משאית אחת שנים עשר שבטים "קצה המדבר" גיליון ינואר 2023

היה זה מרסל פרוסט שאמר ש"מסע תגליות אמיתי אינו למצוא נוף חדש אלא להיות בעל עיניים חדשות". מנקודת המוצא הזו נולד פרויקט המשאית של נאות סמדר. כתבה: מרווה קובי | צילום: מדיה נאות סמדר


 שוחחתי עם כרמלה אנגלסרט, מזכירת קיבוץ נאות סמדר, שבימים אלו מסיימת את תפקידה ועם אבי ציוני, ממקימי נאות סמדר וממובילי הפרויקט.

פרויקט המשאית נולד בימי הקורונה שלדברי כרמלה הציתו בקרב חברי הקיבוץ את יצר הנדודים. נדרשו תשעה חודשי עבודה ובסופם הפכה המשאית ל"משאית-בית" שאליה יכנסו מדי שבוע שמונה אנשים שיצאו למסע ברחבי הארץ. לכאורה זה נשמע כמו עוד פורמט ריאליטי, אך בשיחה עם כרמלה ואבי מתגלה תהליך עמוק, שמכונה על ידי כרמלה "ריטריט על גלגלים".

 

ספרו קצת על הפרויקט

"חילקנו את הארץ לפי שניים עשר השבטים" מסביר אבי. "התחלנו תהליך של בירור, מה אנחנו רוצים, עם מי אנחנו הולכים לדבר שם, מי מעניין אותנו. אנחנו מחפשים כל מיני היילייטים, אבל פתאום מגלים שה'מעניין' נמצא דווקא לא מעניין. האמת היא שפגשנו אנשים ביומיום, בפשוט.. פתאום אתה רואה אנשים ואתה לא מתייחס אליהם כפונקציה אלא כבן אדם. הכוונה היא לפגוש את האחר, גם בחבל אילות. אז אנחנו בכוונה להמשיך לממש את המסע בכל מיני דרכים - גם פה בחבל".

 

מה המטרה של הפרויקט?

"הרגשנו שזו הצעה מעניינת ומאתגרת בשבילנו לתנועה פנימית לחברות שלנו אחד עם השני" אומרת כרמלה. "זה אמנם נשמע כמו משפחת פון טראמפ יוצאת לאלפים, אבל זה באמת חיבור בין אנשים שלא תמיד מתחברים בסיטואציה מאוד אינטימית, מאוד מאתגרת בתנאים לא מוכרים וזה דבר שהוא מורכב, אבל מביא גם אזורים מעניינים בהקשר של מערכות יחסים שצריכות לעבור איזשהו אתגר התחדשות... השאלה איך לחבר בין גילאים שונים ומגזרים שונים זה לא דבר של מה בכך".

"זרוע שנייה זה שהרגשנו צורך לפגוש אנשים גם בסביבה שלהם ולא רק פה. בלי יומרות גדולות, ואין פה שום כוונה של למסור מסרים או להגיד דברים אלא להיפך - פשוט להיפגש... זה כמובן תלוי בבחירה של הקבוצה ומה מעניין אותה... אנחנו סה"כ גרים באזור די מרוחק ואפשר להגיד  שהערבה הדרומית כולה היא סוג של בועה".

"אנחנו ניזונים כל הזמן מדימויים והקצנות שיוצרים בינינו ובין האחר קירות" אומר אבי. "אז אמרנו, בוא נתקרב לקיר הזה. קחי למשל מקרה שקרה לנו מחוץ למסע. היינו צריכים לתקן משהו במשאית, נכנסנו לאום אל פחם ועם כל זה שאני שמאלני, הדימויים שקפצו לי לראש זה איך שרפו דגל של המדינה בצומת ופרעות שהיו שם וזה. פתאום אני רואה אנשים מסבירי פנים והפער הזה הוא משמח".

"הרבה פעמים אומרים לנו 'מעניין אתכם עצמו של האדם אבל אתם מסתגרים בבועה הנחמדת של עצמכם ולא פוגשים באמת את עצמו של האדם'" מוסיפה כרמלה. "מאוד חשוב לי להגיד שלא היו לנו שום יומרות לעשות שינוי בארץ, כי אולי אנחנו חושבים שיש לנו משהו טוב להציע... זה מסע של גישוש של להקשיב למה שיש ולא להגיב..."

 

הסיטואציה הזו של שמונה אנשים במשאית במסע של שבוע ימים מזכירה במשהו תכניות ריאליטי.

"הבנייה של סיטואציות כאלה היא לא במטרה להכתיר או לסווג מישהו או שאנשים יתחרו אחד בשני אלא להיפך... שתהיה כאן סיטואציה פורייה שתתמוך במה שאנחנו עושים פה שזה לימוד עצמו של האדם... ליצור בכוונה מצבים שמסתמכים על אי תקשורת, זה לייצר אירוע שהוא לא פורה... המטרה פה היא ליצור קבוצה שיש בה כוחות מגוונים. זו סיטואציה שהולכת ומתבררת כאירוע מאוד מורכב מבחינה אנושית ואינו מובן מאליו".

 

איזה מורכבויות תוארו עד כה?

"כבר בנאות סמדר... לקום כל יום בשעה 5 כשחם מאוד להתחיל לעבוד על המשאית הזאת במשך שעתיים או שלוש שעות, כל יום, כשיש לך ילדים ויש לך משפחה זה מביא אותך למתוח את הגבולות שלך" מודה אבי. "גם אצלי יש אחר שאני לא מכיר, וכשאתה מגיע קרוב לגבול שלך, אתה מתחיל לפגוש כל מיני דברים בעצמך".

"יחסים בין שבעה אנשים כשאנחנו בתוך עצמנו ופתאום התנאים אחרים. אתה הולך לישון איתם קם איתם ופוגש אותם בצורה אחרת... בכל חוליה זה משהו אחר... אנחנו לא בוחרים את החוליות".

"בכל מסע, די מהר אנשים נחשפים בכל האספקטים שלהם ובסך הכל הם צריכים להתנהל ביחד שישה ימים. זה לא כזה פשוט" מסבירה כרמלה. "כשאתה נמצא בבית שלך ביישוב שלך אתה יכול לבחור מה אתה חושף ומה לא, כמה אינטנסיביים היחסים שאתה רוצה להיות בהם וזו סיטואציה אחרת... דברים נסתרים שפתאום נחשפים זה ממש לא הסיפור... הולך ומסתבר שאיכות הפגישה עם אנשים אחרים נובעת גם מהאינטימיות המיוחדת הזאת וזה דבר מאוד מעניין".

 

האינטימיות במשאית משפיעה על סוג ואיכות האינטראקציות עם האנשים שחברי הקבוצה פוגשים?

"במשאית הזאת נעשית עבודה של מודעות" אומרת כרמלה בנחרצות. "זו חבורה שעושה מסע, שהבסיס שלו זה הלימוד והאזור של המחקר הוא של האינטימיות ושל דימויים. אם אני למשל עם אדם מסוים מדברת רק ככה, כי אני מזכירה ויש לי איתו יחסים מסוימים, פתאום במשאית משהו באזור הזה מתחיל להטשטש. פתאום, שנינו חברים למסע, שנינו חווים מציאות מבחוץ, שנינו חווים מציאות מבפנים. אנחנו כבר שותפים לחוויה והדבר הזה הוא בפוקוס, כלומר הקבוצה עושה עבודה על הדבר הזה. זה לא מסע עם כותרות ברורות, אבל העובדה שנעשית עבודה של מודעות בתוך המשאית משליכה על האופי של הפגישות בחוץ".

אבי משתף בחוויה מהמסע: "נכנסנו לפנצ'ריה בשלומי כדי לתקן משהו בגלגל של המשאית. אני נכנס למשרד של המוסך והפקיד, מזרחי עם כיפה סרוגה מייצג סוג של עולם אחר ממני, אומר לי 'טוב תיכנס לתור'. אני אומר לו שאני ממהר, ניגש אליי מישהו מהעובדים 'מה הבעיה בחור מה אתה רוצה?'. מתחילים לדבר ולאט לאט אני רואה את כל הדימויים שאני מכיר חולפים לי בראש ואני מרגיש שככל שאנחנו נכנסים לתהליך הדעות הקדומות שלי מתפוגגות. פתאום אני רואה בן אדם שעובד יחד איתי והוא דומה לי... בהמשך, סיפרנו לו על המסע שלנו והרגשתי שזה פתח לו את הלב ובסוף נפרדנו כידידים עם טעם של עוד...  והוא טיפל בנו מהר וביסודיות" הוא אומר וצוחק.

 

איך פרויקט כזה מתקשר לדברים האחרים שאתם עושים בנאות סמדר?

"נאות סמדר זה מקום עם משימה" אומרת כרמלה. "מראש, המקום הזה קם להיות בית ספר ללימוד עצמו של האדם שבעצם היא תנועה של מודעות תוך כדי חיים: גידול ילדים, מערכות יחסים, עבודה, פרנסה, ניהול קהילה וכל הדברים שהחיים מזמנים".

"לדוגמה, בן אדם עובד במקום עבודה אבל זו לא רק קבוצה שעושה עבודה אלא גם זו קבוצה שיוצרת איזשהו מרחב של שיחה של התבוננות בחיים וזה נעשה פה בכל אספקט של החיים. זו המסגרת הכללית של נאות סמדר והאירוע של המשאית זה מעין ריטריט על גלגלים... אנשים יוצאים למסעות לא רק כדי לגלות ארצות אלא גם כדי לגלות עוד פנים של הנפש שלהם ופה זה נעשה ביחד עם עוד אנשים".

אבי מוסיף: "יש את המשפט 'קנה לך חבר'. מה המשמעות של 'לקנות חבר'? זה להפוך מישהו שלא חבר שלך באופן טבעי לחבר. זה אומר 'לשלם' משהו מתוך עצמך, לוותר על אנשים שחושבים כמוך וגם לוותר על החשיבות שלך ועל הדעות שלך. אז במסע שלנו למשל, הסתובבנו בשוק ביפו וחיפשנו 'לקנות חבר' וככה התחברתי לשתי נשים מקסימות".

 

יש בשנים האחרונות תחושה שנאות סמדר נפתחת יותר כלפי חוץ - הפרויקט הזה הוא חלק מזה?

"מתחילת דרכנו הכוונה של המקום הזה הייתה להיות בדיאלוג עם העולם" אומרת כרמלה. "לקח לנו כמה שנים בכלל להבין מי אנחנו והיינו גם מאוד עסוקים בפועל בפיזי בלבנות את המקום ולעצב בו אורחות חיים. לי זה קצת קשה להגיד אוקי זו מגמה שהיא מכוונת עכשיו. אנחנו רוצים לפתוח עוד ערוצים של דיאלוג עם העולם כי זה כבר מכניס את זה לתהליך סידור של אולי איזושהי תוכנית... ברור שהמשאית הזו תביא לנו דברים... יכול להיות שזה יהיה הפוך... אולי נגיד ששווה לחזור אחורנית..." היא צוחקת בשקט.

 

יש קשר בין פרויקט כזה לבין מה שעברנו בתקופת הקורונה עם הסגרים, הבידודים והריחוק?

"לגמרי בהשתלשלות התודעתית" מודה כרמלה. "בחורף, לפני שנתיים, ישבנו ליד המשרד של המזכירים והקשבנו לציפורים מצייצות על העצים. התחלנו לפנטז שהפרויקט הבא של נאות סמדר זה משאית בית כזאת... זה היה מין רעיון שנזרק לאוויר ואחרי זה היו עוד הרבה מאוד שלבים".


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!