"הורות מעולם אחר" \ "קצה המדבר" גיליון אוגוסט 2022

כל ההורים שבינינו מתמודדים עם אתגרים שונים ומגוונים הקשורים להיותנו הורים. אך יש כאלו שההתמודדויות שלהם בהקשר זה הן קצת אחרות. כתבה: עדי דפני | צילום: דנה ליכטמאייר


 

בחודשים מאי-יוני האחרונים התקיימה באילת סדרת מפגשים להורים. היתה זו סידרה בת חמישה מפגשים,. אשר  נועדה לתת למשתתפים מרחב תומך וכלים להתמודדות עם אתגרים בהורות, מולם הם ניצבים. כמו במפגשים רבים בתחום זה, עלה הדיון בגבולות, מסכים, התמכרויות, חיזוקים ועוד. אך בקבוצה זו עלו גם אתגרים אחרים, שרובנו ואולי אף כולנו, מעולם לא חווינו או נחווה. שכן, סדרת המפגשים נועדה להורים מבקשי מקלט מסודן ומאריתראה. את הסדרה הובילו דנה גרניט-ליכטמאייר, פסיכולוגית קלינית מומחית מיהל וד"ר ליסה גרין, פסיכולוגית קלינית מומחית מאילת, עם המעטפת של עמותת סימי (CIMI) באילת, שעובדת עם מבקשי מקלט מסודן ואריתראה.

באילת קיימת אוכלוסיה גדולה של מבקשי מקלט חסרי מעמד מסודן ומאריתריאה. פעמים רבות, קיים בלבול לגבי המושגים השונים הקשורים לאוכלוסיה זו, אז נעשה פה סדר בנושא:

  • מבקש מקלט – מי שמבקש הגנה ומקלט במדינה אליה הוא הגיע.

כל מי שנכנס למדינה וביקש בה מקלט, יש לבחון את בקשתו, בין שנכנס כדין ובין שחצה את גבולותיה שלא כדין. בעת בחינה של בקשת המקלט, המבקשים מקבלים הגנה מפני מעצר או גירוש. 

הבריחה מסודן היא  בגלל רצח עם, על רקע אתני. השלטון שם נתון בידי מיעוט ערבי המנסה להשליט משטר רודני על האוכלוסיה שרובה קבוצות אפריקאיות אתניות שונות. בסודן מעל 152 לשונות ולאורך השנים, השלטון ניסה למחוק את הזהות של הקבוצות האתניות. חלקם ברחו והתגלגלו לכל מיני מקומות, מיעוטם הגיעו לפה דרך הגבול בחצי האי  סיני, כאשר  לא היתה גדר.

אריתראים ברחו משלטון צבאי דיקטטורי, שדורש מהאזרחים לשרת בצבא ללא הגבלת זמן, אף לכל החיים. האזרחים שם חשופים לעינויים שונים ונרדפים על בסיס דעה פוליטית. זו הסיבה שהרבה צעירים ברחו. בתחילה, היו אלה הרבה גברים שהשאירו אחריהם משפחה. כשהשלטון התחיל להתנכל למשפחות הנותרות, החלו גם הנשים לברוח כשלפעמים נותרו מאחור הילדים עם הסבים.

על רקע זה, החליטה המדינה שמבקשי המקלט מסודן ואריתראה הינם זרים שאינם ברי הרחקה, כלומר אוכלוסיות שנמצאות תחת הגנה קבוצתית. המדינה מבינה שלא ניתן להחזירם למדינות המוצא והם נמצאים כאן באופי חוקי. גם אם בקשתם למקלט נבחנה ונדחתה, עדיין לא ניתן להרחיקם.

  • פליט – מבקש מקלט שבקשתו נבחנה באופן פרטני ונמצא כי הוא עונה על אחד מחמשת הטעמים לנרדפות (על פי אמנת האו"ם לפליטים: גזע , דת , לאום , השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת או דעה פוליטית). עריקות מהצבא לא נחשב לעילה מספקת לפליטות.

אדם שקיבל מעמד פליט זכאי לזכויות והגנות מטעם המדינה.

  • מסתנן – מונח ישראלי, המוגדר בחוק למניעת הסתננות, המתאר את דרך כניסתו של אדם באופן לא חוקי. המונח לא מעיד על מעמדו האזרחי. רוב מבקשי המקלט הם בהכרח גם מסתננים מאחר ולרוב אין אפשרות להיכנס באופן מוסדר למדינה ולבקש בה מקלט.

  • מהגר עבודה – אדם שנכנס לישראל באופן חוקי או בלתי חוקי, במטרה מוצהרת לעבוד לפרנסתו/ פרנסת משפחתו, השוהה במדינת המוצא.

 

אופי האוכלוסיה הסודנית והאוכלוסיה האריתראית בארץ שונה מכמה בחינות – הסודנים מוסלמים לעומת האריתראים שרובם נוצרים. יש אוכלוסיה גדולה יותר של אריתראים והרכב המשפחות בקירבם דומיננטי יותר לעומת הסודנים שמרביתם  יחידים או הורה יחיד והאוכלוסיות לא מרבות להתערבב ביניהן. מתוך סיבות אלו, הגיעו למפגשי ההורים רק אריתראים, שהיה להם יותר קל להתפנות לשם כך.

המפגש הראשון של דנה וליסה עם מבקשי המקלט האילתים היה באירוע שעסק בנושא הטראומה והחרדה סביב תקופת הקורונה. לשתיהן היה כבר ניסיון בעבודה עם פליטים ומבקשי מקלט ולשתיהן היה רצון להתנדב בקרב אוכלוסיה זאת ולהעניק  מהידע והיכולות המקצועיות שלהן. מתוקף היותם חסרי מעמד, היכולת של מבקשי המקלט לקבל תמיכה נפשית היא מאד מוגבלת ולא מובנת מאליה, עד כדי בלתי אפשרית וגם ביטוח רפואי אפשרי רק למי שעובד ולילדים. 

בתוך תנאים אלו מסתובבת אוכלוסיה הכוללת  הרבה אנשים פוסט-טראומטים שחוו חוויות מאד קשות הן במולדתם והן בדרכם משם לכאן. בסיני חלק גדול מהבורחים נחטפו על ידי כנופיות של סחר בבני אדם, נכלאו חודשים רבים ונדרשו לשלם דמי כופר, עונו, נאנסו, נמכרו. חלקם שיתף את ארגוני הסיוע וחלקם מתקשים לשתף. 

מאיה בן זקן, רכזת תחום מבקשי המקלט באילת מטעם עמותת סימי: "זוהי אוכלוסיה פוסט-טראומטית לא מטופלת, שאין לה נגישות לבריאות הנפש. מתוך כך, היה לי חשוב ליצור קשר עם דנה וליסה ובהתחלה חשבנו להקים קבוצה לטיפול בטראומה. אך לאחר בירור ומחקר, הבנו שאין באפשרותנו ללוות תהליך כה מורכב וגם רצינו להביט לעבר ההווה והעתיד ולא להתחפר בעבר. מתוך המפגש בנושא הטראומה עלה הצורך במפגשים להורים שיטפלו בסוגיות אתן הם מתמודדים... בארץ מוצאם, היו הילדים תמיד מוקפים בקהילה, במשפחה גדולה. פה, ההתמודדות של ההורים היא לבד. אמנם יש עדיין תמיכה של קהילה, אך זה מאד שונה מאיך שהם גדלו."

ליסה: "בפגישה הראשונה דיברנו על הפערים בין איך הם גדלו ואיך ילדיהם גדלים. עבורם, המשפחה זה הלב. בכפר בו גדלו היתה להם משפחה גדולה. עכשיו יש להם יותר כסף, אבל אין משפחה. בפגישה השניה דיברנו על ערכים – הערכים המסורתיים איתם גדלו לעומת ערכים מעודכנים לכאן ועכשיו כמו כבוד למבוגרים לעומת עצמאות וביטחון עצמי. דיברנו גם על מתן חיזוקים ושמירת גבולות. ראינו כמה שהם אוהבים את הילדים שלהם וכמה הם חשובים להם. בפגישה האחרונה הם העלו בעצמם התמודדויות ודילמות שלהם ודנו בהן."

דנה: "הקהילה האריתראית התגייסה לפרויקט בצורה מרשימה והשקיעה מאמץ ומחשבה על מנת שכולם יוכלו להשתתף, כך למשל, הם התגייסו שיהיה מענה של בייביסיטר לילדי המשתתפים. ההגעה היתה בזמן למרות כל הקושי הנובע מהעומס בו חיים בין עבודה לילדים. הקורס היה מורכב ממגוון אנושי של משתתפים - נשים, גברים, חד הוריות, נוצרים ומוסלמים. היתה תחושה סקרנית ומכבדת. הם שיתפו ברוחב לב, הכניסו אותנו לעולם שלהם, לדילמות שלהם ועברו חוויה גם לימודית וגם רגשית. סיימנו בתחושה של מסע משותף משמעותי ומרגש."

דבר משמעותי שרוב המשתתפים ציינו שהשפיע עליהם מאד היה סרט שדנה הביאה על מרווה קולינס, מורה אפרו-אמריקאית שידעה לעודד את תלמידיה ועזרה להם לכוון גבוה, כך שתלמידים שהוגדרו ככשלון הפכו לאנשים מאד מצליחים ומשכילים. 

צגה, משתתפת בסדנא: "היה כיף ואשמח מאד אם יהיה לזה המשך, גם בשבילי וגם להורים אחרים שלא היו. זה עזר לי להבין איך לתת יותר זמן לילדים ופחות לעבודה, לא להגיד להם כל הזמן "אין לי זמן", איך לעזור להם. הסרט היה משמעותי ועזר לי להבין איך לתת חיזוקים לילדים שלי. זה גם עודד אותי ללמוד עוד, דרך הזום." 

דסבלה, משתתף בסדנא: "היה טוב, למדתי הרבה. לפני המפגשים, הילד שלי היה עצבני כי לא ידע לקרוא עברית ולא רצה ללכת לבית הספר. למדתי איך לעזור לו והבאתי לו עזרה ועכשיו הוא רוצה ללכת, אני מלמד אותו להכין לעצמו אוכל והוא מכין ושוטף כלים אחריו. עכשיו אני גם עוזר להורים אחרים ומסביר להם את מה שאני למדתי בסדנא. מאד אשמח שיהיה לזה המשך, גם בשביל הורים אחרים ותודה רבה למאיה שעוזרת לנו מאד בהמון דברים, חסרים אנשים כמו מאיה."

 

דנה: "נחשפתי לקהילה ותרבות שלא הכרתי. התוודעתי שוב לעובדה שלא משנה מאיפה אתה בא, ההתמודדות כהורה והקשיים איתם כולנו מתמודדים לעיתים מאד דומים. הקורס נבנה בצורה לימודית עם תכנים אקדמיים, המשתתפים קיבלו בסוף תעודות השתתפות. זה היה מרגש לאפשר לאוכלוסיה שלא התאפשר לה ללמוד בעבר להיחשף לתכנים אקדמיים בצורה סדורה. הכרתי אנשים מקסימים שרוצים ללמוד, שחושבים על הילדים שלהם ורוצים להיות להם הורים טובים יותר. 

למדתי על  הקהילה, על הטראומות הקשות שחוו ועל מצבם הקשה בארץ. למשל, העובדה שהם חסרי מעמד ולא יכולים לקבל טיפול פסיכולוגי במידת הצורך או לראות רופא כאשר הם לא עובדים. מאחר והם חסרי מעמד בארץ הם לא יכולים לקנות אוטו, לעשות רישיון, להירשם לאוניברסיטה, להוציא שיקים וזה מתוך נקודת הנחה שיצליחו להסתדר מבחינה כלכלית. הם רחוקים מהמשפחות שלהם, מהתרבות שלהם ובונים כאן משהו חדש שניזון מהתרבות ממנה באו והתרבות הישראלית. 

הקהילה הזאת זקוקה להרבה דברים שנובעים מהמעמד שלהם בארץ, העובדה שעשו הגירה, הפער התרבותי והפערים בין דור ההורים שנולד באריתראה לדור הילדים שנולד בארץ. הרעיון היה שהמשתתפים בסדנה יעבירו את התכנים לחברי קהילה אחרים. 

אנחנו מקוות שהתוכנית תמשיך לרוץ ויהיו עוד מנחים שאנחנו נכשיר ונדריך וכך יינתן מענה לדילמות הוריות יומיומיות וגם כאלה שנובעות מהמצב המיוחד של הקהילה. אני מקווה שאמשיך לעבוד עם הקהילה הזאת ולעזור לה לקבל מענה למצוקות הקשות שהיא חווה."

ליסה: "זה היה מאד אחרת מהסטריאוטיפים שלי., חשבתי שתהיה שם תחושת מסכנות ונזקקות, אך לא היה כך. הם אנשים עם המון כוחות – הם סידרו את הכנסיה שלהם, יצרו מסגרת של לימודי טיגרית (השפה שלהם) אחרי הצהריים. הם מרגישים במצב של ״אין מוצא״ –הם לא יכולים לקבל אזרחות ולא יכולים לחזור והם מאד מעריכים עזרה. קשה להם שילדיהם לא יכירו את הסבים שלהם, לחלקם יש ילדים שנשארו באריתראה ואין להם אפשרות לראות אותם, זה מנוגד לאמנות בינלאומיות אך אין אפשרות לאחד את המשפחה ללא מעמד. אני מקווה שנפתח בהמשך עוד קבוצה."

חשוב לציין פה את המסירות וההשקעה של עמותת סימי למען אוכלוסיית מבקשי המקלט בארץ ובאילת בפרט.

העמותה מבוססת על תרומות ופעילות התנדבותית ללא תמיכה ממשלתית, היא נעזרת בסטודנטים לעבודה סוציאלית מקמפוס אילת שמלמדים ומלווים תמורת נקודות זכות במסגרת קורסים בנושא פליטים, יש מרכז למידה בשיתוף עם רשת ישרוטל.

מאיה: "באילת יש לנו מודל של שיתוף פעולה עם גופים רבים – הרשות המקומית על מחלקותיה השונות, המשטרה, עמותות שונות הפועלות פה, גופים שונים. מקומות שונים שעובדים עם מבקשי מקלט, שואפים להעתיק מודל זה." 

דליה בורגנה, יועצת ומדריכה בכירה בתחום העבודה סוציאלית מטעם ארגון סימי: "אנחנו מברכים על כל הצעה שתקדם את העזרה לקהילה הזאת. גם ברמה הקבוצתית - אנשי מקצוע שילוו ויעבירו סדנאות וקבוצות תמיכה, וגם פרטני - מתנדבים שיבואו ללוות משפחות, לסייע במועדונית הרב גילאית (גילאי יסודי) ולתמוך בדרכים שונות, וכן משפחות שיפתחו דלתן וילוו משפחות, שיכירו אלה את אלה, יזמינו מדי פעם לארוחות, לטיולים. יש כבר משפחה כזו בבאר אורה - הילדים משחקים אלה עם אלה, גם עוזרים בבירוקרטיה ועוד."


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!