עומדת בראש\ "קצה המדבר" גיליון יוני

באפריל האחרון אחרי שש וחצי שנים, רחלי רוזט אלקיים, מנהלת הקהילה של באר אורה עזבה את תפקידה. ישבתי איתה על כוס קפה באילת לשמוע איך היא מסכמת את הקדנציה שלה. כתב: זיו אברמוביץ | צילום: דגנית אמיר זימל


ספרי לנו קצת על עצמך, איך הגעת לתפקיד?

"אני בת 52, מתגוררת באילת 20 שנה, נשואה לדומיניק ואמא לשלושה ילדים.

כשבני הבכור היה בן שנתיים בערך, (לפני 19 שנים) עשיתי מחקר בנושא  אפשרויות החינוך באילת. דרך זאת הכרתי קבוצת אימהות בים ויחד פעלנו להקים את עמותת "פעמוני מדבר". בשנת 2005 הקמתי בהתנדבות מלאה יחד עם מור סלע-שרעבי (מרפאה בעיסוק) ועוד קולגות  גן ברוח הגישה האנתרופוסופית בשכונה א' באילת, פעיל עד היום תחת הנהלה ושם אחר - 'שירת המדבר' ומצליח לא פחות. מתישהו ישבתי עם מור בחוף הים (שבינתיים הפכה להיות תושבת באר אורה) היא הסבה לתשומת ליבי שהם מחפשים מנהל/ת להקים את מערכת החינוך הבלתי פורמאלי. בדיוק סיימתי מבחירה תפקיד משמעותי עם מבקשי מקלט באילת, וכך הרשיתי לעצמי להגיש מועמדות לתפקיד הבא.

באוגוסט 2015, הגשתי מועמדות לתפקיד. במהלך הריאיון, הגלגלים בראש החלו לנוע, כבר אז זיהיתי את האתגר שבהקמה. בכלל, כל תפקיד שלקחתי על עצמי מאז ועד היום קשור ביצירה ובהקמה של תחומים חדשים וברגע שהם מתייצבים ומתעצבים אני פורשת כנפיים לדבר הבא.

 במשך שלושת החודשים הראשונים לתפקיד השתתפתי בפורום רכזי חינוך אזורי שם בירכו אותי לשלום ואיחלו לי "בהצלחה" ועל הדרך רצו להנציח תמונה שלי, כי לבטח, לא אישאר בתפקיד בגלל הקשיים שקיימים בהקמת התפקיד ובאתגרים בבאר אורה, מיותר לציין שגם הם תרמו להישארותי בתפקיד זמן רב, נכון?

בינואר 2016 יצא מכרז ניהול קהילה ולאחר ישיבה עם הוועד והבנה של מהו תפקיד מנהל קהילה וכמה הוא משפיע על מערכת החינוך, היה לי ברור שאני ניגשת. לימים, יו"ר הוועד הקודם, אורן אברהם, אמר לי שבמהלך הרבעון הראשון שלי כרכזת חינוך הוא ושאר חברי הוועד יכלו לחזות את הפוטנציאל שלי כמנהלת קהילה."

התיישבת במשרד, איפה מתחילים?

"וואו.. רכבת הרים.. מתחילים מההבנה שכמעט כול מה שנימצא בישוב קהילתי או בישובים הסמוכים לא קיים בבאר אורה, מכאן מתחילים להניח תשתיות. בנקודה זו הבנתי שהתפקיד שלי מחייב ראייה מערכתית רחבה מאוד תוך הנחת בסיסיים בתחומים השונים. תחילה, חילקתי את תפקידי לשניים: פנים וחוץ. הבנתי שבזמן שאני עובדת פנימה, אני צריכה גם לעבוד כלפי חוץ ולהנכיח את באר אורה בכל הועדות של החבל (לפני כן זה לא היה), במשך כשנה הייתי גם מנהלת קהילה וגם מנהלת חינוך. במקביל, יצאתי ללימודי פיתוח ניהול קהילתי בלימודי חוץ במכללת ספיר. היה לי חשוב מאוד להתמקצע בתחום.

דרך פורום רכזי חינוך הכרתי את ענבר טובול מגרופית, שבדיוק סיימה את תפקידה כרכזת בגרופית ומתוך ההכרות שלנו ומתוך הצורך לרכזת חינוך, הפנתי לתשומת ליבה שאנו מחפשים. ענבר ניגשה ובזכות ניסיונה ויכולותיה המקצועיים, היא התקבלה וריכזה את החינוך הבלתי פורמלי בישוב במשך שלוש שנים, יחד עם ועדת ילדים ונוער. ניתן לומר שהקמנו מערכת חינוך מוצלחת המותאמת לצרכי היישוב הגדול וההטרוגני לשכבות א' – י"ב וכיום מובילה אותה בהצלחה מרובה מיטל רוטמן. בד בבד, עסקתי בהקמה של מתן שירותי גינון, ניקיון, אחזקה ובכלל שיפור פני היישוב תוך מענה לצרכי התושבים יחד עם הצוות."

בתור מנהלת הקהילה אין לך אפשרות לרצות את כולם, איך מתמודדים עם זה?

"נכון, אין סיכוי לרצות את כולם ואת זה הבנתי משהו כמו אחרי שנתיים וחצי בתפקיד,  תקופה בה הייתי טוטאלית בריצוי ובזמינות לכולם (תושבים ובעלי תפקידים במועצה כאחד). עצרתי למדוד תפוקות וזה השלב שבו הבנתי שאם אני מרצה את כולם, קצב הפיתוח בבאר אורה יהיה איטי. כשהגעתי ליישוב, תושבים רבים המשילו את הישוב לתינוק וקראו שצריך לעזור לו ללכת ולגדול כילד. אני הגעתי לבאר אורה כשהיישוב חגג עשור. אם אני זורמת עם המשל, הגעתי בתקופה בה הילד בתקופת ההתבגרות, מבולבל ולא מבוסס. כך או אחרת, צריך להציב גבולות ולעצב, אין ברירה. לומר לך שכולם קיבלו זאת בצורה יפה, ממש לא וזה לגמרי בסדר. מאחר והייתי אישה אחת, על כל כך הרבה תפקידים ובכל כך הרבה זירות, אין מצב שיכולתי לרצות את כולם.

כשהגעתי ליישוב היו בו 700 תושבים, כיום יש בו 1,300..."

בהמשך לזה, הרבה מנהלים דוגלים בשיטת "דלת פתוחה", האם השיטה הייתה נהוגה גם אצלך?

"בשלוש השנים הראשונות, לגמרי כן. הייתי טוטאלית, זמינה 24/7. אני לגמרי מודעת לביקורת כלפי המדיניות. זו באה אחרי הכלה ונתינה אין סופית, של שלוש שנים בהן הדלת הייתה פתוחה ועם הזמן אתה מבין שאתה לא מספיק כי הדלת כל הזמן פתוחה. בהמשך, הגיעה הקורונה שגם "תרמה" לסגירת הדלת.

יחד עם ועד הישוב הבנו שיש מחיר ל"דלת הפתוחה" ולכן צמצמנו וקבענו שהפגישות עימי יהיו בתיאום טלפוני מראש. במקביל לכך, לצמצם את המענה הטלפוני אליי ולתחום אותו בשעות מקובלות. בעבר, הפניות אלי היו בכול שעה ובכל יום: אם זה בשבת, בארוחת שישי, באמת בכל זמן ומכל סיבה אפשרית - ממכת הזבובים ועד להפסקות מים וכו'. זאת מאחר ואז לא היה מענה ישיר לכל תושב מהמועצה בתחומי אחריותה. ביום שהצבתי אולטימטום, בדיווח על הפסקות מים/חזרתם, הובן במועצה הצורך בהקמת מוקד פניות. כיום, ניתן לומר שהוא משרת את באר אורה ולא רק ולראייה, הוא פעיל. אפשר לומר שמהמדיניות הזו נוצרו תהליכים טובים.

בנוסף, מנהל קהילה משמש גם כפסיכולוג של התושבים במשברים כאלו ואחרים - ויכוחים עם שכנים, הייתי בהרבה חזיתות, פתרתי הרבה משברים (מי שצריך לדעת, יודע).

מאחר והשדרה הניהולית של היישוב  היא כל כך צרה ואינה בהתאמה לכמות התושבים, הבנתי של"דלת הפתוחה/ סגורה" יש מחיר. יחד עם זאת, לא היה תושב שרצה לדבר/להיפגש איתי וסירבתי לו. נכון, זה לא היה כאן ועכשיו, היה צריך לתאם, כדי שאוכל לתכנן זמנים ולהמשיך ליצור. לומר לך שזה היה מקובל על כולם, לא, אך כשמכמתים  את כל מה שיש לעשות לעומת המחיר שנאלצתי לשלם עם הביקורת, אני שלמה עם המדיניות."

 

ספרי לי על נקודה שלך אישית שהיית מאוכזבת מעצמך, אם ישנה כזאת.

"בוודאי שיש. היו כמה התמודדויות לא פשוטות עם כמה תושבים ועם בעלי תפקידים במועצה שהייתי שמחה שהם היו נגמרים אחרת. אם היו יותר אנשי צוות, הייתי נותנת יותר מקום לפיתוח הקהילתיות ואולי פחות בפיתוח הפיזי. בדיעבד, הייתי אולי משנה את האופן שבו התחלתי עם זמינות טוטאלית, שבעצם לקחתי על עצמי  הכול, עד כדי התמוטטות שבמהרה בנתה אותי. אך עדיין, אי אפשר היה אחרת, מאחר והיה צריך ליצור בסיסים, זה היה בלתי נמנע. אחרי שלוש שנים של זמינות טוטאלית היה קשה להרגיל תושבים לתיאום מראש ולשעות טלפוניות מוגדרות, הם כבר התרגלו. מכאן, הפסקתי להיות זמינה 24/7 נצמדתי ליעדים שהצבנו לעצמנו והייתי חשופה לספוג את הביקורת לטובת פיתוח היישוב."

אילו הצלחות היו לך בתפקיד?

"כל מה שקשור בפיתוח היישוב בכל תחום. מטפורית, הייתי המקל שדחף את גלגל השיניים וניתב אותו לכיוון באר אורה. כמובן שלא עשיתי הכל לבד. העבודה הייתה עם וועד היישוב, צוות העובדים, תושבים רבים שהתנדבו וכמובן, ראש המועצה, המנכ"לית ושלל בעלי תפקידים במועצה. עצם הנכחת באר אורה בכל הוועדות יחד עם הנוכחות שלי בכל כך הרבה ישיבות מליאה ופגישות בכלל, תרמתי לפיתוח ולקידום תהליכים רבים ביישוב. החל מהקמת מערכת חינוך, יצירת פלטפורמה נכונה לקליטת תושבים באמצעות אוגדן דיגיטלי, הרחבת צוות  נותני השירותים ביישוב. אם בעבר היו ארבעה עובדים, היום יש כפול ובנוסף גם קבלנים נותני שרות בתחומי הגינון, ניקיון, תרבות, חוגים, חשמל, מועדון הנוער שנפתח במרץ (כל מי שנכנס, נופלת לו הלסת), בית הכנסת, מגרש דשא כדורגל, הצללות בפארקים, שלטי רחובות ומשעולים, שלט כניסה מרהיב בכניסה ליישוב, שדרוג מגרש הכדורסל שהפך למגרש טניס, גידול מסיבי בשטחי השתילה ברחבי היישוב ועוד. פרויקטים שקיבלו אור ירוק והשארתי על השולחן למחליף, כולי תקווה שיראו אור, ביניהם: עיצוב מועדון התושבים, משרדי היישוב, הקמת חדר דואר שיהיה פתוח 24/7, יישום קולות קוראים שזכינו בהובלה של ריצ'רד סאמרס ושרי ברקן, הקמה של גינה קהילתית ומתקני כושר בחלקו הצפוני של היישוב, יחד עם רשימה ארוכה של פרויקטים עתידיים בתקווה שימצא להם מקור תקציבי.

בנימה זו, חשוב לי להודות על ההזדמנות שניתנה לי לנהל את היישוב המיוחד ולאורו התפתחתי וצמחתי גם אני, אני חושבת שהוא אחד הישובים הכי מיוחדים שיש בחבל אילות ועם תרומה עצומה לחבל ובכלל לכל המארג החברתי".


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!