בראש הגבעה, גרופית\ קצה המדבר גיליון ינואר

על גבעה קטנה בלב מדבר, קם בשנת 1966 קיבוץ גרופית. בשנים הראשונות הייתה זו קבוצה צעירה חדורת אידיאלים שלא ממש ידעה כיצד לממש חיי קיבוץ, אבל בהמשך גדלה קהילה לתפארת | צילומים: ארכיון גרופית | כתבה: מרווה קובי


כיום חיין בקיבוץ 91 חברים וחברות, שמונה נקלטים, 7 חיילים ובני שירות 85 ילדים, 117 תושבים ו- 6 מתנדבים. נפגשתי עם אביבה לקנר - מזכירת הקיבוץ ורכזת התרבות ועם שמוליק אשחר - מראשוני גרופית, מורה ומחנך בחטיבה העליונה בדימוס כדי לשמוע על העבר, על ההווה ועל העתיד.

"אני השתחררתי מגולני בערך באותו זמן שהקיבוץ התאזרח בסוף אוקטובר ובנובמבר 1966 היה לי חשוב לצאת מרמת גן. בגלל שבצבא היה לי נורא קר, החלטתי שאני רוצה משהו חם. אילות נראתה לי קרובה מידי לאילת ויטבתה הייתה בת תשע נראתה לי קצת זקנה... חלק קראו לזה גרעין אגד... הגעתי עם אגד. עוד לא היה כביש, עליתי ברגל בחושך כמו פולני טוב" מספר שמוליק.

מה אתה זוכר מאותם ימים?

"ביום הראשון שלי לקחו אותי לעבוד בעגבניות. הגיע בחור שהיה אחראי על הקבוצה, אמר לי 'כל דבר שאתה רואה אדום תקטוף.' באמצע השורה הגיע מישהו שהיה אחראי על הגן ירק. אומר לי 'אני רואה שאתה חדש, תראה, היום יש בשוק ביקוש לעגבניות תקטוף גם מה שנראה חצי אדום.'  מגיע לסוף שורה מגיע המלווה המשקי של הקיבוץ מחייך אליי ואומר 'תשמע אתה צריך לקחת את האדומות והרכות כי יש ביקוש לא רגיל.' "אז הבנתי את הפרינציפ" אומר שמוליק במבט שובב "תקטוף מה שבא לך תמיד מישהו יהיה מרוצה."

מי היו המקימים בעצם?

"רוב החברה היו מגרעין של הנוער העובד שהיו חברה די טובים וחלק גדול מהם היו בכפר הירוק לפני זה אז הם ידעו לעבוד בחקלאות... מעט מאד היו בני קיבוץ. בגלל שהחברים היו נורא צעירים" הוא נזכר "לא היה הרבה ניסיון והיו פשלות. כדי שהפשלות יצטמצמו לקחו בני משקים ותיקים בני 40-50 והם באו לעזור והכניסו יותר שכל... שיהיה משהו משותף... הביאו אנשים בני קיבוץ ושכנעו אותם לבוא לשנת שירות מאוחרת אחרי צבא. יותר מאוחר הגיעו חברה לשנת שירות מוקדמת, חברה צעירים שידעו לעבוד וידעו מה זה הוויה קיבוצית."

איך אתה מסתכל היום על הקיבוץ?

"אני רואה את כברת הדרך הארוכה שעברנו. חלק מהדברים אני קורא להם מתוכננים... לקחנו בידיים את מה שאנחנו צריכים לעשות, תכננו ובהחלט חלק גדול מבוצע. יש דברים קטנים שאני קורא להם מהפכה באקראי. לא תכננו את זה אבל פתאום מגיעים אנשים מהעיר והם פחות מכירים, לא אכפת להם כל כך מדברים שבעבר אולי היו נורא חשובים ולאט לאט המסה שלהם גדלה ופתאום יש איזו סטיה קטנה מהדרך... כי להיות ביחד זה אולי לא כל כך חשוב כמו שהיה פעם, או הקטע של הערבות ההדדית. היא עדיין אצלנו יסוד מאוד  חשוב ולאורה עשינו את כל התכניות החדשות וזה נשאר עדיין, אבל מידי פעם את רואה איך וואלה הגיעו משפחות הכל טוב ויפה אבל יש ניואנסים כאלה קטנים שתופסים איזו מסה... לך תדע מה יהיה המשקל של אלה עוד איזה עשר עשרים שנה. מערכת החינוך מנסה להתמודד עם זה בדרכים שלה אבל גם בה יש שינויים שהם לפעמים נגזרי המציאות. יש עוד הרבה שמנסים לעשות קרבות מאסף בכל התחום של החינוך המשותף."

בשנים האחרונות עבר הקיבוץ מהלך של התחדשות שעליו נכתב בגיליון מרץ 2020. בשיחה עם מייקל לוי, דינה אשחר ועדו קלאי תואר התהליך הארוך שכלל מבט פנימה והסתכלות על צרכי החברים לצד התבוננות מפוכחת על השינויים החברתיים-כלכליים שעבר הקיבוץ. במסגרת ההתחדשות הושם דגש על הצמיחה הדמוגרפית והתנהל שיח בין התושבים ובין הנהלת הקיבוץ שביקשה לראות בקיבוץ המתחדש גרסה שוויוניות יותר של הקיבוץ השיתופי. לדבריה של דינה אשחר "רק מי שיושב בתפקידי ניהול ומקבל את כל הבקשות, יודע באמת כמה החיים בקיבוץ השיתופי הם לא שוויוניים. הם רחוקים מלהיות שוויוניים והאפשרות הזו (ההתחדשות) יוצרת שוויון הרבה יותר אמיתי. מייקל לוי הוסיף על כך: "הרבה יותר הוגנות ואחריות... הגדלת ההוגנות בין הקיבוץ לחבר, החבר לקיבוץ והחבר לחבר... וזה הביטוי האותנטי של קהילתיות בעיני."

מה קורה בגרופית כיום מבחינת התחדשות?

"אנחנו קיבוץ שיזורי" מסבירה אביבה. "זה אומר שלחברים ניתנה אפשרות לבחור באיזה מסלול הם בוחרים... לא כל החברים עברו למסלול המתחדש יש כאלו שנשארו בקיבוץ הישן. אנחנו קולטים חברים ישירות לקיבוץ המתחדש... יש לנו תקופה טובה של קליטה... ומרגישים בשבילים את ההתחדשות תרתי משמע."

איך מגיעים נקלטים חדשים?

"שמנו יעד ותקציב לקליטה ויש ועדת קליטה שעובדת עם איש שיווק ועובדים בזה וזה קורה. אני חושבת שתקופת הקורונה עשתה ריסט וחשיבה מחודשת לזוגות צעירים. עובדה שיש התעוררות בתחום הזה. ממה ששמעתי ממקומות אחרים אנשים עשו חשיבה מחודשת בגלל הקורונה. המשפחתיות התחזקה וכל מיני ערכים שהיו פחות ברורים אצל זוגות צעירים קודם וזה מביא אותם למקום הזה שהערך של ה'ביחד' והמשפחה הוא מאד בולט."

איך השיזוריות באה לידי ביטוי ביומיום?

"זה לא משהו שמשפיע חברתית" אומרת אביבה. "אנחנו מחדדים עוד הרבה דברים. נכון שנרשמה חוברת אבל יש עוד חידודים ועולות שאלות ואנחנו מתמודדים עם זה."

מה עוד קורה בקיבוץ?

"אנחנו בפריחה בתחום התרבות... אני כל כך גאה בצוותים שעושים את העבודה ואכפת להם ומתגייסים והם נהנים מהעשייה. זה מורגש באירועים, היה לנו חג משק, חגגנו 55 והיה מקסים. חדר האוכל היה מלא מה שמזמן לא ראינו וזה כיף."

"אנחנו נמצאים בפתחו של תהליך חברתי. תקופת הקורונה יחד עם כל מיני דברים שעברו על גרופית, הובילה קבוצה של חברה צעירים שהרגישה שצריך לעשות עם זה משהו. הם קראו לעצמם 'מנועים קדימה'. הם גייסו לתוך הקבוצה חברים ותיקים ואנחנו בתוך שיח, בחינה מחודשת של פנינו לאן מבחינה חברתית... המטרה היא להחזיר את החברים לעשייה ולהובלה משותפת. זה גם מאד חשוב וזה כיף שהדור הצעיר מראה שאכפת לו וגם עושה עם זה משהו."

"אנחנו לומדים לדבר", ממשיכה אביבה. "לצאת מקבוצות הווצאפ והמיילים ולחזור לדבר אחד עם השני. לחזור לשיח ציבורי שזה משהו שלא היה פה הרבה שנים. אפשר לדבר על הכל ולא רק לכתוב את זה. אני מאמינה בשותפות, שקיפות, עשייה משותפת עם ההנהלה ועם הוועדות. זה היה קצת רדום ואני מקווה שאנחנו בדרך הנכונה. אני אופטימית, אני רק חודשיים בתפקיד, כן? אבל זה החלום."

"בתחום העסקי אנחנו בצומת לגבי הרפת שלנו עם אופציה למהלך של שותפות ואנחנו שוקלים להזיז אותה כי היא יושבת על תב"ע של מגורים."

מה קורה בתחום החינוך?

"החינוך שלנו מתמודד עם מצוקת כוח אדם" מודה אביבה. "יחסית פתחנו שנה בצורה יציבה אבל זה דינמי ותמיד חסרות מטפלות גם בגיל הרך, גם מדריכים שלצערי מחליטים שהם לא ממשיכים. בגיל הרך יש לנו רכזת חינוך מנוסה מאד שנמצאת המון שנים, אוסי לוי, ואני בטוחה שנתגבר על הקשיים. בגיל בוגר גייסנו רכזת חינוך חדשה ומקסימה ואני סומכת עליה שתעשה דברים נפלאים במערכת. שמה אווה קוגל היא עבדה בעבר בקיבוצים... אני בטוחה שגם שם יהיו דברים נפלאים."

מה התכניות שלך כמזכירת הקיבוץ לעתיד?

"המטרה שלי היא ליצור מערכת יציבה. אנחנו לקראת החלפה של ההנהלה בפברואר וריענון של המבנה הארגוני שלנו שהיה לא ברור. זו תקופה של גיוס משאבים, גיוס אנשים לעשייה... אם אני מייצבת את התחום החברתי ואת ההנהלה וההנהגה, השמיים הם הגבול. זו המעטפת שתעזור לי למשוך את הקיבוץ למקום טוב יותר."

מה מאפיין את הקהילה בגרופית?

"היה  לנו חבר קיבוץ שנפטר בשנה שעברה מקורונה, אפי ניצן ז"ל ויזמתי לזכרו ריצת חברים. הייתי בטוחה שאני ארוץ עם 20 חברה... התחלתי לשווק את האירוע ויש כבר כמעט 150 משתתפים וזה ממש מרגש ובשנה הבאה אני רוצה לעשות את זה אזורי... זה מראה משהו על הקהילה של גרופית... ההתגייסות הזאת לביחד הזה, זה מה שמאפיין אותנו."

 

מה חשוב שיידעו על קיבוץ גרופית כרגע?

"אנחנו במקום טוב" אומרת אביבה. "אנחנו בתקופה של התחדשות, קליטה, תהליך חברתי, שיח."

שמוליק מדגיש את "האסתטיקה המיוחדת של הקיבוץ. אנחנו על גבעה, יש לנו נוף. כשעוברים בשבילים מרגישים את הקטע של קבלת פנים, פעם זה היה יותר בולט. ההתייחסות הזאת שאחד אומר לשני שלום וגם שיש פה כל מיני פינות חן מאד יפות שאפשר לבוא וליהנות מהן. אני חושב שיש פה אנשים מעניינים, בהחלט אפשר להתגאות בזה. החינוך שלנו, בתי הילדים שלנו, אלו דברים שאפשר להתגאות בהם."


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!