חוזרים לכיתה \ "קצה המדבר" גיליון ספטמבר 2022

פרוייקט כיתת ותיקים, פרוייקט ארצי הממומן על ידי המשרד לשיוויון חברתי, מתקיים מזה 5 שנים בחבל אילות. הפרוייקט מאפשר לותיקי החבל להתקבץ יחדיו ללימוד משותף ומחזיר אותם לימי התיכון העליזים. כתב: זיו אברמוביץ | צילום: זיו אברמוביץ


בחודש מאי, אחרי הרבה שיחות ואחרי שיהודית (רוט אלקלעי) עזבה, החליטו להעביר את "מחלקת ותיקים" (הממומנת ע"י המשרד לשיוויון חברתי) מהמועצה ל"מרכז הקהילה". הסיבה נעוצה בעובדה שיהודית עבדה בשיתוף פעולה מלא עם "מרכז הקהילה" כמעט בכל תחום הקשור בוותיקים ולכן נראה אך טבעי שהתפקיד ישוייך ל"מרכז הקהילה". כשחניתה נכנסה לתפקיד, המחלקה כבר השתייכה ל"מרכז הקהילה".

בכדי לשמוע קצת על הפרוייקט וגם כדי להכיר אותה, נפגשתי עם חניתה שוובר מנהלת מחלקת ותיקים במרכז קהילה חבל אילות (מתנ"ס), לראיון קצר במשרדה.

ספרי לי קצת על התפקיד שלך?

"בראשון למאי נכנסתי לתפקיד, אחרי ששמשתי כאחראית על חוגי הפנאי במרכז קהילה.

המחלקה אחראית על הפנאי והתרבות הכוללים: טיולים, סדנאות, כיתת ותיקים, אחריות על פורום רכזי ותיקים של האזור, עובדת בשיתוף פעולה עם הרווחה ועם העובדת הסוציאלית של הרווחה (פרח) והתנדבות ותיקים. בנוסף, אני מרכזת את משולש הזהב שזה אומר בריאות, רווחה ופנאי. עידית אושה אחראית על הפן הבריאותי, פרח אחראית על תחום הרווחה ואני על הפנאי.

נכנסתי לתפקיד לאחר כמה שנים טובות בהן עבדתי  עם יהודית על טיולי ותיקים שיוצאים אחת לחודש בין אוקטובר למאי. מטיולים חד יומים ועד שלושה ימים. הוותיקים ממש מחכים לזה. אמנון גרינברג מתכנן ומוביל את הטיולים ו. לכן נכנסתי לתפקיד מתוך הכרה, אבל בחודשים האחרונים אני לומדת אותו ומחזקת את מה שקיים ובנוסף מפתחת תחומים נוספים".

ספרי לי קצת על הפרוייקט?

"כיתת ותיקים הוא פרוייקט של המשרד לשיוויון חברתי (פרוייקט ארצי), אנחנו זכאים לשני ימי לימוד. המטרה הראשונה היא לספק לאוכלוסיית הגיל השלישי מקום בו הם יכולים להעשיר את הידע שלהם, וכמובן שכיתות הותיקים צריכות להיות בבית הספר וכפועל מכך, יווצר ר קשר בין הותיקים לצעירים. הכיתה פועלת כבר כמה שנים בהן התחילה ענת גנאור ללמד שיעורי תנ"ך ובמהלך השנים הצטרפו מורים נוספים  וכיום מלמדים בנוסף לענת, איריס לביא שמלמדת ערבית וישראל נהרי שמלמד את תולדות המוזיקה. התלמידים המשתתפים  בשיעורים, מאוד אוהבים להגיע וכמעט ולא מפסידים שיעור. אם יש טיול ואין שיעור, הם מתוסכלים. במהלך השנים, למרות האהבה של הותיקים לכיתת ותיקים, עדיין מספר המשתתפים קטן למה שהכיתה יכולה להכיל, וכמובן שנשמח להגדיל את כמות המשתתפים".

כיום, הכיתה פועלת בתחומי מרכז קהילה ויש תוכנית להעביר את הכיתה לבית הספר 'מעלה שחרות'. ספרי לי על זה?

"אחד הקשיים שנתקלנו בו בהפעלת הכיתה היא שאין להם חדר כיתה קבוע. לפעמים, אנחנו סוגרים בשביל הכיתה את אחד מחדרי הישיבות במועצה והיה חשוב לי למצוא מקום שיהיה שלהם ורק שלהם. לאחר שיחה עם אפרת אדר מנהלת 'מעלה שחרות', קיבלנו כיתה נגישה, שתהיה מיועדת רק לכיתת הותיקים. עדין יש כמה מכשולים בדרך בכדי להוציא את זה לפועל. אני חושבת שמן הראוי לתת את הכבוד לותיקים ולפרויקט, כדי שתהיה אמירה שהם גם במרכז, כאשר אנחנו מסתכלים על הקהילה הכללית בחבל".

בכדי להבין ולקבל את הרושם על כיתת הותיקים, הצטרפתי לשיעור תנ"ך של ענת גנאור. כל המשתתפים ישבו סביב שולחן גדול... גדול מאוד, והקשיבו לענת. הייתי אומר אפילו במידת הערצה. מידי פעם אחד התלמידים שאל שאלה או הביע דעה ואז נוצר דיון פורה וכמעט לכל אחד היה מה להוסיף. זה מוזר, היות ומדובר בשיעור תנ"ך, אבל אני חייב לומר שהיה ממש מהנה וגם התוכן שהועבר היה ברמה גבוהה וסוחפת. בסוף השיעור נשארתי עם הכיתה בכדי לשאול אותם כמה דברים.

 

איך השיעורים משפיעים על חיי היום יום שלכם?

מירקה: "זו חוויה שמשפיעה עלי באופן כללי ביום יום, היא מעשירה, מסקרנת והיא מקרבת אותי למה שנראה הטקסט הכי מכונן של העם היהודי".

אריאלה: "אני הגעתי לשיעורים כשהגעתי לפנסיה. בשנה הראשונה הייתי באופוריה, התחלתי להגיע לשיעורים של ענת וישראל. אני זוכרת את השיעור הראשון - אמרתי 'בסדר אני מנסה'. יש לי נכד אחד ואני עושה שמיניות באוויר שהשיעור לא יצא על מפגשים עם הנכד, כדי לא לפספס. בעברי למדתי בבית ספר קיבוצי, שם באנו לעשות חיים וכאן אני מרגישה שאני לומדת דברים חדשים".

מירקה: "יש כאן חופש דיון... בית מדרש אמיתי".

לינדה: "אני באה בשביל האקשן (אומרת בצחוק). כשסיפרו לי על הפרוייקט אמרו שיעורי תנ"ך ואמרתי 'איכסה'. חשבתי על הלימודים בארצות הברית וזה לא זיכרון טוב. בכל זאת אמרו תנסי... ניסיתי והחוויה היא אחרת ומעניינת, יש קישור להיום וכמובן שיש אקשן בין היטבתים" (הכיתה צוחקת).

איך אתם מרגישים עם המעבר מחדר הישיבות במועצה לכיתה משלכם בבית הספר "מעלה שחרות"?

מירקה: "אני לא אוהבת את הרעיון. אני באה לכאן בגלל הפורמט המיוחד. ענת היא לא רק מורה, היא אדם מדהים היא אוהבת ונושמת את העניין הזה. החוויה האישית שלי נהדרת. כל פעם הלימוד של הספר הפנטסטי הזה הוא נהדר ואני לא צריכה שיוסיפו עליו לא דיגיטלי, לא זום ולא מורה נוספת... בית הספר הוא מקום רעשני מאוד, העניין של להגיע הוא מסורבל ולפי דעתי יפגע ואם לא רוצים לפגוע בכל מה שקורה הייתי שמחה שלא יעבירו את הפרוייקט לבית הספר".

גדי: "היום דיברנו על המשכן בתוכנו ועצם מציאת מקום, זה כבר העניין".

מירקה: "המקום הוא לא העניין אלא התוכן והמפגשים".

צילה: "הסיפור של להעביר בית ספר רודף אחרינו מאז שהתחלנו, ועד היום הסתדרנו בלי. אני חושבת שאפשר להמשיך במתכונת הקיימת. אני חושבת שצריך להרחיב את תחומי הלמידה עם מרצים מהצפון. אני גם ממש מסכימה עם מה שאמרו לגבי החוויה מהשיעורים".


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!