סיבה לסביבה

כתבה: מרווה קובי| צילום: יגאל ליבדנסקי | קצה המדבר, גיליון אוגוסט 2021


מה משותף לחקלאות ימית ביבשה, התכנון התיירותי במרחב שחרות וצינור נפט בן שישים פלוס? בישיבה האחרונה של סבב"ע, כל הנושאים הללו היו על סדר היום עם מגוון רחב של דעות לכאן ולכאן.

לפני שנבין מה עומד להיות, מספרת טל הולצמן, רכזת סבב"ע, שלפני 13 שנה כנראה התנהל כאן המאבק הסביבתי המשמעותי ביותר שהיה אי פעם באזור סביב כלובי הדגים בים. זו הייתה נקודת משבר באמון בין התושבים, רט"ג (רשות הטבע והגנים), צלול, החברה להגנת הטבע וכל הגופים הירוקים. המפעלים היו בבעלות של הקיבוצים וזה היה עסק מאד מרוויח. הטענה של ארגוני הסביבה, אחרי ויכוח מאד נוקב שעירב חוקרים מכאן ומכאן הייתה שלכלובי הדגים הייתה השפעה שלילית משמעותית על מפרץ אילת. המאבק הסתיים בזה שפינו את כלובי הדגים מהים. 

בכנס שנערך לאחרונה, סיפר אודי גת ראש המועצה הקודם, על פרויקט חקלאות ימית שהוא מקדם מטעם משרד החקלאות כדי לא להעמיס על הים את השפעות השוליים המזיקות של גידולי הדגים ולא לפגוע בסביבה הימית. לדבריו, מדובר על שטח של 600 דונם ועל פניו זה נשמע נהדר כי זה פרויקט הנחשב לענף חקלאות  לספק מזון, מבלי להעמיס לכאורה על הסביבה הטבעית וגם לספק עוד מקורות תעסוקה בחבל.

אז איפה פה הבעיה?

קודם כל, השטח המיועד לפרויקט נמצא דרומית לעברונה ויש בו ריכוז משמעותי של עצי שיטה, מסבירה טל. דני מולכו טוען שזה שטח ייחודי בעל ריכוז עצי השיטה מהגבוהים בערבה הדרומית: "השטח עמוס בפעילות של צבאים ומאפשר להם נקודות רביצה אפילו 50 מטר מכביש סואן, האזור שוקק מחילות חרדונים ובע"ח רבים נוספים". טל מוסיפה ואומרת שאי אפשר להחליט שגוזרים רווח על שטח טבעי כזה, על חשבון בעלי החיים. 

אחת הטענות שעלו בישיבה, ממשיכה טל, היא מה עושים עם המים. בריכות דגים מייצרות תמלחת מזוהמת והפתרון הזול והפשוט הוא להשתמש במפרץ אילת כמשקע לאותם מזהמים. הרעיון הוא לארגן מתקן שיטפל במים במערכות פתוחות שיובילו את המים בחזרה לים סוף. כלומר, בעיית הנוטריינטים שיוזרמו לים חוזרת.

בעקבות ניסיון העבר, אפשר להניח שהנושא הזה נבדק או ייבדק לעומק?

מלח"י (המרכז הלאומי לחקלאות ימית) עובדים על פתרונות טכנולוגיים אבל אנחנו לא משוכנעים שכבר יש בידם פתרון. אם המים יהיו באמת נקיים אחרי גידול הדגים מדוע לא להשתמש בהם שוב במערכת גידול סגורה, שואלת טל. 

אסף זבולוני, אקולוג רט"ג טוען שאף גוף בארץ לא מדבר על גורמי מחלה וזאת עלולה להיות בעיה גדולה. "במשרד החקלאות הקימו וועדה שצריכה לצאת עם המלצות להגנת הסביבה, אבל הרושם שלי הוא שחברי הוועדה מעוניינים יותר לקדם את החקלאות מלהגן על המפרץ".

על השאלה מה ההשפעה של מהלך כזה על מפרץ אילת משיב אסף ואומר שמהלך כזה עתיד להשפיע באופן משמעותי על מפרץ אילת. לדבריו, "למפרץ חשיבות רבה ברמה לאומית וגם ברמה בינלאומית משום שהוא מהווה מפלט עולמי לשוניות אלמוגים בזכות עמידותם של אלמוגי המפרץ לעלייה הנמדדת בטמפרטורת מי הים. בעוד ששוניות רבות ברחבי העולם דועכות בקצב מהיר, כאן רואים מצב יציב. העשרה מלאכותית בנוטריינטים, פוגעת ביכולתם של האלמוגים להתמודד עם השינויים העולמיים- התחממות מי הים. למזלנו, אלמוגי מפרץ אילת עמידים יותר מאלמוגים אחרים להלבנה, אבל אם נעשיר את הים בנוטריינטים, נפספס את ההזדמנות שיש לנו להגן על מערכת אקולוגית ערכית מאוד שבמקומות אחרים בעולם דועכת". 

אסף מוסיף ואומר שאם התנאים הייחודיים האלה לא ישמרו, שוניות האלמוגים לא תחזקנה מעמד. "לאצות יש יתרון על פני אלמוגים במצב של העשרה בנוטריינטים. אם נעשיר את המים בנוטריינטים, הפריחות האלה (של האצות) תהיינה מאסיביות יותר ותגרומנה לנזקים קשים לשוניות". 

"בעלי חיים שמגדלים בחקלאות ימית הם נשאים של אוכלוסייה מיקרוביאלית שונה מאלה שבמפרץ אילת וקיימת סכנה של חדירת פתוגנים, ווירוסים, טפילים ותוצרי רבייה של בעלי חיים ואצות שמגודלים בחקלאות הימית. הנזק מפלישות ביולוגיות עלול להיות אדיר ויש כבר מקרים קשים מאוד שקרו בגלל פלישות ביולוגיות בארץ ובעולם. נכון להיום, המים לא עוברים את הטיפול הנחוץ על מנת למנוע פלישה ביולוגית למפרץ אילת. יש צורך לטפל במים בצורה רציפה ולבצע תהליכים של סינון וחיטוי יעילים", מסביר אסף. 

"ישנה כוונה לפתח את החקלאות הימית ביבשה ואני מבין את החשיבות", הוא מודה. "האלטרנטיבה היא דייג וזה גרוע. אבל כדי שזה לא יהיה על חשבון מפרץ אילת, אני חושב שהדבר הנכון הוא להתחיל לקדם טכנולוגיות של טיפול במים כך שיוכלו לסגור את המערכות. כבר היום יש מערכות סגורות בחקלאות ימית וצריך להפוך אותן ליותר כלכליות. את הטכנולוגיה הזו ניתן לפתח ולמכור וזה בהחלט הולך בקו אחד עם הכוונה לפתח את הביוטכנולוגיה הימית באזור. להתייחס למפרץ אילת כאל פח האשפה של החקלאות הימית הוא הפתרון הפשוט והקל, אבל רע למפרץ ולא מקיים". 

מנגד טוען יורם הופמן, חבר קיבוץ קטורה שהיה בעבר שותף לשלושה פרויקטים גדולים שהצליחו, שהמים לא נקיים ב 100 אחוז אבל אפשר להצליח בחקלאות מים מחוץ לים. עדי פדואל, שעד יציאתה לפנסיה עבדה בחקר ימים ואגמים מבקשת לדייק וטוענת שעד כמה שידוע לה מדובר על מתקן סגור אבל עד כה לא הצליחו לעשות זאת בצורה כלכלית.

טל מוסיפה ואומרת שיש על הפרק פרויקט גדול בשלבים תכנוניים אבל ברמה שאפשר להציג אותו.

שי טחנאי, נציג החברה להגנת הטבע בלשכת התכנון המחוזית אומר שבישיבה האחרונה שנערכה במאי השנה הוחלט בין היתר לקדם בחינה של השטח, על סמך מסמך המגוון הביולוגי ועל בסיס זה לתכנן, לצרף אקולוג לצוות המתכננים ולהנחות בבוא העת את המשרד להגנת הסביבה להכין תסקיר השפעה על הסביבה. 

המסקנה שלנו מסכמת טל, שאנחנו צריכים להיפגש עם אודי גת כדי שנבין מה עומד להיות ונתחיל את הלחץ מעכשיו. כל יזם יחפש את הפתרון הקל והפשוט, וכל פתרון אחר מהזרמת המים למפרץ ידרוש מהיזם השקעה. טל מוסיפה ואומרת שזו דוגמה טובה לחשיבות של העבודה של סבב"ע כבר משלבי התכנון. 

התכנון התיירותי במרחב שחרות- מה בין אבק ג'יפים, כפר נופש ושטח בתולי...

היישוב הקהילתי שחרות הוקם בשנת 1985 ורק עכשיו מתחילים לקדם לו תב"ע (תכנית בניין עיר). זהו ישוב קהילתי עם 150 תושבים שמוקף בשמורות טבע ובטבע פראי ותושביו מעדיפים את התיירות הפשוטה עבור  מספר קטן של תיירים. 

הבעיה היא, מסבירה טל, שמשרד התיירות וחל"י (החברה לפיתוח ים המלח) שאמונים על הפיתוח באזור, הציבו יעדים של הגדלת התיירות על בסיס הגדלת מספר המיטות. במבט רחב יותר, המועצה רוצה לקדם את תכנית האב לתיירות דרך הות"ל (ועדת תשתיות לאומיות) במסלול מואץ, וסבב"ע ניהלה וויכוח במטרה להשפיע על התכנית ולמזער נזקים. היו המון מאבקים ובחלקם הגדול הצלחנו, מתגאה טל. 

במה שקשור לשחרות, עוד לפני בניית המלון עמד על הפרק "בר מדבר" שזה פרויקט על המצוק של שחרות שכבר יש לו את כל האישורים והגיע  יזם שמתכנן להקים  שם צימרים, אבל הוא לא מימש  את זה והיום כנראה הוא מחפש יזם אחר שיבצע  את הפרויקט. בשלב זה,  תושבי שחרות אמרו שזה אזור עם ערך משמעותי ובנוסף, יש כבר מלון אז למה צריך צימרים? 

מהצד השני, מתוכנן  הפרויקט לחניון לילה למטיילי שביל ישראל שעשוי להשתדרג לקמפינג משולב שבפועל יהיה  דומה יותר לכפר נופש מאשר קמפינג כי צריך משרד, חניה ואיזו אטרקציה כמו בריכה עם מפל וזה כפר נופש לכל דבר, מסבירה טל. זה מלון שמתפרש על פני השטח והמינימום הוא 208 מיטות. אמיר גדנאור, היזם, רצה שטח אחר שמנותק מתשתיות ובגלל זה סבב"ע התערבה כי חשבנו שזה לא הגיוני להגיש דבר כזה לות"ל בלי שהכרנו את השטח ולמדנו אותו ובשל השפעה שלילית על הסביבה. 

בינתיים, לדברי אנשי שחרות, אמיר גדנאור נסוג מיוזמתו, אך עתה רשות מקרקעי ישראל מבקשים להחיות את האתר, דרך מכרז פתוח. העניין שמטריד במיוחד את סבב"ע הוא טכניקה חדשה-ישנה של רשות מקרקעי ישראל להוציא מכרזים לפרויקטים שאינם תואמים את ייעוד הקרקע הנוכחי שלהם. למעשה רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) משווקים את הקרקע לפרויקט ושולחים את היזם שזכה לעשות את העבודה של שינוי ייעוד קרקע אל מול רשויות התכנון. שיטה זו בעייתית בעינינו מאוד, אומר נועם וייס מבאר אורה. למעשה רמ"י מפעילה דרך המכרזים הללו לחץ על רשויות התכנון לאשר ייעודי קרקע ופרויקטים שאינם בהכרח מתאימים לשטח ויוצרים פגיעה קשה בסביבה, וכל זאת ללא בדיקת חלופות מיקום, סקר היתכנות, סקר סביבתי או כל בדיקה מקיפה נדרשת אחרת. אלו יבואו אחר כך, מטעם ועדת התכנון, אחרי שיזם כבר השקיע בתכנית כסף ואף אחד לא רוצה להגיד לו "לא" ולשלם לו פיצוי.

אם כולם מצהירים שהם רוצים לפתח את התיירות- איך הכי נכון לעשות את זה?

אם אתה רוצה להביא תיירות, מסבירה טל, הדבר הנכון הוא להביא תיירים למלון ומשם לקחת אותם לטיולים. אתה לא מקים כפר נופש בתוך שטח בתולי. וצריכה להיות איזושהי חשיבה שאומרת מה אני רוצה, כמה תיירים, אילו תשתיות ולא להגיד פשוט אנחנו רוצים לפתח את השטח. 

לכן,  בנקודה הזו סבב"ע לא נוקטת עמדה אלא רק לומדת את הנושא. הנושא של שחרות ממחיש, מסכמת טל, כמה חשוב שלכל יישוב יהיו נציגים בסבב"ע, בדיוק כדי לקחת חלק בפורום שעוסק בנושאי הסביבה שאפשר להעלות בו דיונים ולפעול במשותף.

הנושא האחרון שנדון בישיבה הוא ההחלטה שהתקבלה במסגרת הסכמי השלום לגבי העברת נפט דרך ים סוף. הכוונה היא להעביר בצינור שנבנה אי שם בשנות ה-60 כמות נכבדה של שתי מכליות נפט בחודש, שזה הרבה יותר ממה שעובר כעת, מסבירה טל. הכל מאד לא שקוף ואנחנו לא מבינים איך זה הולך להתבצע. כמו שראינו, תקלות ופיצויים זה לא דבר שמטריד את קצא"א ולצערנו החבל מאד מנומנם בנושא הזה. המועצה מקדמת כנס לציבור וסבב"ע שם כדי לעודד ולדחוף את זה קדימה. מדובר על תשתיות דלקים פוסיליים נפרדות אחת של קצא"א ואחת של תמ"א 37 להובלת גז טבעי שהולכים לחפור פה בערבה. זה יוצר סיכון למדבר בו החומרים האלו יעברו וזה יוצר סכנה גדולה למפרץ דרכו יעבור הנפט. כמו כן התשתיות האלו מתוכננות בנפרד וכול אחת מהן מייצרת לעצמה תכנית ונתיב נפרדים שיפגעו בעוד ועוד שטחים פתוחים, במקום לאחד תשתיות לרצועה אחת צרה. זה במקביל להנחת צנרת חדשה נוספת של קצא"א והעלאת התעבורה של מכליות הנפט, מה שכבר קורה במפרץ אילת. אנחנו רואים חשיבות גדולה למעורבות של התושבים ואנחנו הולכים לפעול בכיוון הזה בחודשים הקרובים עם יצירת מעגלי שיח ביישובים ובקיבוצים, מסכמת טל. בגיליון הבא של קצה המדבר נעסוק בהרחבה בנושא וגם נביא רשמים מהכנס המתוכנן- בטוח שיהיה מעניין.


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!