפר לאילת ומאילת - לפני כשמונה שנים - לבאר-אורה, עם אבא ואחות בחיל הים, בחר גל דווקא במגמת תיאטרון ב"מעלה-שחרות" ובראיון איתו הוא כל כך מלא במילים טובות להכל ולכולם, עד שאפילו הצליח להסביר איך התיאטרון עזר לו בקורס החובלים.

תמיד רצית להגיע בצבא לקורס חובלים?

"תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות משהו שיהיה גם מאתגר וגם שונה, שאני אסתכל אחורה על התקופה הזו ואגיד - וואוו. חיל הים שזור אצלי במשפחה ואני יכול להגיד בלב שלם שזה ענה על כל השאיפות והרצונות שלי."

אבל התחלת בכלל בקורס טיס...

"כן, בעיקר בגלל שאם כבר התקבלת לקורס טיס, אתה מרגיש שאתה חייב לנסות ואני באמת לא מתחרט שניסיתי. נכון שהייתי שם רק שלושה חודשים, אבל זכיתי להטיס מטוס ובסך הכל היה לי שם מעניין."

חשוב לי שחבר'ה ידעו, שגם עם בעיות קשב וריכוז ועם ליקויי למידה, אפשר להצליח בקורס חובלים וגם בתחומים תובעניים אחרים בצבא

איך הגיבה המשפחה על הבחירה באוויר ולא בים?

"הדבר החשוב היה, שאני אעשה שירות משמעותי. אגב, העובדה שהם עשו שירות משמעותי, דחפה אותי לכיוון. לא משנה לאן הייתי הולך בסופו של דבר, אני בטוח שההורים שלי היו תומכים בי ונותנים לי גב ותמיד שמעתי מהם כמה הם גאים בי."

ומשם לים?

"עוד קודם לכן - עשיתי גדנ"ע חובלים, שם מקבלים טעימה מחיל הים והתאהבתי בזה. ידעתי שאני רוצה להגיע למסלול בחיל הים - ואם לחיל הים אז רק קורס חובלים, מכיוון שיש שילוב של פיקוד ושל אתגרים פיזיים ומנטאליים. המשכתי לגיבוש של הקורס ועברתי אותו (בין לבין גם עברתי את המיונים לקורס טיס)."

עד כמה היה קורס החובלים קשה?

"ציפיתי שיהיה קשה ובאמת היה כך - אבל במובן חיובי - אם זה לא היה ככה, אז אני בטוח שהייתי מוצא פחות עניין בקורס. בשבילי, הקושי העיקרי היה דווקא בתחום הלימודים, כי נחשפתי לאתגרים שאתה לא חווה לפני הצבא - לפני שמסיימים י"ב יש בגרויות, לומדים לבחינה שעתיים לפני ועוברים, אבל פה זה לא משהו שאפשר לעשות. בנוסף, גם כל חומר מקצועי שאתה לומד במסגרת הקורס, אתה תצטרך לאורך כל השירות ומתישהו גם תצטרך להעביר אותו ללוחמים. אז אתה לומד הכל ביתר מוטיבציה, גם כי מדובר בתכנים מעניינים וחשובים ולפני מבחנים היו לילא מעט לילות לבנים."

היתה לך נקודת שבירה?

"כן ומי שיגיד שלא היתה לו - משקר. אי אפשר לעבור שנתיים וחצי אינטנסיביות כאלה בלי נקודת שבירה. אצלי, המשברים שלי לא הגיעו מכיוון הבית, או מכיוון החברים; אלה היו משברים לימודיים. אחרי השלב הראשון בקורס כבר מדובר בדרישות לימודים תובעניות מאד, במיוחד למישהו עם בעיות של קשב וריכוז כמוני. יש חבר'ה שיושבים בבית לפני שמתחיל הקורס ויודעים שמחכה להם אתגר חריג ברמה הפיזית, ואני פשוט ישבתי בבית וחשבתי - אילו אתגרים לימודיים יעמדו בפניי? מה אם אצטרך לקחת ריטלין ומה יחשבו על זה?"

 תיאטרון רלוונטי

ובאמת, מה חשבו על זה?

"אני יכול להגיד לך שזה לא מטריד אף אחד - מי שצריך ריטלין - מקבל. חשוב לי שחבר'ה ידעו, שגם עם בעיות קשב וריכוז ועם ליקויי למידה, אפשר להצליח בקורס חובלים וגם בתחומים תובעניים אחרים בצבא. היום אני יכול לומר שהאתגרים האלה במהלך הקורס הקנו לי כישורים של ריכוז ולמידה שלא היו לי לפני כן."

והניסיון הלימודי מהתיכון לא הכין אותך לזה?

"דווקא חמש יחידות בתיאטרון נתנו לי כלים רלוונטיים לקורס, כמו יכולות רטוריות, עמידה מול קהל, כי אלה דברים שאנחנו עושים בשירות שלנו - עומדים מול אנשים. הרבה פעמים יוצא לי להעביר הרצאות, או תדרוכים מקצועיים ויש לי את הכלים לבצע את זה, בעוד שיש חבר'ה שלומדים את זה בקורס."

ומה עם מחלת ים? אני יודעת שיש לא מעט חבר'ה שמשרתים על כלי שיט וסובלים ממחלת ים (כי, בניגוד למה שחושבים, לא כולם מתרגלים לתנודות הספינה, גם אחרי זמן רב).

"אני לא סובל ממחלת ים, אבל יש הרבה חבר'ה שכן והם צריכים להתמודד עם זה ולדעתי הם הגיבורים האמיתיים, כי הם מתמודדים עם הבחילות וההקאות ועדיין ממשיכים לתפקד. אני מאד תופס מהם ויש לזה אפילו כינוי בחיל הים - 'קילרים'."

מה אתה יכול לומר על הקשרים שיצרת?

"תראי, אנחנו עושים הכל ביחד - מתקלחים, אוכלים, ישנים. כשלי יש משבר עם החברה אז אני מקבל כתף מההוא וכשלהוא קצת קשה לו בלימודים אז אני עוזר לו. קשה לתאר את התמיכה שאתה מקבל פה מהחברים ומן הסתם זה ממשיך גם באזרחות. למשל, ברגילה אנחנו טסים ביחד לסקי בצרפת. יש לי כאן שניים-שלושה חברים הם טובים מאד (וכמובן, כל הקורס זה חבר'ה) ואני מאמין שיצרתי קשרים לכל החיים."

יש משמעות לכך שאתה מחבל אילות? בכל זאת, לא הרבה מגיעים מכאן...

"רק מבחינת המרחק - בגלל שרוב הזמן היינו בצפון, אז לא באו הרבה חברים לבקר, אבל ההורים שלי היו מגיעים לבקר אותי בשבתות והם הכי מדהימים. היו פעמים שביקשתי בקורס שיכבדו את המרחק וכשהיה אפשר נתנו לי לצאת יותר מוקדם, או להגיע קצת יותר מאוחר. הנסיעה הארוכה עצמה  אף פעם לא הפריעה לי; זו נסיעה נחמדה, ואתה רואה הרבה נוף בדרך."

היית ממליץ לבני נוער מהאזור לבחור במסלול כמו שלך, או דומה לו?

"אני מקווה שיבואו עוד חבר'ה מחבל אילות לקורס חובלים ולכל מקצועות הלחימה בחיל הים - צוללות, סטי"לים, שייטת 13. יש אתגרים שפוגשים רק בים, והמשמעות היא לשרת על קרקע לא יציבה, אבל משרתים במשפחתיות מאד גדולה ומהתחלה מחנכים אותנו לזה. למפקד בחי"ר יש את האינטימיות שלו כשהוא צריך אותה, אבל אנחנו חיים עם הלוחמים וחשוב גם להיות החברים הכי טובים שלהם, אחרת זה לא יעבוד. (זו, לפחות, הגישה שלי, יש כאלה שיחלקו עליי). מבאר-אורה אני יודע לפחות על עוד שני חבר'ה שמשרתים בחיל הים - דבורים וגוררות - ויש עוד הרבה תפקידים מעניינים בחיל הים וחשוב להגיע אליהם ולאייש אותם."

נראה לך שהיית רוצה להישאר על הים אחרי שתשתחרר, גם באזרחות?

"לגמרי לא. כבר יש לי תוכניות במגירה והיעד בא הוא בתחום העסקי - אני רוצה ללמוד מנהל עסקים. אני גם לא מתכנן להישאר בצבא, כקריירה, או להמשיך בתיאטרון. למגמת התיאטרון הלכתי כי זה נראה היה לי כיף, והגישה שלי היתה שחשוב ליהנות בתקופה הזו ולעשות דברים שלא תמיד אפשר לעשות במסגרות אחרות. זה אחד הדברים היפים שבית הספר שלנו מציע - נגרות, אופנה, תיאטרון - אני מאד בעד המקצועות האלה שפותחים את הראש לכיוונים נוספים ומאפשרים עיסוק פחות שיגרתי בלימודים."

אתה נשמע לי בחור לא שגרתי, גם בלי קשר ללימודים

"כמו שסיפרתי, תמיד היתה לי נגיעה לים, לא רק דרך המשפחה, אלא גם בגלל שאנחנו גרים יחסית קרוב לים. זה נכון שיוצא לעבור חוויות לא שגרתיות ומעניינות, אבל יש אפשרות גם לעשות דברים שהם לא רק קשורים לצבא, למשל, אני מאד אוהב לבשל ואחד הדברים הכי טובים בשירות שלי, זה שיוצא לי לבשל והרבה פעמים הגעתי לחבר'ה דרך הבטן."


תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!