הלב החדש של באר אורה\ "קצה המדבר" גיליון ספטמבר 2022

ניהול קהילה הוא משימה מורכבת, במיוחד כאשר מדובר על יישוב הטרוגני שנמצא בתנופת גידול כמו באר אורה. נפגשתי עם רמי לב, מנהל הקהילה החדש של באר אורה כדי לשמוע על טבילת האש בתפקיד ולהבין מהן התכניות שלו לטווח הקרוב והרחוק. כתבה: מרווה קובי | צילום: רעות לב


רמי, יליד אילת נשוי ואב ל 4, איש חינוך שניהל והקים מסגרות טיפוליות וחינוכיות, נכנס לתפקיד בתחילת מאי 2022.

 מה ידעת על קהילת באר אורה לפני כן?

"אני אילתי מאילת..." הוא אומר בחיוך, "אני חושב שמשכבת הגיל שלי יש לפחות שבע משפחות שגרות פה וזה אומר היכרות עם הקהילה באיזשהו אופן... אבל זו היכרות אחרת מאשר לשבת פה בתפקיד ולדבר עם אנשים".

איזו תובנה הספקת לאמץ לגבי היישוב?

"... יש היכרות עם הקהילה ועם היומיום של התפקיד. זה להכיר את הפעילויות של הנוער, ואיך מפנים את האשפה ולדבר עם האנשים. המון שעות השקעתי בפגישות עם אנשים כי בזה אני מאמין, אין קיצורי דרך. התכתבויות ווצאפ זה לא מספיק וצריך לשבת עם אנשים ולדבר. זה שווה את זה. להבין מה חשוב לאנשים, לאן הם רוצים שהמקום הזה יגיע, להכיר את השונות ואת מה שדומה".

מה מצאת שמשותף לתושבים בבאר?

"דבר אחד, שיש אמביציה גבוהה מאד ואנשים רוצים לעשות" הוא מודה. "אין אדישות. מנסים לקדם. יש פה הרבה מאד אנשים עם יכולות גבוהות ואפשר לעשות דברים מעניינים ולהגיע רחוק. אני חושב שיש דברים שחשובים מאד לאנשים: החינוך, מערכות היחסים, הנראות של המקום. ברגע שחשוב לך, זו התחלה טובה".

אתה אומר שגם אם יש כעסים, כל עוד זו לא אדישות, יש עם מה לעבוד.

"הכל בתוך גבולות, אבל בוודאי שאני מעדיף אנשים שרוצים לעשות מאשר אנשים אדישים".

יש הרבה ציפיות ממך, לאיזו קבלת פנים זכית מהתושבים?

"קיבלו את פניי מאד יפה ואין בזה לומר שהיה זמן לחכות עד שנטפל בבעיות, הבעיות הן פה... נתנו לי את מרחב הזמן להיכרות שלא מעמיסה בבת אחת. פגשתי המון אנשים מסבירי פנים, חשוב להם להגיד ולשמוע - מי אתה? מה אתה? מה שלומך? איך לך? איך אתה מרגיש פה?"

אתה מגיע מרקע של עבודה סוציאלית, איך זה קשור לעבודה כמנהל הקהילה?

"למדתי חינוך ועשיתי תואר שני בניהול ויישוב סכסוכים ואני בוגר תכנית מנדל למנהיגות חינוכית. אני לא עובד סוציאלי אבל מגיע מתחומים שנושקים לשאלות חינוכיות טיפוליות סוציאליות ובשנים האחרונות מעניינים אותי העניינים החברתיים. בתקופת הקורונה ניהלתי את האגודה למען הקשיש באילת, לפני זה הקמתי וניהלתי את בי"ס 'ברנקו וייס', לפני זה ניהלתי את 'אור שלום' שזו סביבה חינוכית טיפולית, ולפני כן עבדתי במקום שמטפל בילדים עם הפרעות פוסט אישפוזיות".

עם הרקע של חינוך ועבודה עם נוער בסיכון - מה מביא אותך למקום כמו באר אורה?

"בעיני עשיתי מהלכים של שינויים מאד גדולים... אני אוהב לשנות" הוא מספר. "זה לוותר על דברים שישנם ואז להמשיך הלאה. יש פה את הסיטואציה המורכבת של יישוב קהילתי שגדל בקצב מאד גבוה. תמיד עניינו אותי אנשים אבל בעיקר הסיטואציה, והסיטואציה פה היא גם ניהולית. כל מה שעשיתי הוא ניהול וליווי אנשים ואני חושב שכמו שצריך לתת מקום למערכות יחסים בין אנשים צריך לתת מקום גם לסיטואציה, ופה יש סיטואציה מורכבת וחלוצית".

מה נמצא בראש סדר העדיפויות שלך כרגע?

"אני לא חושב לפי סדרי עדיפויות אלא לפי עוגנים. אחד זה עבודה עם המועצה, עבודה בוועדות - המנגנונים והעבודה בהם. הדבר השני זה התחדשות שדרושה פעם בכמה שנים לרענן לא את האנשים אלא את העבודה עצמה. מבית כנסת ועד חינוך וממשקי עבודה עם המועצה ופגישות. אני קורא לזה צינורות עבודה וערוצי תקשורת".

אתה מדבר על חזרה לעבודה של הקהילה?

"כן. אולי עבודה יותר בנחת, פחות טעונה..." הוא אומר בחיוך. "אני בכל מקום מרגיש טון רגשי וטמפרטורת עבודה היא תמיד חמה. זה כמו ששאלת על אדישות. אדישות היא לא טמפרטורת עבודה טובה. הדבר השני זה המון שאלות שקשורות לחינוך מהיבטים כאלה ואחרים. ויש לנו פה משברים לא פשוטים".

"הדבר השלישי הוא לוודא שאנחנו בתוך תהליכים שמסתכלים על היכולות הכלכליות של היישוב בעתיד, על הפיתוח של היישוב ולפי החישוב שלי תוך כמה שנים יהיה גידול של כשישים אחוז. זה אומר מערכת חינוך שמחכה לגידול הזה ולא מגיבה אלא מוכנה לזה. כי כל גידול מערבב את היישוב מחדש וצריך להתכונן לזה ואחת הדרכים זה להיות יישוב שיש לו מקורות מימון משל עצמו".

למה זה חשוב בעינייך?

"... אם אתה מקים אגודה שיתופית, זו אפשרות לייצר משאבים, לקבל מהמועצה שטח שתוכל לעשות איתו משהו, לקבל שטח סולארי שאפשר להפיק ממנו כסף, יש תכניות  לבניית 'מבואת באר אורה' בכניסה ליישוב. כרגע ההתכווננות היא להיבטים מאד פרקטיים והוועד מאד רוצה את זה ויש עניין לקדם את זה, אבל זה תהליך מאד ארוך מול המועצה, עם דיאלוגים לא פשוטים".

"תמיד מוסדות עסוקים במה שאנשים רוצים. אז בוודאי שאנחנו עסוקים במה שהתושבים רוצים, אבל כרגע אנחנו בודקים את כל ההיבטים. היישוב לא גובה מס יישוב. הארנונה מאד גבוהה ואומרים 'עם כזו ארנונה איך נשלם מיסים?'. אבל הארנונה לא נותנת את כל מה שהיישוב צריך אלא את מה שהמועצה מחויבת לתת... אז אנחנו תלויים בנדיבות של המועצה וכמה חשוב לה להשקיע. הבעיה הזו מוכרת ואני יודע להגיד שזה לא היישוב הקהילתי היחיד שאין לו דרך לגייס משאבים..."

מה חשוב לך לקדם כרגע?

"אני מאמין שבמקביל לכיבוי שריפות צריך לבנות תכניות ארוכות טווח, אז אני לא ממעיט בבעיות הנקודתיות אבל חושב אסטרטגית. ואני שואל את עצמי האם מותר ליהנות רגע ממה שהצליח. אנחנו כבר לא במקום שהיינו. התקדמנו ויש עוד דברים לפנינו, אבל כשאתה מתעסק רק בנקודתי קשה מאד להתקדם".

"אנחנו לא קטנטנים אבל גם לא עיר שיש בה המון אפשרויות. אני אגיד לך ששיח שסומך אחד על השני זה חשוב לכולם ויש בו אמון ייתן לנו יותר כוח. אבל אם מישהו לא מאמין שאני באמת רוצה או חשוב לי, אני יכול להבין את התחושות, אבל זה לא תמיד מקדם".

מנהלת הקהילה הקודמת הנהיגה מדיניות של דלת סגורה בשנתיים האחרונות - איזו מדיניות אתה מתכוון להנהיג בנושא הזה?

"חשוב לי לדבר על זה. יש לנו סיטואציה של מקום שגדל ולא באמת יכול להיות מנהל קהילה שמדבר עם 1400 איש. זה גם לא מקום שבו יש מנכ"ל עירייה שלא מדבר עם התושבים בכלל, אנחנו איפשהו באמצע. מה הבעיה במשרד פתוח? שיש המון דברים לעשות. אני מבין את החשיבות של הקשר אבל אני צריך לעבוד. אז העיקרון של הדלת הפתוחה שבה לא צריך לקבוע, הוא עיקרון שאני לא יכול לעמוד בו כדי לעשות את העבודה שלי".

"אין לי תשובה להגיד כמה שעות המשרד צריך להיות פתוח" הוא ממשיך ואומר, "אבל קונספטואלית אני מאמין שברור לגמרי שאם מישהו רוצה לבוא ולדבר ולפגוש, אפשר לבוא אבל צריך לדבר ולקבוע. גדלנו ויש אנשים שזה כואב להם. אבל כן, צריך לקבוע פגישות. אולי בהתחלה לא היה צריך את זה, אבל עכשיו כן. בואי נדבר רגע על האווירה שנוצרת... אם אני מוטרד ממשהו אחר, אני באמת פנוי לשוחח? אני לא מדבר על הקיצון אלא על היומיום. אני מאמין בלעשות סדר כדי שהאווירה תהיה טובה... בקשר לדואר, יש לנו מחשבות על פתרונות טכנולוגיים שיקלו על קבלת החבילות".

מה חשוב לך שידעו עלייך לקראת הכניסה לתפקיד?

"לגביי אין לי משהו מיוחד, אבל אני פשוט רוצה להכיר יותר את האנשים כי זה הסיפור בעיני. וזה שאני אוהב את העבודה ואת האתגרים וזה חשוב לי".

בעוד שנה - באיזה מקום אתה רוצה לראות את היישוב?

"אין לי רשימה של 'את זה אני רוצה לעשות' כי אני לא מספיק מכיר, אבל אני חושב שיותר מאיזה 'וי' נסמן, חשוב לי איך זה ירגיש. שחברי הקהילה ירגישו שזה שלהם. זה מה שחשוב לי".


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!