קיבוץ יטבתה – מעיזים, מתמידים, מצליחים\ קצה המדבר גיליון ינואר

הקיבוץ הגדול והוותיק מבין יישובי הערבה מציג 64 שנות עשייה בלתי נלאית, החל מחבלי הלידה והעלייה לקרקע, הגרעינים המייסדים אשר אחראים על הפיכתו ליישוב קבע משגשג ועד לחיי הקהילה שהינם כנר לרגלי חבריו. | צילום: רום כרמי | כתב: גיא פשקין


בחג חנוכה האחרון שהסתיים זה מכבר, ציינו בקיבוץ יטבתה 64 שנים לחג העלייה המפורסם מאז עלה לראשונה על הקרקע, כאשר חודשים ספורים לאחריו הוכרה יטבתה כקיבוץ הראשון מסוגו בערבה הדרומית, בראשית 1957.

מי שעשה את כל הדרך דרומה דאז היה לא אחר מאשר דוד בן גוריון, שהגיע לקיבוץ בעודו נושא נאום בן 3 מילים בלבד באומרו – ''העיזו, התמידו, הצליחו''. מאז ועד היום מוכיחים חברי הקיבוץ כי הם מיישמים את דרשתו של בן גוריון הלכה למעשה, והופכים את יטבתה למקום ציוני וערכי, אשר נדמה כי השלם בו גדול מסך חלקיו.

בחזרה אל ההיסטוריה. קיבוץ יטבתה הוקם  לאחר שש שנות היאחזות הנח''ל ''עין-רדיאן'', שלאחריה התנהל מאבק עיקש בין מספר גופים שהתגוששו ביניהם על הזכות להימנות בין מייסדיו. עיקר המאבק היה בתחילת הדרך סביב תפיסת קברניטי המדינה, שגרסו בחלקם כי הגיעה העת להוריד מן הפרק את רעיון ההתיישבות בלב המדבר, וכי עדיף להשאיר באזור משלט (מחנה) צבאי שיגן על הדרך לאילת, כמו גם על התשתיות האסטרטגיות באזור (מקורות המים וקווי החשמל, יחד עם קווי הסיוע והאספקה לאילת שהייתה אז מבודדת).

מן הצד השני של המתרס ניצבו אלו שהאמינו בכל ליבם כי נפל הפור להקמת יישוב קבע בערבה, אולם היו באותם ימים בעמדת מיעוט. כך במשך  מספר שנים התנהל דין ודברים בין ''אנשי המעשה'' הרציונליים שהחזיקו בתפיסה כלכלית גרידא, לבין האידיאולוגים שפעלו תחת חזון בן גוריון, והחליטו מצידם לנהל מלחמת חורמה על מנת שלא להפקיר את האזור.

אם לשים את האצבע על אחת ההחלטות הגורליות שהכריעו את הכף לטובת הקמת הקיבוץ לימים, הייתה דווקא עצם ביקורו של אלוף פיקוד הדרום דאז, משה דיין באזור. לאחר שהאחרון חזה בחדלונה ואפסותה של ההיאחזות, בה כל ניסיונות גידולי השדה עלו בתוהו, בשילוב אדמת החצץ הבעייתית והחום הכבד שפקד את האזור והיו בגדר משימה כמעט בלתי אפשרית לקיום חקלאות. דיין שדבק בקו אמיץ, החליט בעצת יודעי דבר, להורות על אישור לביצוע הגידולים החקלאיים לכיוון השטח הירדני, שאופיין באדמת דיונות פורייה יותר. דיין, שנודע בזכות חוצפתו הטיפוסית אמר: ''תתקדמו לכיוון הדיונות, ושם תבצעו את החקלאות שלכם''. הוראה זו הוכיחה את עצמה מהר מאוד, והיוותה את ניצני החקלאות הראשונים באזור, שהעניקו תקווה אמיתית לאידיאליסטים המקומיים אשר לקחו את גורלם בידם, והקימו קיבוץ לתפארת.

בהמשך לקו האקטיביסטי שהוכיח את עצמו, משימת הקמת הקיבוץ הוטלה בסופו של יום על גרעין הנח''ל ''מגל וחרב'', שבאותן שנים חבריו שירתו בהיאחזות, כך שכבר הכירו את אורח החיים באזור, ומרביתם התחנכו בתנועה המאוחדת והתגוררו ביישובי מרכז הארץ. במרוצת השנים, הצטרפו אל חבורת המייסדים גם חברי גרעינים נוספים וכן משפחות עצמאיים שהגיעו דרומה מתוך תפיסה ציונית, ורצון אמיתי ליישב את הערבה.

בשנות ה-60 נולדו הילדים הראשונים ביטבתה. על פי השיטה הנהוגה בקיבוצי הארץ אלו התגוררו באותם ימים בבתי ילדים בלינה משותפת, שהוסבה ללינה משפחתית רק ב-1979, לאחר ויכוחים לא מעטים בתוך הקיבוץ. שינוי תפיסתי זה הצריך גם ארגון מחדש ברמה הלוגיסטית והכלכלית.

חרף חבלי הלידה והאתגרים הלא פשוטים מולם נאלצו להתמודד חברי הקיבוץ בשנותיו הראשונות, אלו הצליחו להוכיח בעזרת תושייה והתמדה כי ניתן להפוך את הקיבוץ הבתולי למקום משגשג. ההישג הכביר הראשון היה בעת הקמת ענף החלב המקומי, שכולל מאז ועד היום את הרפת והמחלבה, המהווים מקור גאווה לאזור כולו. לצורך המחשה, בעוד בשנה הראשונה להקמתה, ייצרה המחלבה 500 אלף ליטר חלב, עם סל מוצרים מצומצם שכלל חלב, לבן, אשל ושמנת, יחד עם מצבת עובדים שמנתה 4 עובדים בלבד, הרי שנכון להיום מייצרת המחלבה שבקיבוץ למעלה מ-65 מיליון ליטר חלב בשנה, כאשר ענף החלב ממשיך לשמור על מעמדו כבסיס לאיתנותו הפיננסית של הקיבוץ.

הישג מרשים נוסף מקורו בהיבט החברתי, אותו מגדיר עידו אלוני, ממייסדי הקיבוץ וחבר גרעין ''מגל וחרב'' המיתולוגי ''כנס של ממש''. לדבריו: ''בשנים הראשונות להקמת הקיבוץ, מרבית הבנות פרשו לכל עבר. בפועל, נשארה כאן חבורת גברים רעבה לבית, למשפחה ואהבה. זה יכול היה להיגמר בקטסטרופה, אלא שאז נולד רעיון איחוד התנועות והקיבוצים בתוספת מיזם 'שנת שירות' שעבור יטבתה היה בגדר סם חיים. במסגרת שנת השירות הגיעו הנה בנות קיבוצים שחיפשו לקשור את גורלן בקיבוץ, כולל דרך מציאת בני זוג. כך הגיעו לכאן קבוצות של בנות בעיקר מקיבוצי עמק הירדן שלא נבהלו מהחום, והיוו אלמנט קריטי בהתבססות הקיבוץ ובהתפתחותו. עם השנים כ-20 זוגות נישאו כתוצאה מהמפגשים הללו. ביניהם עבדכם הנאמן שנישא לשלומית, עם 4 ילדים ו-10 נכדים, שחלקם מסתובב בימים אלו בין שבילי הקיבוץ''.

אפיק נוסף שתרם להווי החברתי המרומם בקיבוץ, נעוץ באפשרות ההגשמה העצמית שניתנה לחבריו, אליה מיטיב להתייחס הלל גורדין, מוותיקי הקיבוץ. ''היינו למעשה הקיבוץ הראשון בארץ בו כל אחד בתורו יכול היה ללמוד בכל תחום שעניין אותו. עצם האפשרות להגשים עבור חלק נכבד מהחברים את חלומותיהם, תרמו לחיזוק המבנה החברתי וחזון הקיבוץ'', הוא מכריז.

עם הפנים קדימה

בימים אלו מצוי קיבוץ יטבתה בצומת דרכים, כאשר הוא מתקרב לרף 400 החברים (371 ליתר דיוק נכון להיום, כשליש מתוכם הינם בני הגיל השלישי). מדובר על רף שאפתני אותו הציבו קברניטי הקיבוץ במסגרת תכנית ''יטבתה 400'' שנהגתה לפני כ-15 שנים והציבה את המספר 400 כיעד לצורך הגדלת האוכלוסייה בין כתליו.

לצד החברים הפעילים רובם ככולם בענפי השירות היצרניים (מחלבה, רפת, חקלאות) נוטלים חלק במסגרת העבודה בקיבוץ (בדגש על חקלאות) 63 עובדי חוץ, העובדים במקצועות חופשיים מחוצה לו (מורים, עובדות סוציאליות, עובדי מועצה, המתנ''ס האזורי ועוד).

מבחינה כלכלית, ביטבתה פועלים כמיטב המסורת על בסיס תקציב אישי על טהרת ערכי השוויון והשיתופיות, המתבטאת הלכה למעשה בתקציב ללא קשר לעבודת החברים. הקיבוץ מתפרנס מתוצרי המחלבה, מטעי התמרים וכן מגידולי שדה חקלאיים, לרבות בצל, תפוחי אדמה, אספסת, חוחובה ועוד.

בהיבטי פיתוח ובינוי, נפרץ בעת האחרונה הכביש ההיקפי של יטבתה המתפרס על פני כ-3 קילומטרים, לטובת עבודות הרחבה בשטח הצפוני של הקיבוץ והקמת שכונות נווה פרה 5 ו-6. סך הכול ייבנו בשתי השכונות 24 יחידות דיור שיאוכלסו על פי ההערכה כבר במהלך שנת 2022.

''הצפי הרשמי הוא הגעה ליעד 400 חברים באוגוסט 2023, אולם אנחנו לא קופאים על השמרים ופועלים על מנת להכין תכניות מפורטות תוך הסתכלות משמעותית קדימה'', מבהיר יוני אלוני, מזכיר קיבוץ יטבתה, כשהוא חושף את התכנית החדשה שמתגבשת בימים אלו במחוזותיו. ''מדובר בתכנית יטבתה 2030 שתעסוק בנושאי התחדשות, בנייה, תשתיות ושירותים נלווים, כחלק מהגידול הטבעי של אזור הערבה בכלל וקיבוץ יטבתה בפרט'', כך לדבריו.

עוד מוסיף אלוני: "אנחנו גאים במערכת החינוך הבלתי פורמלית שלנו - מהגיל הרך ועד לקצה הנעורים. מיטב הכוחות והמשאבים שלנו מופנים לטובת גידול דורות העתיד שלנו, על בסיס הערכים שהביאונו עד הלום.  חברי הקיבוץ נהנים ולוקחים חלק פעיל בתרבות המקומית ובמערכת ענפה של פנאי ואיכות חיים ברמה גבוהה - שעליה גאוותנו''.

ומה לגבי העתיד? ''אנו מרגישים זכות אדירה לשאת את לפיד ההתיישבות בערבה, ובחיזוק קיבוץ יטבתה כאחד מעמודי התווך של האזור''.


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!