יש לי מנערת והיא מהממת\ "קצה המדבר" גיליון אוקטובר 2022

בשלהי חודש אוגוסט, התכנסו תושבי החבל בפעם השנייה לפסטיבל 'מנערת' שמציע למוזיקאים והרכבים מחבל אילות מרחב של יצירה וחיבור. השנה הפסטיבל היה מחווה לקובי אוז. שוחחתי עם שרון אפטר שהגה, יזם, הפיק והשתתף בפסטיבל. כתבה: מרווה קובי| צילום: יובל בן חיים


 

"הרעיון של 'מנערת' התחיל עם מופע שהתקיים בחבל לפני שלוש שנים, לציון עשרים שנה למותו של מאיר אריאל", מספר שרון. "השתתפתי במופע עם הרכב מגרופית ומצאתי את עצמי כאדם חדש יחסית בחבל, מוקף בהרבה מוזיקאים, מלא פוטנציאל והרבה אהבה למוזיקה. הערב היה בקיבוץ אילות והוא היה משובח. כשנכנסתי לתפקיד במרכז הקהילה, רציתי ליצור אירוע רב קהילתי עם מוזיקאים מקומיים כמו שהיה בערב של מאיר אריאל, אבל חשבתי 'למה לא לעשות את זה במופע עם אומן חי?'... ההברקה בפסטיבל מנערת, עם אומן חי, פונה למספר נדבכים: כבוד לאומן ושיתופו ביצירה ועיבוד מקומיים, חווית העבודה של ההרכבים המקומיים עם אומן מבחוץ והעצמתם כיחידים וכחלק מהחבל". 

 

מאין הגיע השם 'מנערת'?

"חשבתי איך ליצור אירוע שיהפוך להיות מסורת וזה הביא אותי לחשוב על נקודת זמן. חשבתי על זה שלא ממש מתייחסים פה להתחלה של הגדיד. הקיבוצים נשענים על הענף הזה ושאלתי את עצמי, למה לא לחגוג את מועד תחילת הגדיד? חשבתי על השם 'מנערת' על שם הכלי שפוגש את העץ ומנער אותו בעדינות במסגרת הגדיד  של התמרים. זה כלי שעדיין משתמשים בו בסמר וביטבתה. זה גם התחבר לי למוזיקה ולרוק, התנועתיות של הכלי הזה".

 

איך מפה זה התגלגל?

"הרעיון התחיל עם יומולדת 71 של אלון אולארצ'יק, שהתארח ב'מנערת' בשנה שעברה וראינו כי טוב. עומרית אביאל, מנהלת התרבות של מרכז קהילה ואני התייעצנו עם רכזות התרבות של היישובים. עלו המון שמות של אמנים ובאחת השיחות עם מרכז ההפקות של 'כספית אמנים' הם שאלו 'למה לא את טיפקס?', ואז ישר חשבתי על קובי אוז". 

 

איך יוצרים ערב כזה עם הרכבים שלא בהכרח מגובשים?

"התחלנו לגבש את ההרכבים לפי מה שהיה בשנה שעברה בערב של אלון אולארצ'יק. חלקם היו בנויים יותר או פחות. במקביל, פנינו לרכזות התרבות ביישובים בניסיון לאתר מוזיקאים והרכבים שאנחנו לא מכירים. היינו צריכים לנייד ולשנע מוזיקאים מפה ומשם ובערך שלושה חודשים לפני, כבר ההרכבים היו בחזרות. כל קבוצה קיבלה כשלושה שירים שהיא הייתה יכולה לעבד. לצערי וגם להנאתי, תוך כדי תנועה, מצאתי את עצמי משתתף בכל ההרכבים בגלל שהיה מחסור במוזיקאים שמצאו את הדרך להשתתף. העבודה הייתה מהנה מאד ומגבשת. חלק מההרכבים המשיכו אחרי המופע של שנה שעברה לעבוד עצמאית וזו הייתה אחת המטרות של הפסטיבל הזה - להקים מסגרת למוזיקאים שרוצים לנגן יחד. לאו דווקא מאותו יישוב… זה הרבה יותר פשוט להביא מופע קנוי, אך כחלק מהראיה הקהילתית שלנו, אין תחליף לתחושת משמעות והשייכות למשהו גדול יותר של התושב, בעשיה למען הקהילה. העצמתו כיחיד והיכולת להיות חלק מפעולה גדולה ורחבה בחבל", אומר שרון בסיפוק. 

 

איך קובי אוז השתלב בתהליך?

"קובי קיבל לאורך הדרך סקיצות מהחזרות על השירים שהוא יבצע על הבמה יחד עם הרכבים שמעולם לא ניגן איתם. יום לפני המופע הוא הגיע לחזרות ולהרכבים ועל הדרך הוא שמע לראשונה את הביצועים. הוא הוקסם מאד וחשב שזה ממש מגניב וחלק גדול מהעיבודים הוא אהב מאד. ייאמר לזכותו שקיבל על עצמו כל שינוי וכל עיבוד, ועל הרבה דברים הוא פשוט אמר 'עלי'. הוא לא ציפה שהערב יהיה כל כך משמעותי. הוא מאד נהנה מהאנשים, מהחבל ומהאווירה".

 

מי סייע להצלחת הערב?

"חשוב לי לציין את העזרה הגדולה של עומרית אביאל, שבלעדיה שום דבר מזה לא היה קורה, צוות מרכז קהילה והחברה למתנסים, זאביק וישנבסקי שתרם לניהול המוזיקלי ולקח חלק גדול בהרבה הרכבים, יוסי לוי שהיה אחראי על התאורה וההגברה בערב מורכב שבו כל הרכב צריך דברים טיפה שונים". 

 

כמי שהיה מאחורי הקלעים וגם הופיע לכל אורך הערב - איך הייתה ההרגשה לעמוד על הבמה במופע? 

"האירוע היה בפאב התצפית בגרופית והשתתפו בו כחמש מאות איש מה שאומר שזה האירוע הגדול ביותר שהיה בפאב התצפית", אומר שרון בגאווה. "התחושות מהבמה היו ממש טובות. בכל החושך הזה, אתה בקושי רואה את הקהל, אבל מהאנשים שהיו קרובים לבמה הרגשתי וייבים של קהל שנהנה ובא עם אנרגיות גבוהות ופירגון אדיר. קודם כל השירים טובים, המוזיקאים מוכשרים, אמיצים ומהממים אחד אחד והם גם אנשי החבל. כולם מכירים את כולם וכולם באו להרים בשביל כולם… יש חיבור קהילתי ותחושת שייכות של אנשים מכל החבל למקום והיכרות שתביא לשיתופי פעולה גם בתחומים אחרים,  זאת תוך פעילות משותפת מכל הישובים וגאווה מקומית".

 

מה מתוכנן לשנה הבאה?

"אנחנו מנסים להפיק פסטיבל שיהיה סביב מוזיקאית, ואני מקווה שתהיה לנו הפתעה מוצלחת. הפסטיבל ימשיך בכל הכוח כמידי שנה ואני מקווה שכל שנה יצוצו עוד ועוד הרכבים ומוזיקאים שיהיו מוכנים להשתתף ויקבלו לאורך הדרך הכוונה. אני קורא מכאן לכל מי שמעוניין לקחת חלק בפסטיבל בשנה הבאה לפנות לרכזת התרבות ביישוב". 

 

מנערת את עצמי

גילוי נאות: השתתפתי בפסטיבל 'מנערת' וזו הייתה חוויה טובה, מרגשת ומעוררת! מלכתחילה, הרעיון לעלות על במה היה בעיני מופרך עד דמיוני, לא רק בגלל שעברו מעל עשרים וחמש שנים מאז הפעם האחרונה שניגנתי על במה כלשהי, אלא גם מפני שלנגינה על המנדולינה מצטרפות עוד ועוד חוויות מהילדות והבגרות שלי: הילדה שהולכת ברחוב עם המנדולינה, בשעה שחבריה משחקים בחוץ, המחויבות העמוקה, המשמעת הקשה, הרצון שלי לזכור בעל פה כל תו, עד כדי כך שכל נביעה של יצירה נחנקה ויובשה עוד לפני שנוצרה. 

 

לקראת החזרה הראשונה עם ההרכב (זיו אברמוביץ', שרון אפטר, ערן קידר, זאביק וישנבסקי ושלו דלאווי) היו לא מעט פרפרים, התרגשויות. שוב ושוב שאלתי את עצמי 'למה לך? בשביל מה לצאת בשמונה בערב מהבית, אחרי אינסוף מטלות בית-ילדים'- בינינו, למי יש כוח לזה? 

בדרך לחזרה הראשונה אמרתי לעצמי שאין ברירה, התחייבתי. הילדה הממושמעת שגדלה בין מסדרונות הקונסרבטוריון דיברה. עמוק בפנים ידעתי שאני רוצה לתת לעצמי מתנה ואני מוכנה להתעלות מעל הפחדים, ההרגלים, החששות...

אין שעה נוחה לצאת מהבית, אין זמן טוב יותר מכאן ועכשיו. זה מה שהרגשתי כשעליתי לבמה ב'מנערת' אחרי כל כך הרבה שנים שבחרתי לעמוד מהצד, להסתכל, לחשוב מה היה אילו... רגעים לפני העלייה לבמה הפרפרים היו עזים ושוב עלו שאלות כמו 'למי יש כוח לזה' או 'למה בכלל את עושה את זה'. הנחתי להן. נשמתי עמוקות ועליתי לבמה עם חיוך ותחושה לא מוכרת של התרגשות טובה שמילאה אותי. שכחתי - כמה טוב להתרגש!! 

אני מודה לשרון אפטר ולמרכז קהילה על הבמה, המרחב, החיבור ועל החשיבה במובנים של יצירה, קהילה ומה שביניהם. מחכה בקוצר רוח אמיתי לשנה הבאה!


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!