כלים שלובים \ קצה המדבר גיליון ספטמבר

שלוש נשים מובילות את החינוך (הפורמלי) בחבל אילות. שלוש נשים, לכל אחת מהן ולכולן יחד יש חזון וראייה חינוכית. הכירו את אפרת אדר, קרן ספיר ושרי הריס. כתבה: יעל לרנר | צילומים: תמונה שרי הריס: גל נקדימון, תמונה אפרת אדר: גלי כהן, תמונה קרן ספיר: זיו אברמוביץ.


לא פשוט לראיין את 3 המנהלות הגדולות ביותר בתחום החינוך הבית ספרי בחבל, בתקופה של קורונה. ״הקורונה טרפה את כל הקלפים״, מספרת שרי הריס, 54, מנהלת בית הספר היסודי ״נוף אדום״ בשנתיים האחרונות. ״קרוב לשלושים שנה שאני עובדת וחיה בבית הספר, ואפשר לומר שעברנו גם רגעים קשים כאן, אבל בחג פורים האחרון, שבו נאלצתי להודיע ל 60 ילדים שהם נכנסים לבידוד, פשוט נכנסתי למשרד שלי ופרצתי בבכי, כי אני חושבת שלא משנה מה קורה, הילדים לא צריכים לשלם את המחיר״, היא מספרת.

 

מה תוכלי לומר להורים השנה? איך את חושבת שנוכל להתחיל את השנה?

״לא יודעת, אנחנו לא מקבלים שום מידע. בדרך כלל אני מקבלת מידע בבוקר שבו החלטה אמורה להתחיל, וזה נורא שאנחנו ניזונים מהחדשות.״

מה אנחנו כהורים יכולים לומר לילדנו לקראת פתיחת שנת הלימודים?

״צריך להזכיר לילדים לעטות מסיכות, כמה שזה קשה, אני מאמינה שזה באמת עוזר. אם באמת תהיה אפשרות סבירה של בדיקות יומיות כחלף בידוד, זה לא נראה לי אסון, למרות שאני מבינה שהדעות חלוקות. אבל אם יש אפשרות שהילד ייבדק בכל יום וימשיך את השגרה שלו, זה עדיף מאשר שהוא יהיה שבועיים בבידוד בבית, אבל כל הורה יחליט עבור ילדיו״.

בואי נחזור רגע אחורנית. ספרי על עצמך ועל הראייה החינוכית שלך. מה גורם לך לקום בבוקר ולהגיע לעבודה?

״אני בכלל רציתי ללמוד משחק ולהיות שחקנית, אבל לא התקבלתי ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים, אז החלטתי ללמוד חינוך יצירתי במקום, שזה בעצם ללמוד משחקים: חלק עצום של השיעורים היה העיקרון של פיתוח היצירתיות והיכולת לחדש אצל כל אחד ואחת ואחר כך פדגוגיה. משהו שלקחתי איתי הלאה לכל תחום. אני מאמינה שכל בן אדם מוצא את עצמו במרחב שהוא מגיע אליו. בדיוק הרגע, יצאה מהמשרד שלי אחת המורות שהתלבטה יחד איתי האם לקבוע מקומות ישיבה ליום הראשון בבית הספר, ואמרתי לה שצריך לכבד את זה שכל ילד מוצא את מקומו במרחב, זו המורה למחול בתואר שעשיתי לימדה אותי.

 

אם אני מזקקת את זה, אני מאמינה שלכל ילד מגיע שיתייחסו אליו באופן אישי, מהנקודה שבה הוא מתחיל את דרכו בתוך מערכת החינוך, בלי להעמיד אותו על איזשהו ״סרגל אחיד״, אני מתנגדת למדידות האלה באופן נחרץ, ומאמינה שלכל ילד מגיע שהוא יקבל את התנאים להפיק את המקסימום ממה שהוא יכול".

 

הבנתי שיש לך רשימת המתנה למורים שרוצים לעבוד בבית הספר. איך את מסבירה את זה?

״זה שאני צמחתי כאן, בתוך הצוות זה משנה, אני אמנם יושבת בכיסא שבו יש יותר אחריות, אבל אל תשכחי שהייתי סגנית המנהלת במשך 12 שנים וזה אחרת, אבל זה בהחלט לא מופע של אישה אחת! יש כאן צוות של אנשים שעניינם חינוך ושהם נמצאים כאן כי זה מה שהם רוצים לעשות והם נותנים את הלב והנשמה, לא סופרים שעות ולא עושים התחשבנויות".

תכנית אישית לכל תלמיד?

״זו התפישה הפדגוגית בית ספרית שאנו מקדמים, תכנית המורכבת, למשל, מהוראת מתמטיקה לפי סגנונות למידה (למידה שכבתית לפי סגנונות), למידה מרוכזת של סמסטר הומני וסמסטר מדעי, של נושאי עומק ואז הרעיון הוא לעסוק בלמידה בין תחומית במקצועות שלא יהיו מנותקים האחד מהשני כפי שאנחנו רגילים - ללמוד תנ״ך ואז מתמטיקה וכדומה, אלא לעסוק בלמידה נושאית. נעשה את זה השנה בכיתות ג'-ד׳ ובשנה הבאה בה׳ ו׳. למידה דו גילאית בכיתות ג׳-ד׳ בנושא מורחב: היישוב שלי, איך בונים יישוב וכן הלאה. הרעיון היה שיוכלו לבחור תת נושא, וללמוד אותו במשך סמסטר. כמובן שהקורונה שיבשה את הכל השנה ונקווה שלא בשנה הבאה. בנוסף, יש את שיעורי ההעשרה שהילדים יכולים לבחור".

אחד הדברים שמטרידים הורים רבים, היא התהייה עד כמה בית הספר מכין את הילדים ״לחיים האמיתיים״ שבחוץ, הרי רובנו חיים בבועה הקיבוצית, ישובית, ללא חינוך פיננסי וכן הלאה. האם את מקדמת לימוד כישורי חיים מעין אלה?

"אני חושבת שבחינוך יש טווח סביר להתפתחות, אני חושבת שלהעמיד רף אחיד לכולם, זה לא הגיוני. אני חושבת שצריך לתת לילד לשאוף יותר, אבל בטווח שהוא מסוגל ועומד בו. אם מתאימים את הרף שאליו הילד צריך להגיע, אז הוא יתקדם, אם אני אציב לו רף שהוא בלתי אפשרי מבחינתו, אז הכשלתי אותו. אנחנו עושים מבחנים דיפרנציאלים שאנחנו יוצרים עבור הילד,  איפה הוא היה, ולאן הוא הגיע? ואז בחטיבה יוצרים את ההמשכיות. וכשאני רואה את בני המשק שלנו חוזרים אחרי הלימודים, אני מבינה שזה עבד טוב״.

מה דעתך לגבי הקמת בית ספר יסודי נוסף בבאר אורה?

״אני חושבת שצריכה להיות אפשרות בחירה באיזור, כי מה שאנחנו מציעים לא חייב להתאים לכולם. בנוסף, אני מסכימה עם חנן שאמורה להיות בחירה של בית ספר ציבורי ולא פרטי, כך שכל מי שרוצה יוכל לבחור ללמוד בו".

 

מה היית רוצה לראות בבית הספר עוד 10 שנים?

״אני אהיה בפנסיה״, היא צוחקת. ״וברצינות, לא הייתי רוצה לראות את בית הספר גדל מבחינת כמות הילדים. התואר השני שלי היה על פתיחת בית ספר חדש ואחד הדברים שחקרתי הוא שיש גודל מקסימלי שבו ניתן לשמור על אינטימיות בבית הספר. הייתי שמחה לו בית הספר היה נשאר במסגרת של 3 כיתות בשכבה. המבנה הוא מבנה מדהים שתוכנן על ידי הצוות החינוכי, אבל הוא מבנה: התוכן בו והצוות הוא מה שמעניק לו את המשמעות. הייתי רוצה לראות מרחבים פתוחים ולשבור את המסגרת של כיתת אם. בתפישת העולם שלי אני הייתי רוצה לעבוד בבית ספר דמוקרטי, כי כאן אין לילדים בחירה שלא ללמוד, אבל זה הדבר הכי קרוב שיש באיזור הזה".

 

ומה יסודי לעל יסודי, אפרת אדר, (50), 24 שנים בבית הספר, מנהלת את מעלה שחרות במשך 9 שנים.

״כשמדברים על בית ומשפחה אין יותר מתאים מהמקום הזה. מהאנשים שבו. יש הרבה קהילות בחבל אילות ולכל אחת את הקסם והייחודיות שלה ויש עוד קהילה חשובה ומשמעותית והיא הקהילה של אנשי החינוך. כל מי שמלמד כאן ואנשי המנהלה קשור לעשייה החינוכית ועובד מסביב לשעון. אני מגיעה בכל בוקר והלב נפתח לי מחדש יחד עם השער. מרגישה זכות גדולה להיות במקום הזה״.

אפרת, למה הגעת לעסוק בחינוך?

״היכולת לחולל שינוי, גם בצעדים קטנים, לשנות, להשפיע, אני מאמינה גדולה בחינוך, בתהליך חינוכי, ביכולת לקדם ולהשתנות. רוסו אמר: ״זה לעסוק בבן אדמיות של הבן אדם״ זה משפט שמהדהד לי כל יום והאחריות שלנו היא גדולה מאוד. תחושת השליחות העמוקה שלנו מגיעה מבפנים, מהלב. כי אנו רואות בזה את התחום הכי חשוב, כי אנחנו נוגעות בבטן הרכה, בעולם האישי, בתלמידים, בהורים, במקומות רגישים וצריך להגיע למקום הזה מתוך חרדת קודש״.

 

איך הקורונה חייבה אותך ואת הצוות לחשוב אחרת?

"מעבר לכל דבר אחר, דאגנו בעיקר לרווחתם הרגשית של הילדים. הצורך לשמור על קשר אישי, ישיר, עם התלמידים וההורים. לעמוד מול אתגר הזום ולהתאים את המערכת על מנת לתת את המענה הראוי ביותר בתוך כל המצב המורכב שחווינו בתקופת הסגרים, במיוחד בסגר הראשון והשני. בתחום הלמידה, הקורונה חייבה אותנו לחשוב אחרת ולהתאים את תהליכי ההערכה לכך. בכיתות ז' התלמידים קיבלו הערכות מילוליות בלבד, בכיתות ח' קיבלו ציונים רק במקצועות הליבה ומכיתות ט' ומעלה ניתנו ציונים מספריים, בנוסף להערכה המילולית.

ההערכה התבססה על מגוון גורמים, כמו תוצרים יצירתיים, פרזנטציות, הרצאות, מצגות ועוד. זהו שינוי שנרצה לשמר גם בהמשך".

 

האם יש תכניות לפיתוח מגמות נוספות?

אפרת מתרגשת כשהיא מתארת את המרכז העמלני, חלום אישי שהיא הגשימה כדי לשלב תלמידים שעוד רגע והיו נפלטים מהמערכת. ״אנחנו הבנו שכדי לתת מענה לכל התלמידים, גם תלמידים שזקוקים למשהו אחר ולא לכיתה עם מערכת כמו שכולנו מכירים, ולתת מענה- בתוך הבית ולא לפלוט אותם החוצה, לתת מענה זו לא סיסמא אלא הלכה למעשה. זו סדנא עמלנית - עבודה עמלנית - נגרות, מלאכות קדומות, בנייה. לפני 7 שנים נסענו למקומות אחרים כדי ללמוד והתחלנו עם דדה מנאות סמדר והקמנו כיתה עם תלמידים מדהימים שלמדו בכיתה הזו עם מחנך וסיימו עם תחושה של שייכות ושל הצלחה - זו הבגרות האמיתית מבחינתי ולא מספר היחידות!!!השנה אנחנו פותחים מגמה של 5 יחידות, שתלמידים יקבלו קרדיט על העשייה במגמה, מי שמוביל את המקום הוא יובל שיינברג משחרות ויש לו הרבה רעיונות וחלומות, בנוסף, אנחנו לפני הקמת כיתה מונגולית ביורט שתהיה מתחם של עשייה עמלנית, הרחבה של התחום האקדמי לביטוי יצירתי. יש לנו חלומות עם הכיתה הזו לשילוב אמנים עם הקהילה, שהמתחם יהיה פתוח אחר הצהריים ויארח סדנאות".

 

ועכשיו לסוגייה הבוערת, מה לגבי יום העבודה?

 

"יום העבודה הוא חלק מהתפישה החינוכית של בית הספר ואני רואה בו את ההזדמנות לאפשר לתלמידים שילוב במקומות עבודה משמעתיים, להיות חלק מצוות, לגלות אחריות, לפגוש מבוגרים משמעותיים נוספים לצוות החינוכי, חיבור לחבל ולקהילה המקומית והאיזורית. לצד אתגרים רבים חשוב לנו לשמר את יום העבודה. בשנה הבאה נצא לפיילוט עם קבוצה של תלמידים מכיתות ח׳ וט׳, כדי לקדם תהליך של יום עבודה עם מנטורים, שילווה באופן מלא על ידי יובל ילובסקי ממחלקת החינוך. חשוב לנו לנסות ולהתאים את יום העבודה לאתגרים. בתעודות החציון בסוף השנה אנו משלבים הערכה על יום עבודה כדי לתת לזה תוקף וביטוי במסגרת שבוע הלימודים של התלמיד. יום העבודה השבועי במסגרת שנת הלימודים ולא יום העבודה בחופשות, כמובן! יום עבודה מתחיל מכיתה ח׳ עד אמצע כיתה י״א. ח' ט' באמצע השבוע וי' וי"א בימי שישי. יש לנו שיתוף פעולה טוב עם רכזי החינוך וצריך להמשיך וללמוד את הנושא הזה ולדון ולבחון את הנושא מתוך דיאלוג ושיח עם ההורים ורכזי החינוך, לגבי למשל, שילוב של יום העבודה במעורבות חברתית".

 

מה עם שבוע הלימודים של 5 ימים?

"אנחנו בית ספר שש שנתי, ז' ועד י"ב. בחטיבה העליונה אנו מלמדים 5 ימים ובשישי יום עבודה. בז' לומדים חמישה ימים ויום שישי מוקדש למשימות בר מצווה ועבודת שורשים, כלומר יש 2 שכבות (ח' ט') שלומדות בימי שישי, וזהו. אני חושבת שיש הרבה מאוד יתרונות לאור העובדה שאנחנו איזור גיאוגרפי מרוחק וכל נסיעה כרוכה בזמן רב, אחוזי ההגעה בימים אלה נמוכים ואני הייתי שמחה שננסה לחשוב ולקדם איך כן עוברים ל 5 ימי למידה, ושומרים על יום עבודה  שבועי. אני יכולה לראות הרבה יתרונות בחמישה ימי לימודים בשבוע וגם ב 6 ימים, בסופו של יום, בעל יסודי הרווחים של 5 ימים גדולים יותר וצריך לשקול מעבר ל5 ימים תוך השארת יום העבודה לשכבות ח׳ וט׳".

 

איך את רוצה לראות את החינוך בחבל בעוד עשר שנים? מהי הפנטזיה הפרועה ביותר שלך לגבי החינוך בחבל?

״החלום שלי הוא להיות כפר נוער מדברי, לקלוט תלמידים מחוץ לחבל, קבוצות של תלמידים מרחבי הארץ שיספגו את הרוח המיוחדת והמדברית חינוכית שלנו וגם יוכלו להעשיר אותנו ויש לנו מה לתת ולהציע לעולם. קיימת כאן בשורה מאוד מיוחדת, שהכל אפשרי וכל אחד יכול ללמוד, לכל אחד אפשר להתאים את המסלול המיוחד לו, ולכן אחוזי הסיום אצלנו מאוד מאוד גבוהים. אני מאמינה בלהטיל ספק, להביט בעין סקרנית וביקורתית, להיות רגיש לסביבה ולחברה, לקבל את האחר, בית הספר שלנו מאוד מכיל, אבל גם מציב גבולות ברורים ונכונים שמכינים את הבוגרים לנורמות שבחוץ״.

 

קרן ספיר, עוד רגע בת 50 ומי שמנהלת את החינוך בחבל מטעם המועצה האזורית, מציגה גישה מרעננת במיוחד.

״אני רואה את החינוך כולו כמערך אחד. אני רוצה שילד יגיע לבית הספר ולא ידע אם הגיע לפורמלי, לבלתי פורמלי, או לחוג כלשהו. אני עובדת בזה קשה, בחיבור המערכות הללו, וזה אחד האתגרים הגדולים ביותר שאני מתמודדת איתם בשלוש השנים האחרונות שאני בתפקיד״.

זה באמת אתגראיך את מתכננת לעשות את זה?

״לפני שלוש שנים מחנות העולים נכנסו לבית הספר, כמעין ״אחים בוגרים״. נוצר שיתוף פעולה בין הפורמלי והבלתי פורמלי - צוותי מרכז הקהילה עם מנהלת מרכז הקהילה והשינוי בתחום החינוך החברתי. חשוב מאוד לחזק את הקשר ולהוריד את המתח בין השניים, זה לא פשוט, זה מאתגר. בזמן הקורונה החינוך החברתי החזיק את הילדים. נושא ההסעות והמרחקים מאתגרים. בנוסף, חשוב לי מאוד שהקהילה תהיה מעורבת בחינוך, אני רוצה שאנשי הקהילה יוכלו להצטרף לשיעורים באמצעות אפליקציה שתאפשר לדעת כמה מקומות פנויים יש בכיתה. ואז, אחר הצהריים, אנשים בחבל יוכלו להגיע ולהעביר חוגים והרצאות. השקענו במבנה בית הספר 45 מיליון שקלים, אז למה שהוא לא יעבוד במשך 24  שעות?״

איך את רואה את התפקיד שלך?

״אני רואה את התפקיד שלי כמגשימת חלומות חינוכיים בחבל. אני בדעה שכסף זו לא סיבה לא לעשות משהו. אם למישהו יש ניצוץ בעיניים, כדאי להרים אותו. הקורונה גרמה לי להיות נוכחת יותר במשרדי החינוך הארציים ולכך שלמרחק יש פחות השפעה על מידת המעורבות שלי״.

היה לך חלק גדול, יחד עם שרי ותותי גרינגאוס בהקמת בית הספר "נוף אדום".

״זה היה מדהים. יום אחד ישבתי עם תותי ושרי, שהיתה אז עוד מורה בבית הספר, ודיברנו על זה ששטח בית הספר קטן לכמות התלמידים. ביקשנו להקים בית ספר יסודי חדש. אודי גת, שהיה ראש המועצה, אמר לנו: אם תגייסו את המיליון הראשון, אני אתכן. השגנו 750 אלף שקלים, דרך המשרד להגנת הסביבה. משרד החינוך נתן עוד 14 מיליון. היה לנו חשוב שכל מי שעוסק בבניית בית הספר, יהיה מהאיזור. גייסנו את איתי אשחר, אדריכל מתחיל, שהסכים לחלום איתנו, עברנו בין יישובים ובתי ספר בארץ. בלי ניסיון בהקמה של בית ספר, רצנו קדימה. לא תיארנו לעצמנו שיהיה גידול כזה במספר התלמידים. נכון להיום, הכיתות מלאות (3 כיתות בכל שכבה, עם מעל 30 תלמידים בכיתה) לאור הגידול, הגשנו בקשה לבניית 6 כיתות נוספות".

האם יש שיח לגבי הקמת בית ספר יסודי חדש בבאר אורה?

״זה עולה, יש  לזה חסרונות ויתרונות ואנחנו בודקים מה זה אומר. לדעתי זה לא יעבור בקלות במשרד החינוך״.

מה לגבי הנושא הכי חם כיום בנושא החינוך בחבל? המעבר ל-5 ימי לימוד ויום העבודה?

״אנחנו מתכננים לעבור תהליך קהילתי עם הנושא הזה. לאחרונה ביקר צוות, שמוביל את התהליך, במועצות כמו משגב, גליל עליון, עמק יזרעאל ורמת הנגב, במטרה ללמוד על ההתנהלות. ברוב המקומות עברו כבר מזמן ל-5 ימי לימוד בשבוע, ובכל זאת, חשוב לנו לדייק ולתפור חליפה לכל יישוב בנפרד, כי כל יישוב עובד אחרת. חשוב לנו לקיים תהליך שבו כולם יהיו שלמים ומרוצים. יום העבודה הוא אתגר נוסף. יובל ילובסקי נכנסה לרכז את הנושא, מתוך ראייה שחשוב לנו שהיום יהיה משמעותי וחלק מתכנית הלימודים מבית הספר״.

מה הולך להיות בשנה הקרובה, עוד שנת קורונה מאתגרת?

"אני כל כך סומכת על המערכות שלנו. יש לנו את אפרת ושרי שמובילות את בתי הספר. בית הספר הוא הבית הראשון שלהן והן רואות בזה שליחות וחשיבות. הצוותים שלהן חשובים להן מאוד, הן כל כולן בעבודה. גם הצוות של השירות הפסיכולוגי האזורי, השירותים החברתיים ששותפים לעשייה, וכן, מחלקת התחבורה, שהם אנשי חינוך לכל דבר. הנהגים עוברים השתלמות של השירותים החברתיים, מתוך הבנה שהם אלה שרואים את הילדים בשטח. גם המרכז הקהילתי, החוגים, החינוך החברתי ורכזי החינוך בישובים, כולם מבינים שצריך לעבוד יחד בשיתוף פעולה לטובת הילדים. יש לנו הרבה מאוד עבודה, ללא ספק, אבל כולנו מבינות שאנחנו צריכות לעבוד יחד".

מה לגבי ההסעות?

"נושא מאוד מאתגר, עם עליית מספר התלמידים והפרדת מיקום בתי הספר, בנוסף למערך חוגים מגוון. השנה גייסנו אדם ייעודי לטפל בכל תחום ההסעות של מערך החינוך  )שמרית טרבה). כמו כן, בנינו פיילוט, בעזרת שירן סהר, רכזת שירותי תקשורת ודיגיטל של המועצה, למערכת הרשמה להסעות, אשר בשלב ראשון תפעל עבור תלמידי באר אורה".

חינוך מיוחד בחבל. מה תרצי לומר בנושא?

"מספר תלמידי החינוך המיוחד הולך וגדל בארץ וגם בחבל. השנה צפויים להיות מועסקים בבתי הספר כ-30  משלבות/ים. בבית הספר היסודי יש כיתת חינוך מיוחד רב גילאית אחת, ובה 11 תלמידים, ובתיכון יש 5 כיתות של חינוך מיוחד. ככל שהילד גדל, הפער הלימודי והחברתי גדל. ההעדפה היא לשלב את הילדים בכיתות רגילות. יש כיום 5 תלמידי תיכון שמוסעים לבית ספר "אורים" באילת (בית ספר לחינוך מיוחד). נכון לשנה זו, כל תלמידי היסודי משולבים ב"נוף אדום" ויש בודדים שיוצאים לפנימיות. כל נושא השילוב מאתגר ודורש משאבים רבים. אנחנו צריכים לתת לנושא החינוך המיוחד טיפול הוליסטי ולראות את הילד במשך כל היום, וזה עוד אחד מהאתגרים והמשימות שלנו".


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!