"המורה, איפה המברגה?" \ "קצה המדבר" גיליון אוגוסט 2022

צורך בהוספת מרחב סדנאי בביה"ס "מעלה שחרות" הוביל למבצע בניה ולמידה מיוחד, לו היו שותפים תלמידים ומבוגרים. כתבו: עדי דפני ויובל שיינברג | צילום: יובל שיינברג


 

השעה 5:30 בבוקר. חבורה קטנה של מבוגרים ותלמידים מתכנסת לתחילת יום עבודה. ליום הזה קדמו הרבה הכנות, תכנונים והתכוננויות וזהו שלב נוסף בהגשמה, בהתגשמות. עוד נדבך בתהליך ארוך ומרתק בו חזון קורם עור וגידים והופך על ידינו למציאות. אז מה בתכנית? הקמת בקתה מונגולית שתהווה מרחב נוסף לסדנא המייקרית ((makerit ) המקומית הפועלת בביה"ס, שזכתה לשם "המעשייה". בקתה מונגולית? סדנא מייקרית? מה זה כל המושגים האלה? אולי רגע נתחיל מהתחלה...

אפרת אדר, מנהלת ביה"ס: "לפני כשמונה שנים התחלנו בהקמת מרחב סדנאי - עמלני בבית הספר בכדי להרחיב את העשייה והמענים החינוכיים לתלמידים שלנו. במשך 5 שנים בנינו יחד עם דדה גיו מנאות סמדר, עם תלמידים מהחטיבה העליונה ואנשי צוות, מבנה של סדנא עמלנית.  במהלך השנים הקמנו מסגרת של כיתה עמלנית אותה חינכו מספר מחנכים מצוות ביה"ס. התלמידים למדו בהתאם לתוכנית אישית עם שעות ייחודיות בסדנא. לפני כשלוש שנים הצטרף יובל והמשיך את החזון העמלני תוך התפתחות מרגשת של פתיחת מגמה ולאחרונה הקמת היורט. העשייה החינוכית במרחב הסדנאי מאפשרת הרחבת המענים החינוכיים הקיימים בביה"ס תוך העמקת תחושת השייכות והמשמעות. זהו תהליך מרגש של התפתחות וצמיחה המאפשר ביטוי אישי וחיבור של תלמידים, הורים וצוות.

"

 

יובל: "במשך שנים היה לי חלום לגרום לתלמידים לבוא בשמחה לבית הספר, לפגוש אותם עם ניצוץ בעיניים בעזרת התחום שלמדתי – עיצוב תעשייתי. יחד איתם לתכנן, לבנות, לעסוק בדברים אמיתיים שמחוברים לחיים.

לפני 3 שנים הגעתי לבית הספר ללמד בכיתה העמלנית והשנה פתחנו, בתמיכת אפרת המנהלת והמועצה, מגמה לעיצוב מוצר. התחלנו השנה עם כיתה י' ונצמח כל שנה עם שכבה נוספת. בנוסף, מגיעים למרחב הסדנא תלמידים מכיתות נוספות לשיעורי העשרה."

  • מה זה 'מגמת עיצוב מוצר'?

"זו הגירסה התיכונית למה שנקרא באוניברסיטה "עיצוב תעשייתי". עיצוב זה המקום שבו בעיה או צורך אמיתיים מקבלים מענה יצירתי. זוהי מגמה לבגרות המשלבת תכנון וחשיבה המצאתית יחד עם יצירה ועשייה בידיים. הרבה למידה עצמאית והרבה חקירה.
זה מתחיל מצורך מוחשי, עובר דרך תכנון והתמודדות עם הבעיות והטכנולוגיה הרלבנטית, תוך כדי שיתוף פעולה והתמודדות עם האתגרים שעולים מהשטח ובין האנשים השונים המעורבים. כל המהלך הזה יוצר חיבור, אמפטיה והתלהבות".

  • מה זה סדנא מייקרית?

 

"מרחב סדנאי המכיל בתוכו שלל אפשרויות תכנון ויצירה במגוון רחב של טכנולוגיות מסורתיות ומודרניות, כגון תפירה, נגרות, מסגרות, הדפסת תלת-מימד, יציקות, רובוטיקה ו-CNC. מרחב זה מזמן למידה התנסותית רב תחומית. בסדנא המייקרית יכולים לבוא תלמיד או מבוגר עם משימה, לתכנן אותה ולממשה בידיו. זה חלק מתנועה בינלאומית של סדנאות מסוג זה הנמצאות בבתי ספר, אוניברסיטאות, חברות גדולות ובקהילה. מושג נוסף על תנועה זו אפשר לקבל בתכנית הטלויזיה "מייקרז".

 

  • מה זה בקתה מונגולית?

"בקתה מונגולית היא לא באמת מונגולית, כנראה שלא תמצאו כזאת במונגוליה. המבנה פותח על ידי חברת יורטיים בהשראת היורט, האוהל המונגולי (אותו בהחלט תמצאו במונגוליה). הבקתה המונגולית היא למעשה אוהל מונגולי שאת הקירות המסורתיים מלבד ועץ מחליפים קירות קשיחים מחומרי בניה מודרניים תקניים. הבקתה שאנחנו בנינו בביה"ס נבנתה על פי תקנים מחמירים אקלימיים של בידוד, עמידות בתנאי סביבה ותקן אש".

 

  • למה דווקא בקתה מונגולית?

"מרחב עגול ומעורר השראה שמתאים לעיצוב ויצירה, מבנה מהיר לבניה שאנחנו יכולים לבנות בעצמנו. להבדיל מיורט, הקירות הקשיחים עמידים יותר ומאפשרים תליה והתחברות חזקה על הקיר בכל מקום ולכן מתאים יותר לסדנא. המבנה ישמש למלאכות הנקיות יותר של המרחב, דוגמת תפירה ושרטוט".

  • אז מי אתה יובל שינברג?

"אני יובל שינברג, אב לארבעה, מתגורר כיום בשחרות. לאזור הגעתי לפני 16 שנים לנאות סמדר. למדתי עיצוב תעשייתי בבצלאל ובמהלך השנים פעלתי במסגרת החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, עסקתי בחקלאות, בניה, קיימות. אני מאד אוהב לעבוד עם הידיים, ליצור בכל דרך אפשרית, לבנות, לצייר - לבד ויחד עם אנשים". 

  • מי עזר לך בהקמה של הפרוייקט?

"אפרת אדר, מנהלת ביה"ס וצוות ביה"ס והמועצה סייעו ומסייעים רבות לגיבוש החלום המשותף ומימושו. זאב מילר, מנכ"ל קרן יק"א ישראל אשר תרמה כספים רבים להקמת המרחב. חברת יורטיים שעזרה ועוזרת לנו בבניית הבקתה היא חברת בניה ייחודית עם חזון חינוכי. וכמובן התלמידים שבשמחה ובהתלהבות שלהם מפיחים רוח במפרשי החלום".

 

בחזרה ליום העבודה שלנו..

"היום הזה הוא בעצם הראשון מבין יומיים, במהלכם אנחנו בונים את הבקתה. ליומיים האלו קדמה עבודת הכנה מרובה. כשהבנו שאנחנו רוצים לבנות בקתה מונגולית פנינו לחברות המקימות מבנים כאלו בארץ. אנשי יורטיים הציעו שנבנה עם התלמידים. כבנאים וכאנשי חינוך, הם ראו בבניה המשותפת פוטנציאל להעצמה והרבה למידה. הם היו היחידים שאפשרו לנו להיות שותפים בהקמה – החל ממשלוח  של  שרטוט מפורט של המבנה, השגת האישורים הדרושים, דרך שליחת ערכה חתוכה (קיט) לבניית המבנה, יעוץ והנחיות לאורך הדרך עד להקמה המשותפת שלהם יחד איתנו – מבוגרים ותלמידים. עבורנו זו מתנה נהדרת.
עבודת ההכנה ליוותה אותנו בסדנא לאורך שנת הלימודים לצד משימות אחרות. היא כללה התבוננות והבנת השרטוטים שנשלחו לנו והכנת הקירות – בניית מסגרת עץ, חיבור פלטת בטון דקה עליה, מילוי חומר בידוד וטיוח, כך עבור 21 פאות. בנוסף, תפרנו את הבטנה של התקרה. במהלך היומיים, בהם עבדנו כתף אל כתף עם אנשי יורטיים, הרכבנו את הקירות ולאחר מכן את כל קונסטרוקציית הגג – כתר מרכזי, אליו מתחברות קורות שמצדן השני מחוברות לקירות. זוהי משימה מורכבת שדורשת הרבה תשומת לב ותיאום בין כל האנשים. 

בשעות אחר הצהריים של היום הראשון ובזמנים נוספים הצטרפו אלינו גם חלק ממשפחות התלמידים ומבוגרים נוספים. זה היה אירוע מרומם ומחמם לב – הורים, תלמידים, אחים, שותפים בשלל גילאים עובדים יחד, שותפות אמיתית. כדי לחגוג את סיום היום הראשון קינחנו בארוחת פיצות שהתארגנה בעזרת המשפחות.

מבחינת התהליך שעברנו פה, זה בעצם לקחת משימה שנראית בהתחלה מאד מורכבת ומתוחכמת ולפרוט אותה לאלפי פעולות קטנות די פשוטות, חלקן אף חוזרות על עצמן ונעשות יותר ויותר אוטומטיות עם כל חזרה. ברמת המיומנויות והטכניקות, נלמדים פה כל כך הרבה תחומים – הבנת שרטוט אדריכלי והוצאתו לפועל, שימוש בכלים מקצועיים דוגמת מברגה ומקדחה, מדידה וניסור, הדבקה, טיוח, צביעה, שיוף, תיאום בין אנשים, התאמה בין חלקים, חלוקת עבודה, תכנון נכון של האנרגיה הפיזית, של זמני מנוחה נכונים ועוד ועוד. כל השלבים האלה ישרתו אותם בכל פרויקט שירצו ליצור, כל מבנה שיראו, הם ידעו מה קורה בחלק הפנימי  שלו, מה הכוחות הפועלים שם. הרבה הבנות של איך הדברים עובדים מתוך העשייה עצמה.

בנוסף, קורה פה מהלך נוסף, פנימי יותר, אישי יותר – החלטנו שצריך עוד מרחב, זה עדיין רחוק ממני. ברגע שאני מתחיל לעבוד עליו, לתכנן אותו, ללמוד אותו, ליצור אותו מהבורג דרך הטיח ועד הגימור הסופי אני נהיה חלק ממנו והוא חלק ממני. אני מחובר לתהליך באופן בלתי אמצעי, מבין אותו דרך הגוף. החיבור הזה מאד יקר ונדיר בעולם. כיום אנחנו קונים הכל מן המוכן, יש בזה ריחוק, זרות. כאן נוצרת אמפטיה ביני לבין המקום, בין התלמיד למרחב בו הוא לומד. משהו משמעותי שהתלמיד מוכן להישאר עבורו לעבוד בהפסקה או ביום ארוך, מאפשר לו להעמיק בלימוד. חשוב לי שהילדים יעשו דברים וילמדו מתוך חדוות יצירה, מתוך תחושת ערך, מתוך מלאות וזה מה שאנחנו משתדלים ליצור פה. 

בביקור מקדים של אחת האמהות מהמגמה במרחב הסדנא שלנו, כשבאה להתרשם מהמקום בו בנה לומד ויוצר, פנתה האם לבנה ואמרה לו "אתה רואה את הסדנא הזו? ככה זה לבקר בתוך חלום של מישהו". אני שמח על ההזדמנות לבוא עם החלום שלי למקום הנכון בזמן הנכון וזה כנראה לא רק החלום שלי, אלא של כמה אנשים – אפרת המנהלת, קרן ספיר מנהלת מחלקת החינוך במועצה ועוד, שמתממש יום יום בביה"ס. תודה לכולם והמשך דרך צלחה לכולנו".  


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!