מפגש ראשון במולדת \ "קצה המדבר" גיליון נובמבר 2022

"אני כל כך מודאגת, כל כך מודאגת!" - חוזרת ורוניקה שוב ושוב. היא הגיעה לארץ באביב, ולמדה עברית רק שלושה חודשים. בעוד חצי שעה היא חייבת לשאת את הנאום הגדול הראשון שלה בעברית מול קהל. כתב: ניקיטה ארונוב | צילום: מיכל קיידר | תרגום מאנגלית: זיו אברמוביץ


היא הגיעה עם בעלה ניקיטה ובנה הקטן מקסים ממינסק, בירת בלארוס, והתיישבה בקיבוץ גרופית במסגרת  התוכנית "בית ראשון במולדת". הפעם, כל משתתפי התוכנית דוברי רוסית. חלק מהמשפחות החדשות ברחו מהפצצות רוסיות באוקראינה, אחרות ברחו מרוסיה עצמה כי הן לא רצו להשתתף במלחמה. בגלל כל האסונות הללו, החליטו מנהלי התכנית לארגן הקיץ רישום נוסף מיוחד.

 

"עכשיו כולנו בבית! כולנו בישראל", נואמת ורוניקה מבמה קטנה במועדון המקומי של יטבתה.

אנשים מוחאים כפיים. אחר כך ילדים של העולים החדשים מנגנים בחליל את השיר "למרי היה טלה קטן" ולאחר מכן ההוריהם שרים "עוד יבוא שלום עלינו" ו"גשר צר מאוד". הציבור מגיב בחום ומעריך את המחווה. כמעט כל האנשים באודיטוריום יכולים לזכור את עצמם באותן נסיבות: חדשים בארץ ומנסים להתמודד עם השפה המסובכת הזו. כולם הגיעו במסגרת  תוכנית "בית ראשון", שמביאה עולים חדשים לקיבוצי אילות כבר יותר מ-30 שנה. לכבוד ראש השנה, התוכנית אוספת לראשונה משתתפים בעבר ובהווה, שהחליטו להישאר באזורנו. ביניהם גנאדי דבורקין, שהיה חבר בקבוצת העולים  הראשונה, שהגיעה לכאן 21/05/1991. מאז הוא מתגורר ביטבתה ועובד כמהנדס.

"באותם ימים הכל היה אחרת לגמרי. שלושה ימים בשבוע למדנו באולפן, שלושה ימים עבדנו בקיבוץ", נזכר גנאדי.

- "כשהגענו לכאן, הייתה לנו הפסקה של שבועיים בלבד ואז התחלנו לעבוד", - מוסיף דימיטרי צ'יז'יק גם הוא ותיק התוכנית. "לא היה לנו רכז תכנית מיוחד, כפי שיש למשתתפים החדשים כעת. הזמן עובר, המדינה מתעשרת, והתנאים לעולים החדשים נעשים נוחים יותר ויותר". דמיטרי הוא חבר קיבוץ יהל. הוא עובד בתיירות, אבל גם היה רכז "הבית הראשון" במשך חמש שנים. מתוך חמש הקבוצות הללו, שדימיטרי עזר להן לעשות את צעדיהן הראשונים במדינה החדשה, עדיין מתגוררות תשע משפחות בקיבוצים שונים בחבל. כן, רוב המשתתפים עוזבים את אזורנו במוקדם או במאוחר לאחר סיום התוכנית, אבל השאר מחליטים לחיות את חייהם כאן. הם היום במועדון יטבתה. "אני גאה מאוד לראות את כל האנשים האלה היום", אומר גנאדי דבורקין. "ואני יכול לומר שהמשתתפים לשעבר שלנו עובדים כעת בכל המפעלים ובכל הארגונים באזור שלנו".

ורוניקה ומשפחתה חושבים כעת על אותו עתיד.

"אפילו במינסק לא אהבנו לגור בעיר גדולה, והעדפנו בית משלנו בפרברים, היא מתוודה. אז, אנחנו מרגישים די בנוח כאן במדבר, בערבה. אנחנו שוקלים ברצינות להישאר כאן".

הפרצופים המאושרים באולם מוכיחים שזו בחירה טובה.

 

"זה היה רעיון נהדר לאסוף את החברים לשעבר של התוכנית יחד", סיכם דמיטרי. - "זה יכול להפוך למסורת שנתית טובה".


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!