לא כל השחור זהב חלק ב' בתחקיר

החלק השני של התחקיר יעסוק במאבק בהסכם ויתאר את המצב מנקודת מבט רחבה יותר שלוקחת בחשבון היבטים גלובליים. כתבה: מרווה קובי| צילום: freepik.com| "קצה המדבר" גיליון נובמבר


המאבק

עיריית אילת נמצאת בלב המאבק וראש העיר הנכנס מר אלי לנקרי מספר: "מהיום הראשון שנודע על ההסכם הקמנו קבינט בראשות ראש העיר היוצא (מר מאיר יצחק הלוי) וכרגע הוא בראשותי. מינינו את שמוליק שלם איש סביבה ידוע לטפל בנושא. כראש עיר אני אוביל את המאבק הזה וגייסנו את משרד עורכי דין עופר ורון שמתמחה בנושאי סביבה לנהל את כל הצד המשפטי ויחד עם ארגוני הסביבה הוא מטפל מטעמנו בעתירות".

לצד עיריית אילת פועלים לא פחות מ- 26 ארגונים שמרכיבים את קואליציית RedMed וביניהם ארגונים מקומיים דוגמת סבב"ע, עמותת מדבר וים, אילת אילות אנרגיה מתחדשת, מכון הערבה וארגונים ארציים כמו אדם טבע ודין, איגוד רופאי בריאות הציבור, אזרחים למען הסביבה- אל"ס, אקופיס, בי"ס למדעי הים ע"ש לאון צ'רני, גלובל אנרג'י eg, גרינפיס, הורים למען אקלים, החברה להגנת הטבע, המועצה לישראל יפה, מחאת האקלים, סיירת החוף, עמותת צלול, שומרי הבית, שינוי כיוון ועוד.

"מדובר על הקואליציה הכי גדולה שקמה אי פעם במסגרת מאבק סביבתי. כולם מודאגים, גם בממשלה, אפילו שלא מודים בזה. המאבק הסביבתי שלנו מחבר את התושבים משני קצות הצינור, אילת ואשקלון עם ציבור תומך הולך וגדל במהירות מכל הארץ" מתגאה מאיה יעקובס, מנכ"לית צלול. במסגרת המאבק, מסבירה טל הולצמן, רכזת סבב"ע "הקואליציה הגישה לממשלה דרישה לראות את ההסכמים ולחוות את דעתה בנושא. כרגע מחכים לתגובה של הממשלה וזה הזמן להעלות את המודעות ולייצר לחץ".

"כרגע מתחילה מחאה ארצית מדי שבוע שהמטרה שלה היא לקרוא לחברי הממשלה לסגת מההסכם", מסביר אסף שוורץ, אקטיביסט ופעיל חברתי שמרכז את המחאה והוא ממובילי הקמפיין שנערך נגד הסכם רד מד באילת. "לאור העובדה שקצא"א הולך להיות פה על הראש שלנו החשיבות של המחאה באילת היא עצומה. אנחנו נפגשים בכל מוצאי שבת להפגנה בשעות הערב וחשוב שיגיעו כמה שיותר אנשים מהאזור".

אל לנקרי מוסיף: "אנחנו פועלים בכל החזיתות עם כל החזיתות השרים, המנכ"לים ולכל אחד יש את העמדה שלו. אני מוביל את אילת עם חבל אילות להיות עיר ירוקה בעלת עצמאות אנרגטית ואנחנו מצליחים בזה מאד, זו המגמה שלי והיא סותרת את הפעילות הזו".

איתי שני רכז שטחים פתוחים ואיכות סביבה במועצה האזורית חבל אילות סבור שהחשיבות של המאבק היא בהיותו רחב היקף: "אנחנו לא מובילים את המאבק כי יכולת ההשפעה שלנו כמועצה קטנה שמונה 5000 איש היא מוגבלת ואנחנו הצטרפנו למאבק של אילת והקואליציה. כמועצה קטנה לא נוכל לשנות את ההסכם אבל אם אנחנו פועלים יחד עם קואליציה של גופים מכל הארץ במאבק שמתחיל פה ונגמר באשקלון אי אפשר להאשים אותנו בנימבי (Not in my back yard). כרכז שטחים פתוחים ואיכות סביבה הובלתי את הפרדיגמה של יוזמה מול עמדה. כי עד עכשיו המועצה הייתה בעמדה של להגיב על מה שקורה ואני חשבתי שנכון יהיה לנקוט עמדה עוד לפני שפונים אלינו".

"אם מישהו קורא לנו נימבי", אומר אסף, "אז סבבה אבל אנחנו מדברים גם בשם האלמוגים והדגים שלא יכולים להשמיע את קולם".

 

"מאבק ציבורי הוא כלי יעיל", טוען אלי לנקרי. "כרגע יש הצלחה גם אם היא זמנית וברור לנו שהמאבק עוד לפנינו. אנחנו צריכים לפעול בתבונה ואנחנו פועלים מול המשרד להגנת הסביבה והממשלה עצמה כדי להקפיא את ההסכם בראש ובראשונה וגם לקבל את כל הדרישות שדרשנו".

במכתב של חנן גינת למנכ"ל קצא"א דרשה המועצה האזורית חבל אילות "התייחסות של רשות המים לסיכון למתקני ההתפלה ובארות מים בחבל אילות, כולל ההיערכות הנדרשת להמשך אספקת מים לחקלאות ולבתים בערבה גם במקרה של תקלה לרבות בדיקת תקינות הצנרת והמתקנים של קצא"א מהמסוף באילת ולאורך כל שטח המועצה, ע"פ תקנים בינלאומיים מקובלים וע"י מומחים בינלאומיים עצמאיים, בעלי ניסיון מוכח בתחום".

לגופו של עניין אלי לנקרי קובע נחרצות: "אני לא אתן בשום פנים ואופן לסכן את המפרץ. ללכת עם ההסכם כמו שהוא לא נוכל וגם קיום חלקי של ההסכם מחייב שייעשה הכל כדי להבטיח את המשך קיומו של מפרץ אילת שהוא משאב ייחודי". עם זאת, לדבריו "כראש עיר הוא חייב להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות ולהבין כמה אפשר לעצור את זה באופן מלא ובכל מקרה לוודא שההסכם לא מיושם כמו שהוא כרגע. אנחנו דורשים סקר סיכונים מלא ולא כפי שנעשה. אנחנו יודעים שאי אפשר ליישם אפילו חלקים מההסכם כשהחברה לא ערוכה. הם אומרים שהם ערוכים אבל גם הם יודעים שהם לא ערוכים. גם הרגולטור מתריע שאין לו את התקציב והמוכנות להתמודד עם תקלות ושאין לו את כל הציוד הנדרש כולל קצא"א עצמה". מהמשרד להגנת הסביבה נמסר ש"מסוף קצא"א באילת פעיל בכל השנים וקולט מכליות בודדות בשנה. לפיכך תוכנית המוכנות המפעלית הנוכחית של קצא"א אילת, הותאמה למספר מכליות מצומצם בשנה, ולא יותר. על כן יש צורך לשנות את התוכנית תחת ההנחה שמדובר בהכפלת הפעילות בסדר גודל של פי 12 ויותר מהמצב כיום".

 

רב הנסתר על הגלוי

בשנות ה-60 תכננה ישראל להעביר נפט במכליות עד אילת ומאילת בצינור לאשקלון. המהפכה האיראנית טרפה את הקלפים והאיראנים תבעו את ישראל על הנפט שנותר בצינור ועל ההשקעה שלהם. התביעה הגיעה לבוררות באו"ם והמדינה החליטה להטיל חיסיון על כל הנושא של קצא"א. המשמעות היא שהציבור וגורמים בממשלה לא מקבלים מידע.

"לפני 18 שנים כשנכנסתי לתפקיד", מספר אלי לנקרי "המדיניות של קצא"א הייתה אפס שקיפות. שנים לא דיברו איתנו. יאמר לזכות המנכ"ל והיו"ר הנוכחי שהשקיפות גדולה יותר כיום אבל עדיין רב הנסתר על הגלוי". חנן גינת מסכים: "קצא"א זה אירוע היסטורי שבו רב הנסתר על הגלוי. זה עובד ככה במשך 60 שנה".

"קצאא היא חברה שמתנהלת בכוחנות והם לא מקשיבים לאף אחד. מאד קשה להתעסק איתם כי תחת חוק החיסיון הם במוד של אני ואפסי עוד. אלה התכונות הכי מסוכנות שיכולות להיות לגוף שעוסק בנפט. עד היום זה עבר בשלום אבל הזמנים והדרישה הסביבתית השתנו וזה לא יכול להמשיך ככה" מסבירה מאיה יעקובס. איתי שני מוסיף ש"כשיש תקלות או כשקצא"א עושים עבודות בקו הם לא טורחים לעדכן אותי כמועצה אלא מודיעים למשרד להגנת הסביבה שמודיע לי. הם פשוט לא סופרים את המועצה".

לטענת קצא"א "מיד עם חתימת מזכר ההבנות הלא מחייב בחודש אוקטובר ועד חתימת ההסכם בחודש דצמבר 2020, קיימה קצא"א דיאלוג שוטף וקבלת הנחיות מפורטת עם המשרד להגנת הסביבה ומאז ממשיכה לעשות כן".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה שהמשרד "לא היה שותף לחתימת ההסכם עם קצא"א ואף לא הייתה כל היוועצות עימו מבעוד מועד, ולמד על קיומו מהתקשורת. גורמי המקצוע של המשרד עודכנו לאחר חתימת החוזה, ועד היום פרטי ההסכם המלאים לא ידועים למשרד". עם זאת נטען במשרד כי "חברת קצא"א באופן פעילותה השגרתי, היא חברה ותיקה ומקצועית המתמחה בנושאי שינוע הדלק בים וביבשה. החברה וההנהלה נענית לדרישות המשרד להגנת הסביבה ומשתפת פעולה בכל המתבקש ממנה על פי החוק ולעיתים אף מעבר לכך. מחלקת הים של החברה ואנשי ההנדסה עובדים ככלל לפי התקנים המתקדמים לתחזוקת צנרת, משאבות, קווי צנרת תת ימיים ומסוף דלק. גם בעת תקריות ותקלות (בים וביבשה), החברה פועלת בסך הכל על פי ובהתאם לכל הנחיות המשרד וניתן לומר שככלל היא חברה אחראית גם כלפי הסביבה".

 

טוויסט בעלילה- ההתנהלות כיום

עם הקמת הממשלה החדשה חל שינוי בגישה כלפי ההסכמים הסודיים: "לשמחתנו הכיוון של הדברים השתנה בעקבות הבחירות והמשרד לאנרגיה מיד קיבל אותנו לפגישה" מספרת טל. "גם המשרד להגנת הסביבה בא באמירה מאד חזקה ולא קיבל את הסקר והודיע שהוא מתנגד להמשך תנועת המכליות עד שהסקר יושלם".

הלחץ של ארגוני הסביבה האיץ לדבריה של מאיה יעקובס את הדיון בממשלה. "ראש הממשלה בנט וראש הממשלה החלופי לפיד מסונדלים כי יש עניין תדמיתי אם ישראל תיסוג מההסכם. מה שלנו חשוב הוא ליצור סטנדרט מחמיר שבו אם הולכים לפרויקט כזה עם הסכם פטרוכימי חייבים לעשות תסקיר סביבתי".

"אנחנו במועצה יחד עם סבב"ע מארגנים יום עיון כדי ללמוד את הנושא" מספר חנן גינת. "נפגשתי עם מנכ"ל קצא"א כדי ללמוד על ההסכם אבל לא קיבלתי ממנו מידע. שוחחתי עם מנכ"ל משרד התיירות והסברתי את עמדתי. אני חושב שצריך להביע את עמדתנו אבל זו לא מלחמת עולם שלנו כי עיקר המאבק הוא של אילת בגלל המפרץ, אף על פי שאנחנו מושפעים מהמצב במפרץ. אנחנו פועלים בתיאום עם אילת ברמות הגבוהות ביותר. כמו שאני רואה את זה הוויכוח הוא מול מדינת ישראל ולא מול קצא"א".

שמוליק תגר, מזכיר עמותת הסביבה באילת סבור שבגלל הסכנה האסטרטגית ליחסי השכנות עם מדינות האזור "משרד הביטחון צריך להתערב, משרד החוץ שאחראי על הסכמי ההעברה, המשרד להגנת הסביבה שמבין את הנזק, משרד האנרגיה שיודע שאין רווח וכמובן משרד האוצר שאחראי על כל החברות הממשלתיות ובהן קצא"א".

 

ובמבט גלובלי יותר

"אנחנו היום נמצאים בעידן אקלימי מטורף ואנחנו מבינים שאנחנו אשמים ושאנחנו צריכים לשנות את החשיבה על פיתוח כלכלי כלומר לפתח בלי גזי חממה", מסבירה דורית בנט, מנכ"לית אילת אילות אנרגיה מתחדשת. במכתב שהפנה למנכ"ל קצא"א נמסר על ידי חנן גינת ש"כמי שמובילים ומקדמים שימוש באנרגיות מתחדשות, תוך שאיפה לעצמאות אנרגטית באמצעות אנרגיות נקיות, איננו מעוניינים לעודד שימוש בדלקים פוסילים ככלל" וכי "המועצה דורשת מהמדינה להשקיע את כל המאמצים בקידום מודלים כלכליים ויוזמות אשר יקדמו מעבר מלא לאנרגיות מתחדשות, אשר יביאו לחיסכון עתק בהשקעות בתשתיות".

"זה מעורר מחשבה גדולה יותר על איך מדינת ישראל מתייחסת למדבר שלה", תוהה טל. "קחי לדוגמה תכנית שעמדה לצאת לפועל להקים תחנות כוח בכל הגרנד קניון. מי שעצר את זה היו מקומיים שהעלו לתשומת הלב של העולם את המשמעות הגלובלית של הגרנד קניון כנכס וכסמל כלל עולמי. העולם לא מתעורר אם אין קבוצה של מקומיים שמעירה אותו כי ככל שזה יותר רחוק ככה זה יותר חלש. זה חייב להתחיל מהמקומי. אז אני מאמינה שיש סיכוי ואם הצליחו להציל את הגרנד קניון אין סיבה שלא יצליחו להציל את מפרץ אילת". חנן גינת מצידו אופטימי ואומר שלדעתו בסופו של דבר יגיעו לפשרה מספקת.

טל מוסיפה ש"זה דבר גדול מאד שישפיע על החיים שלנו ברמה המיידית וישפיע על כל הארץ. פתאום אנחנו רואים שינוי בגישה שרואה באילת שער אחורי להעברת כמויות אדירות של נפט בסמיכות לבית שלנו. זה משהו ברמה הלאומית ואנחנו לא מובילים את זה אבל לקחנו על עצמנו לעורר את השיח באזור ולהעלות את המודעות. זה מאד שונה מדברים אחרים שעשינו בגלל העניין הגלובלי".

המשרד להגנת הסביבה מסר ש"בראייה תכנונית ארוכת טווח, נראה שהגדלת פעילות שינוע של דלקים פוסיליים במקום כה רגיש כמפרץ אילת ותוך הבאה בחשבון את התרחבותה והתבססותה הרצויה של העיר אילת מבחינה תיירותית- ייחודית, היא צעד בכיוון שגוי". זאת מפני ש"צנרת ההולכה והמשאבות של מסדרון קו צינור אסיה אירופה בין אשקלון לאילת כבר גרם בעבר לתקריות זיהום ביבשה וגם לדליפות בסמוך לחוף הים באילת. החזרת המסדרון ל"ימי תפארתו" הינה בעלת משמעות סביבתית שיש לתת עליה את הדעת באופן קפדני ומחמיר".

"בהיבט המדיני-גלובלי, לפיו ישראל מעוניינת לעודד את ההשקעות באנרגיה מתחדשת ובכלכלה דלת פחמן, תמיכה ביוזמה כלכלית - עסקית ובלתי סביבתית בעליל של הגדלת נפחי שינוע נפט גולמי ודלקים אחרים, מצטיירת כצעד בכיוון שגוי. כאשר בוחנים יוזמה זו בהיבט של סיכוני שפך נפט למפרץ אילת - ובהתאמה תיתכן גם הגדלת הסיכון באשקלון - הרי שאין כל ספק שבהיבט הסיכון לסביבה הימית באילת, המדובר בצעד בכיוון שגוי", כך נמסר מהמשרד להגנת הסביבה.

"עם זאת", טוענים במשרד "גם בכלכלה דלת פחמן, ישראל תצטרך דלק למטוסים, לאוניות ולכלי מלחמה. ככל שכלכלת האנרגיה תצטרך פחות דלקים פוסיליים, כך לשירותי קצא"א יהיה פחות ביקוש והשוק החופשי יעשה את שלו. למניעת הרחבת פעילות קצא"א שבנדון (הפיכת ישראל ל"גשר יבשתי" לנפט), אין קשר לצריכה העולמית של דלקים פוסיליים. עליה מסוימת בשינוע בהיקף 50 מכליות בשנה הינה חסרת משמעות בהיבט העולמי".

במצב הדברים כיום, חבל אילות מוביל בתחום של אנרגיה מתחדשת ושואף להיות עמק האנרגיה הירוקה של ישראל. לדבריה של דורית בנט החבל "מייצר עבור אילת ועבור חבל אילות עם התשתית הקיימת 100% מהצריכה היומית של חשמל והוא מתפקד כמרכז אקדמי עבור האוניברסיטאות, השלטון המקומי ומשרד האנרגיה. אז איך רוצים להכניס כאן נפט וגז? יוצא שבמקום להיות דוגמה המדינה דוחפת לכאן את כל הדברים הללו שבאמת לא קשורים אלינו".  שמוליק תגר מוסיף: "זה שייך לעבר. פעם כולם רצו נפט - היום מי רוצה נפט? אף אחד לא רוצה. רק קצא"א".

זה המקום לשאול אומרת טל הולצמן בנחרצות "איך אתם שמים אותנו בעסקת החיסול הזאת? איך המדינה מצד אחד מקדמת אנרגיה מתחדשת ורוצה לשפר את המצב ומצד שני חוזרת לנפט בצינורות משנות ה- 60".


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!