המשקל הבלתי נסבל של של אלימות כלפי נשים "קצה המדבר" גיליון ינואר 2023

בכל שבועיים נרצחת אישה בישראל. זו הסטטיסטיקה האכזרית וזוהי מציאות בלתי נסבלת. נתון עצוב מאוד. ב-40% מהמקרים, הרוצח הוא בן הזוג או בן זוג לשעבר. כתבה: שרי ברקן מנהלת גיוס משאבים ויועצת ראש המועצה לשיוויון מגדרי | צילום: שרי ברקן


בשנת 2022 חלה עלייה בדיווחים על מקרי אלימות במשפחה. בשנת 2022 ישנה עלייה של 3.6% לעומת 2021, בפניות למוקד 118 של משרד הרווחה ודיווחים על אלימות במשפחה.יותר מ-200,000 נשים בישראל נפגעות מאלימות מדי שנה, ורק רבע מהן מדווחות לרשויות.אלימות כלפי נשים היא בעיה חברתית נפוצה החוצה מעמדות, מגזרים ומצב סוציואקונומי.

אלימות כלפי נשים מתבטאת בדרכים רבות - פיזית, מינית, כלכלית, מילולית, רגשית, פסיכולוגית ואפילו ווירטואלית.  הרבה מאוד נשים  נמצאות בתוך מעגל האלימות, ונמצאות במצב של הכחשה והסתרה. אנחנו פוגשים נשים שחוות אלימות, אבל מתביישות לפנות ולבקש עזרה ולדווח על בן הזוג שלהן. כמובן שברוב המקרים, הילדים נפגעים והם חיים בבית אלים, חסרי אונים וחסרי הגנה.

ב 25 לנובמבר  ציינו  בארץ ובעולם את יום המאבק באלימות כלפי נשים. 

במסגרת זו, כמדי שנה, ערכנו  אירועים ומפגשים לציון יום זה.

במערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי הועברו מפגשים בנושא אלימות.

התקיים אירוע במועצה בסימן אמנות מקומית בחבל אילות. 

האירוע התקיים בזכות שיתוף פעולה של מעמד האישה במועצה, המחלקה לשירותים חברתיים, המחלקה לחינוך חברתי - תחום מוגנות וחוסן קהילתי ומח' תרבות במרכז הקהילתי ומחלקת צעירים במועצה האזורית חבל אילות.

מועצה האזורית חבל אילות לקחה חלק במיזם ארצי  "בעין העדשה", בו שותפות היועצות לקידום מעמד האישה בכל רחבי הארץ, ביוזמת עו"ד אפי פדידה, מייסדת תנועת "כל הנשים" ופעילה חברתית וכן ורד ששון, יו"ר איגוד היועצות לקידום מעמד האישה. הוצאנו קול קורא לצלמים בחבל, על מנת שיקחו חלק במיזם ויצלמו תמונות בנושא אלימות כלפי נשים. ניגשו לתחרות 6 צלמים מוכשרים מחבל אילות: אילן מור וחנית פוגל מאילות, הילארי קפלן מקטורה, חגית גל מבאר אורה, חגית פינס מגרופית, עדן באשר מסמר. נציגות מרשימה מאוד של הישובים.

 הוצגה תערוכת צילומים  מאוד עוצמתית בלובי גלריה במועצה וכל צלם סיפר בהתרגשות את הסיפור מאחורי הצילום שלו.

אושרת דודק מבאר אורה, הציגה וקראה 2 שירים מרגשים שכתבה בנושא אלימות.

חגית פינס, מגרופית, שיתפה באומץ רב את הקהל, על החוויה האלימה שעברה בעבר וגם בנישואיה ולאן זה הביא אותה בחיים ועל התהליך הקשה שעברה עם עצמה. חלק מתהליך הריפוי שלה והתרפיה שלה, נעשה דרך הצילום. בצילום, כך היא מספרת, היא מביעה  את הכאוס שחוותה בחיים, את הפחד והאימה, מהגבר לו נישאה, גבר שהיה אלים מילולית ופיזית. למזלה, היא ברחה ממנו לפני שהיה מאוחר מדי.

הצילום של חגית פינס זכה להיות מוצג בבית  הנשיא בירושלים. לכן, חגית ואנוכי  נסענו לבית הנשיא  ב  23.11.2022. באירוע זה התקיימה תערוכת צילומים של כל הצלמים מרחבי הארץ שנבחרו להיות מוצגים שם.

הטקס שהתקיים היה מכובד ומרגש, בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל,  איילת רזין, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, ורד ששון, יו"ר איגוד היועצות לקידום מעמד האישה, היוצרת לירי בר, הזמרת מיכל כהן קדם, בדיעה מניפס, יועצת לקידום מעמד האישה בשפרעם.

הנשיא הרצוג אמר כי אסור שהמאבק לשיוויון נשים יהיה שייך לצד זה או אחר במערכת הפוליטית וכולו תקווה שהממשלה החדשה  תפעל לשיוויון מלא לנשים. 

"נמשיך במאבק למען שיוויון לנשים בכל תחומי הנשים ובעזרת השם נצליח".

אשת הנשיא ,מיכל הרצוג דיברה על כך שאם מסתכלים על שיעור הנרצחות והקורבנות, יש לנו עוד הרבה עבודה. עוד הוסיפה כי  המציאות פשוט בלתי נסבלת ונעשה כל שביכולתנו לשים סוף למעגל האלימות. "עלינו להתבונן לשים לב ולהישיר מבט אל הכאב והקושי. יש אישה שלא רואים אותה ועלינו לתת לה קול ולהישיר אליה מבט" כך אמרה גב' הרצוג.

איילת רזין, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה דיברה על כך שהמספרים ידועים ומוכרים לכולנו. מדי שנה נפתחים למעלה מ 16 אלף תיקים על אלימות בתוך המשפחה ושאנחנו צריכים לשים  לנגד עיננו גם את הנשים והנערות שמחוץ למספרים, שחיות תחת אלימות פיסית, נפשית וכלכלית.

ורד ששון, יו"ר איגוד היועצות לקידום מעמד האישה, סיפרה שמדי שנה, היועצות לקידום מעמד האישה חוברות למיזם ארצי משותף נגד אלימות ויחד מנסות לשנות מציאות בחברה. השנה, המיזם "בעין העדשה" נועד על מנת לבטא את עצמן, כמי שנאלצו לחוות את הכאב, לעמוד נגד ולומר די.

באירוע נכחו נשים שורדות אלימות ,שדיברו וריגשו את כולנו עד דמעות. נשים שהיו קורבנות. נשים שורדות שבחרו בחיים והיו קרובות למוות, שחיו בבדידות וניתוק מהחיים שלהן. שלא נשמו ולא היו אחראיות לגוף שלהן ולחייהן. נשים שנמצאות בתהליכים משפטיים ארוכים, כדי להוציא את הצדק לאור ולהעביר מסר לאותן נשים שנמצאות במערכת יחסים אלימה. בעוד האלימות הפיזית מוחשית, האלימות הנפשית אינה מודעת.

אחת מהנשים השורדות סיפרה באומץ על אונס קבוצתי שעברה בגיל 12 על ידי קבוצת נערים, ואם לא די בכך, כמה שנים אחרי, עברה גם התעללות ומעשי סדום.

בדיעה מניפס, יועצת לקידום מעמד האישה בשפרעם, שבתה זוהרה נרצחה, סיפרה את הסיפור העצוב והכואב עליה .  סיפרה על כך שהיא עוסקת בהתנדבות כל חייה ונאבקה למען השכלתה ועצמאות כלכלית והיוותה מודל עבור ילדיה. החלום שלה היה שיוויון מגדרי בבית וכך זה הפך להיות אורח חיים שלהם. בתה זוהרה הושפעה יותר מכולם ולא ויתרה והשתתפה בסמינרים בארה"ב בנושא שיוויון והרבה התנגדו לה  בשפרעם. היא חזרה מחו"ל אישה עצמאית ללא התייחסות לגזע, דת ומין. "אנחנו בני אדם וזהו", כך אמרה. היא הבינה שהיא לא רוצה להתחתן וללדת ילדים, כי רצתה להיות ראשונה בסדר עדיפות בחיים. חשבה שהעולם הוא אכזרי ושהילדים יחשפו לעולם רע. זוהרה, פירסמה  בתקשורת את  האמת שלה ומהן הסיבות לאלימות בחברה הערבית והישראלית ואיך למנוע זאת. סיפרה על כך שהיא פעילה להטמעת שיוויון מגדרי. זוהרה נרצחה זמן קצר  לאחר מכן, ממטען שהוצמד לרכב שלה.

לירי, היוצרת, קראה קטע שכתבה על  פגיעה פיזית ורגשית שחוותה. "לאף אחד אין זכות להשתיק אותנו. לא ניתן להגיד אני אוהב אותך ובמקביל להכות אותך. הובלתי כצאן לטבח, למרות שכל נורות האזהרה הביטו בי והבהבו. הייתי משותקת. יצאתי בחיים והחיים המשיכו ואני מנסה מהשבר לצמוח ואוספת את כל הרסיסים. אל תוותרי. את שווה יותר. את תהיי  מאושרת. מותר לך לכאוב, גם אם את לא מושלמת, תהיי שלמה. עדיין יש חיות שרודפות אחרייך בחוץ ואל תוותרי לעולם". כך קראה בדמעות.

 

בכוחנו לחולל שינוי ביחד. אנחנו חייבים לשנות את המציאות ולעורר מודעות לנו ולסביבה שלנו. לחזק עמותות וארגונים שתומכים בנשים שחוות אלימות, לעודד חקיקה מתאימה וענישה מירבית לנושא אלימות כדי להרתיע את הבאים.  לקדם שיוויון מגדרי החל מהגיל הרך בכל מערכות החינוך. העלאת המודעות, תוכניות הכשרה לטיפול בנפגעות עבור שוטרים, פרקליטים ושופטים, ובניית מענים חדשים בהתמודדות עם אלימות במשפחה עבור הפרט, הקהילה והמדינה, מבורכים ועוזרים.

עלינו להפעיל לחץ על רשויות אכיפת החוק, הן בשלב איסוף  הראיות והעדויות שבאחריות המשטרה וכלה בשלב הגשת כתבי אישום והעמדה לדין של החשודים שבאחריות הפרקליטות. המדינה צריכה להרחיב את המענה הטיפולי עבור גברים אלימים ולהמשיך לספק מענה לנשים נפגעות אלימות.

 

יש לנו אחריות חברתית כלפי אותן נשים. אנחנו פוגשות אותן ברחוב במרכולית, במשעולי הרחוב, בעבודה, בגני שעשועים. אין לנו מספרים שלהן...לא, אנחנו לא יודעות מיהן. הן לא מתלוננות או מדברות על זה. הן מלאות בושה, מתוסכלות, חסרות אונים וכל פעם מחכות לפעם הבאה...מקוות שזה לא יקרה שוב.

האחריות שלנו להשיב לנשים את הביטחון, להיות הקול שלהן שאומר "די" .

  אני, בתור אמא ואישה, יודעת שאסור ללכת בחושך לבד. שתמיד צריך להסתכל לצדדים ולראות שאף אחד לא עוקב אחרייך... זו המציאות שלנו?

   חבל אילות היא קהילה של קהילות, ועלינו לעבוד יחד כדי לשמור על הקהילה שלנו כמקום בטוח לכולם וכולן. בחבל אילות, לשמחתנו, נתוני האלימות מתחת לממוצע הארצי.

אבל אם בכל זאת, שומעים צעקות מבית של השכנים כאשר עוברים על השביל? פוגשים באישה עם סימנים עליה ויש לנו חשדות בנוגע לאלימות?  עלינו לקחת אחריות ולדפוק על הדלת כדי לבדוק האם הכל בסדר ולגלות עירנות. אפשר גם ליצור קשר עם מנהל הקהילה או  לפנות למח' לשירותים חברתיים במועצה, כדי לא להישאר לבד .

נשים שנרצחות אינן חלשות. הן אמהות שמחזיקות בית וקריירה ונושאות את העול הכבד עד שנהיה מאוחר. אלימות נגד נשים אינה באה ביום אחד, יש סימנים מקדימים. עלינו לקדם ערכים של שיוויון לילדים. 

 

 להלן שישה תמרורי אזהרה בזוגיות שלה. איך תדעו ש… זה הזמן להתער"ב  (באדיבות פורום "מיכל סלה"):

  1. לא כמו פעם - היא לפעמים נראית כבויה.
  2. התקדמות מהירה - היא מפתיעה במחויבות הקשר.
  3. תירוצים - היא מגנה עליו ומצדיקה אותו.
  4. עומד בינינו - היא לא מודעת לכך שהוא נדחף.
  5. ריחוק - היא מקצרת שיחות ומפגשים.
  6. בולש אחריה - היא דרוכה ולחוצה.

 

מונח נוסף שעליכם להכיר  הוא גזלייטינג,  שמשמעותו - דפוס של התעללות נפשית המאפיינת מערכות יחסים פוגעניות. מדובר בטקטיקה, בה אדם  מפעיל מניפולציה פסיכולוגית בוטה על אדם אחר, על מנת לערער אותו ולפקפק בעצמו, בזהותו ובערכיו.

'גזלייטנג' מוליכה את הקורבן שולל וגורמת לו להטיל ספק של ממש בבוחן המציאות וביכולת השיפוט שלו/ה, תוך קבלה של מניעיו ומעשיו של ה'גזלייטר'.

סימנים ותסמינים שניתן לזהות אצל נפגעי/ות 'גזלייטנג' (מתוך "מכון טמיר") : 

  1. הקורבן מרגיש שינוי פנימי מהותי, התדרדרות שגורמת לו להרגיש שהוא כבר אינו האדם שהיה. 
  2.  חרדה מוגברת ופחות ביטחון עצמי.
  3. תכיפות גבוהה של תהייה - האם האדם המותקף הוא ״רגיש מדי״. 
  4. הקורבן חש כי כל, או רוב, מעשיו שגויים ופסולים, מה שמביא אותו להרבות ולהתנצל. 
  5. הקורבן סבור כי כאשר הדברים משתבשים, זו כמעט תמיד אשמתו. כך הולכת ונפגעת יכולתו לסמוך על תחושת הבטן והקשר עם האינטואיציה הולך ומשתבש. 
  6. הקורבן מגייס תירוצים שיסבירו את מקורות הטרור הנפשי, אותו מפעיל המתעלל: ״הוא עמוס, הוא עסוק, הוא עייף...״
  7. הקורבן שואל את עצמו לעתים קרובות האם תגובתו לבן הזוג הייתה הולמת.
  8. נטייה להסתיר מידע שלילי על הקשר מפני חברים ובני משפחה בתואנות מגוונות, כדי להימנע מעימות בנוגע לבעייתיות שקיימת במערכת היחסים.
  9. בידוד הולך וגובר מחברים ומהמשפחה.
  10. נוצר קושי הולך וגובר לקבל החלטות, גם כאשר אינן הרות גורל. 
  11. מתפתחת בהדרגה הרגשת חוסר תקווה והנאה מופחתת, אם בכלל, מקיום פעילויות מהן הקורבן נהנה בעבר.

 

אם אתן או אישה בסביבתכם.ן נמצאת במערכת יחסים אלימה, התקשרו לקו החירום לנשים של משרד הרווחה בטלפון 118

שירותים חברתיים במועצה 08-6355866

מוקד חירום מוקד שקט באמצעות הודעות כתובות 055-7000128  

6724*   קו חירום

 

רק ביחד נוכל לעשות שינוי יסודי וחוצה מגדרים.


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!