קיבוץ סמר – מקום עם נשמה\ קצה המדבר גיליון ינואר

אורח חיים קהילתי, לכידות חברתית כערך עליון, קופה משותפת וגמישה לרווחתם הכלכלית של החברים, ובעיקר רצון לבסס חיים מלאים על בסיס ''ואהבת לרעך כמוך''. קיבוץ סמר המציין 45 שנים מופלאות ומצוי בתנופת פיתוח יוצאת דופן | צילום: ארכיון סמר | כתב: גיא פישקין


 

קצת יותר מ-45 שנים חלפו מאז ירדו בני משקים מקיבוצים שונים ברחבי הארץ דרומה, במטרה אחת ברורה – ליישב את הערבה ולהקים קיבוץ חדש באזור שבו  אורח חיים שונה.

היו אלו עשרות צעירים מלאי תשוקה וציונות אשר התאגדו להם יחדיו, ואכן הצליחו במשימה, כשבמרוצת השנים הובילו להתפתחות הקיבוץ, שבתווך הצליח להמציא את עצמו מחדש פעם אחר פעם בזכות תושיית החברים ורוח יצירתית מופלאה. אלו העניקו לו ערך מוסף עם אוכלוסייה מגוונת של תושבים מכל קצוות הארץ והעולם (צפון אמריקה, אירופה, אתיופיה ועוד) והובילו אותו לשגשג מבחינה חברתית וכלכלית. ומה לגבי השם, אתם ודאי תוהים? הוא נגזר כמובן משמו של צמח הבר הגדל באזור הערבה וים המלח. ''הקיבוץ שלנו התאפיין מאז ומתמיד בשותפות אמת בין החברים על בסיס ''ואהבת לרעך כמוך'', אך באותה נשימה כקיבוץ שוויוני בין שונים. הכוונה היא שכל מי שבחר לבסס כאן את חייו זכה לחופש לעבוד ולנהל את חייו כרצונו, תבנית שונה מהרעיון הקיבוצי-סוציאליסטי המקורי. מצד שני, מוטלת על כל אחד מהחברים אחריות לקיים ולפתח את הקהילה. השילוב המיוחד בין שתי הגישות הללו ייצר כאן קהילה מגוונת ומקום שפשוט כיף לחיות בו''.

בראשית ימיו, כפי שמיטיב לתאר קוגלר, התאפיין הקיבוץ בחוסר יציבות, שמקורו בהיעדר קביעות מצד החברים שנאלצו לנוע ולנוד בין שירות צבאי למשימות נוספות מחוצה לו. ''בניגוד לקיבוצים אחרים שקמו באזור הערבה, סמר לא החל כהיאחזות נח''ל, אלא בזכות התאגדות משותפת של בני הקיבוצים. מה שקרה בפועל הוא שהגרעינים הראשונים חיו חצי שנה בקיבוץ, ובחצי השנה שנותרה שירתו בצבא. כך נוצר מחסור במצבת כוח האדם, מה שהוביל להחלטה לחזק את הקיבוץ עם חבורה של אנשים חדורי מטרה מקיבוצי המרכז שכבר סיימו צבא, ויוכלו להשתקע בו. כך גם אני, שגדלתי בקיבוץ געש, הגעתי לסמר ומאז הכל היסטוריה''.

''היינו חבורה מצומצמת של אנשים, אך כזו שהייתה מלוכדת בצורה בלתי רגילה כבר מהרגע הראשון'', מוסיף להעלות זיכרונות יוסי אבנת, חבר הגרעין המייסד הראשון של סמר, העובד מזה למעלה משלושה עשורים במפעל הבקרה הקטן שבקיבוץ. ''אני הגעתי לכאן מקיבוץ מזרע בצפון. ראינו לנכון להמציא את עצמנו מחדש כקיבוץ עם תפיסה חדשנית, ללא ועדות, חוקי עזר ומעבידים, אלא כמקום בו כל אחד יכול להחליט בעצמו כיצד לנהל את אורח חייו''.

לדברי יוסי, ''כבר בשנים הראשונות החלטנו לקחת את גורלנו בידינו, כאשר חיפשנו כל דרך כיצד לשמור על הקיבוץ כפי שהכרנו אותו. כך התחלנו בעבודת אדמה וחקלאות שהיא הבסיס האיתן של סמר עד עצם היום הזה. תחילה עסקנו בגידולי שדה – מלפפונים, עגבניות, מלונים והרבה בצל. בשנים הראשונות גם עסקנו בעבודת אריזה, שלאט לאט דעכה עם השנים. בתחילת שנות ה-80 הקמנו את הרפת ומטעי התמרים שהחלו להניב פירות, ונחשבים כיום למושא להערצה בכל הארץ. הרפת בסמר כוללת כיום 350 פרות חולבות עם מכסה של 4 מיליון ליטר בשנה, כשגם מטעי התמרים משגשגים ומייצרים 750 טון תמרים מ-4 זנים שונים, בדגש על המגה'ול והברהי''.

ההצלחה החקלאית מהמשקים והרפת הובילה לייצור הכנסות נאות, יחד עם תחום האנרגיה המתחדשת שהתפתח בקיבוץ בצורה מעוררת השראה. ''התחלנו עם פרויקט הפאנלים הסולאריים שהותקנו על גגות הבתים והרפת בקיבוץ'', מוסיף קוגלר. ''הפרויקט הזה מכה גלים מזה קרוב ל-20 שנה, עם ייצור אנרגיה המספק הכנסה נאה של כמיליון וחצי שקלים בשנה לקיבוץ, הנכנסים לקופה מדי שנה על ידי חברת החשמל. בעבר פעל כאן גם 'מגדל השמש', תחנה סולארית קטנה שסיפקה 100 קילוואט בשנה שהוקמה בשיתוף מכון ויצמן. היא  שילבה בתוכה קולטי שמש ייחודיים עם טורבינת גז, אבל לא צלחה והושבתה כעבור מספר שנים''.

שותפות היא לא מילה גסה 

קיבוץ סמר נחשב, שלא בכדי, לאחד מיישובי הערבה האיכותיים ביותר. מעבר לרפת ומטעי התמרים, הוא כולל בין היתר את ''מרכז לימודי המדבר'' שהוקם על ידי לא אחר מאשר ראש המועצה המכהן, ד''ר חנן גינת, ובו מתקיימות מעת לעת הדרכות בנושאי טבע וטיולים, כמו גם מטעי התמרים המהווים חגיגה שלמה בתקופת הגדיד, ומספקים מפגש בין-אישי מרתק בין חברי הקיבוץ, ש''שנים ומתנדבים ישראלים על טהרת ערכי העבודה והאחווה המשותפת.

חברי הקיבוץ ניחנים ביצירתיות וחדוות עשייה, כאשר חלק ניכר מהם עוסקים במקצועות הטיפול למיניהם, לרבות פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים, רופאים אלטרנטיביים ועוד. לא סתם נאמר כי המרחב הייחודי בשילוב ההון האנושי המשובח, הופכים את קיבוץ סמר לחריג בנוף, במובן החיובי של המילה.

הקיבוץ מתנהל מאז היווסדו באמצעות קופה משותפת, כלי כלכלי שכיח באורח החיים הקיבוצי, אך בניגוד אליו כזה המאפשר חופש יחסי עבור החברים. ''כל אחד מכניס בהתאם למשלח ידו, וכך גם מוציא מן הקופה על פי צרכיו'', מתאר אבנת את התהליך התקציבי המתנהל בקיבוץ. ''במשך 40 שנה לא הייתה אצלנו שום תקרת הוצאות מהקופה, כאשר כל אדם יכול היה למשוך על פי צרכיו, באופן מידתי כמובן וכזה שמתחשב באחר. לפני 5 שנים הוחלט להנהיג תקרה בסך של 50 אחוז מעל הממוצע הקיבוצי. חשוב לציין שמדובר על תקציב שהינו בעיקר עבור צרכי פנאי, שהם מעבר לעלויות הבסיסיות עבור לינה, אוכל ורכב''.

לשאלת סוד הקסם של סמר, מתייחס עו''ד טוביה ביוך, יוצא קהילת אתיופיה, המשמש כיום כמזכיר הקיבוץ. ''מה שמייחד אותנו הוא השיתופיות שמאז ומעולם הייתה לערך המרכזי כאן. הטבע והרצון להפריח את הערבה הם חשובים כמובן, אך הקהילתיות והערבות ההדדית בין החברים, הם אלו שהופכים את הקיבוץ שלנו למקום עם נשמה''.

ביוך, המציין 21 שנים בקיבוץ, אליו הגיע לראשונה במסגרת תכנית ''תלם'' ששילבה בין תעסוקה למגורים בסמר, מסתכל כבר עם הפנים קדימה אל עבר העתיד בקיבוץ, שנראה ורוד מתמיד. הוא וחבריו מציינים כי בשנה האחרונה מצוי הקיבוץ בתנופת קליטה בלתי רגילה. לדבריהם, קיימת מגמה חיובית שמצליחה סוף כל סוף לשנות את הגיל הממוצע, ולהוריד אותו מטה.

ואיך אפשר לסיים בלי קצת פיקנטריה. מי מכם שאינו יודע, בריכת הקיבוץ שימשה לאורך שנות ה-80 כמעוז נודיסטים מקומי, סיפור אותו משחזרים בערגה קוגלר ואבנת. ''אחד הגרעינים שהגיעו הנה באותן שנים נהג להתפשט בבריכה. יתר החברים שצפו בהם עושים זאת, התפשטו גם הם. זה כבר הפך להרגל שנפסק רק אחרי עשור, אחרי שבנות הקיבוץ החדשות שהגיעו הנה הפצירו בנו להפסיק עם המנהג המגונה''. איך אומרים, היו זמנים…


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!