סופר טרופר "קצה המדבר" גיליון פברואר 2023

חילי טרופר הספיק להיות שר התרבות רק במשך שנה וחצי, אבל רשם לא מעט הישגים וצעדים משמעותיים במשרד, מה שלא הפריע לו להמשיך בפעילותו החינוכית, להתנדב, לבקר בחבל אילות כמה פעמים (ואף מילה על הכליה שתרם בתחילת 2020 לאדם זר; אלטרואיזם מהסוג שאי אפשר לזייף).

אין ספק שיש לכתבה הזו פוטנציאל גבוה להיות נחמדה עד כדי הגזמה, אבל נראה אתכם מוצאים משהו שלילי בבן-אדם הזה, שאם לא היה קיים, ספק אם היו מצליחים להמציא אותו. לשווא ניסיתי לאתר תיעוד של חילי טרופר מתעצבן, מרים את הקול – לא בשביל להוכיח משהו, רק כדי לדעת אם פיזית הדבר אפשרי. לא מצאתי. אבל אל תטעו; בשיחה ארוכה, הדנה בנושאים רבים, הוא לא נמנע מלצאת נגד מה שמפריע לו, ולהביע דעה ברורה על הטעון תיקון.

את חבל אילות פקד טרופר בכמה וכמה הזדמנויות, הרבה לפני שהתיישב על כסא שר התרבות והספורט, ונראה כי בליבו לא שמורה לנו פינה חמה, אלא מבואה רחבת ידיים. הביקורים בחבל, יחד עם המודעות לבעייתיות של פריפריות בכלל ושל חבל אילות בפרט, מאפשרת לו להצביע על האתגרים המתלווים להתיישבות באזור ולנסות לסייע היכן שאפשר.

"אני מאוד אוהב את חבל אילות", הוא מודיע במהלך השיחה, יותר מפעם אחת: "יצא לי לבקר כמה פעמים, לטייל בתמנע, לסייר בחי-בר, בצריף באילות, להיפגש עם החבר'ה של המכינה בבאר-אורה, עם אנשי תיאטרון אלעד, עם שחקני כדוריד בחבל, עם תושבים ובעלי תפקידים, וכמובן גם עם חנן גינת". בשלב זה הוא פוצח בשרשרת מחמאות לחנן, שמתחרה רק במילים שהרעפתי עליו בפתיחת הכתבה, בין השאר "מסור מאד, אכפתי, צנוע, איש מקסים; אני מאוד אוהב אותו". אחרי שאני משוכנעת שחנן התגרד מספיק, אני מנסה להבין איך חילי טרופר יוכל לסייע לנו, גם מהאופוזיציה.

"שני האתגרים העיקריים של חבל אילות, הם המרחק ומיעוט התושבים". הוא מנתח את המצב במשפט, ומרחיב: "צריך לוודא שכל מי שגר כאן, יקבל את כל השירותים, ברמה הכי גבוהה: בתחום החינוך יש בחבל תשתיות טובות מאוד, ובתחום התרבות והספורט השתדלנו לעשות את חלקנו, אבל צריך גם תעסוקה וכמובן בריאות, כי תוחלת החיים בדרום (ובצפון) נמוכה מאשר במרכז, צריך יותר מחלקות בבית החולים ובוודאי שעוד רופאים מומחים. הגיוני שיש פערים, אבל הם דרמטיים מדי וזו צריכה להיות התגייסות לאומית".

 אין תחליף לאידיאולוגיה

מדוע, לדעתך, מיעוט התושבים מהווה בעיה כל כך משמעותית?

"העובדה שמדובר במעט תושבים, אומרת שההיתכנות הכלכלית של החלטות מסוימות היא תמיד יותר מאתגרת, בטח ובטח במרחק כל כך גדול ממרכז הארץ. לכן, המדינה צריכה להסתכל אחרת על חבל אילות; היא לא יכולה לתת לאזור הזה באופן שוויוני כמו כל הארץ; היא צריכה לפצות".

באילו תחומים, בנוסף לבריאות, נדרשת המדינה להתאמץ יותר, לדעתך?

שלא במפתיע, חילי מביא דוגמאות משני תחומים הקרובים לליבו, אבל גם לליבנו – חינוך ותרבות: "אני לא יודע מה קורה היום, אבל אני זוכר שבעבר היו מטיסים מורים למתמטיקה לערבה התיכונה, בגלל מחסור. אי אפשר לשלם את אותו השכר למורים למתמטיקה בכל מקום בארץ – ירושלים, תל-אביב וחבל אילות, לדוגמא. זה רק מעמיק את הפערים, וזה לא אפשרי.

גם כדי להביא הופעה לחבל אילות, נדרש תקציב שונה; זה לא תעריף רגיל של אמן, כי צריך לתקצב גם את הנסיעה, ולפעמים גם לינה".

 

איך הממשלה יכולה לסייע?

"מדובר בבירוקרטיה ובמנגנונים ממשלתיים שמאוד מאוד מתקשים לתת מענים וזה תמיד מאתגר מחדש, אבל עובדה שאם רוצים אפשר. כל הזמן חיפשנו דרכים יצירתיות כדי לגשר על הפערים: לפעמים הנתיב היה החלטת ממשלה, לפעמים העברה בין משרדים, אבל צריך שאנשים ומשרדים יהיו מגויסים לעניין. ישבתי עם תיאטרון "אלעד" יותר מפעם אחת, וכדי שהדבר המדהים הזה – שמשלב תרבות, יצירה, משיכת אוכלוסייה צעירה - ימשיך להתרומם, צריך שיתוף פעולה של משרד השיכון, משרד התחבורה, משרד האוצר, וכל משרד חייב לבוא עם החלק שלו. אני מאוד אוהב את החזון של "אלעד" ומאוד השתדלנו לעזור להם – בשיתוף פעולה עם חנן קידמנו החלטת ממשלה ייעודית של משרד התרבות והספורט על אילת-אילות, כדי שנוכל להעביר תקציבים ייעודיים בתחומי התרבות".

אם להיות ציניים – המשמעות של מעט תושבים על שטח גדול, היא גם מעט בז"בים (בעלי זכות בחירה). אנחנו לא כוח אלקטורלי ולממשלות אין סיבה להשקיע בנו. יש לך רעיון איך לעקוף את המכשול הזה?

"אם יש כ-3,000 בז"בים, אז מבחינת המדינה, זו בקושי שכונה בעיר, לכן ההשקעה לא יכולה לבוא ממקום תועלתני בלבד; היא חייבת להישען גם על תפיסת עולם אידיאולוגית.

אני לא חושב שיש תחליף לתפיסת העולם ולאידיאולוגיה; כשאתה בא להשקיע בנגב ובקצה של ארץ ישראל, אתה חייב להיות עם איזושהי תפיסה ערכית כלפי המקום הזה, ולכן גם אלון שוסטר, גם בני (גנץ), גם אני, באמת השתדלנו - ולא משיקולים אלקטורליים, אלא אידיאולוגיים.

אם נצליח לגרום לממשלות לחשוב לטווח ארוך, בנוגע להתמודדות עם הצפיפות הקיימת במדינה ובוודאי זו שעתידה להיווצר, אז יופנו לכאן המשאבים המתאימים: בשנת המאה למדינה צפויים להיות בישראל 17 מיליון תושבים. בקצב הפישוט הזה ובצורת הפישוט הגיאוגרפית הזאת, המרכז יהיה פקוק עד כדי כך, שכל מה שקורה היום ייראה כמו גן עדן ואנחנו נאבד את הנגב והגליל בגלל חוסר נגישות וניתוק בין האזורים. לכן, גם אם אין שיקולים ערכיים – פרקטית אתה חייב ליישב את האזורים האלה, כי פשוט לא יהיה מקום אחר. צפויים להיות פה עוד מיליוני אנשים, איפה הם יהיו? הם יכולים להיות רק באזור הנגב".

איך, לדעתך, נוכל לחלחל את המסר אל הממשלה הנוכחית?

"צריך לדבר בשפה שלהם: מדברים על משילות. משילות, משמעה לא רק להפעיל כוח במקומות שצריך, אלא גם לאפשר לכל האזרחים ישראל, בכל פינות הארץ, תשתיות טובות ושירותים ראויים. אם המדינה לא מורגשת ולא נותנת מענים מספיק טובים בכל פינה בארץ, אז באזורים הללו אין באמת משילות".

מה בן-גוריון היה אומר

כפוליטיקאי, איך אתה תופס את חבל אילות?

"אני חושב שלהסתכל על פיתוח חבל אילות רק דרך עיניים כלכליות או של יעילות או תפוקה - אף פעם לא יביא לתוצאות טובות, לכן צריך להסתכל על זה בעיניים של ערכים. הפרויקט הציוני הוא לא פרויקט כלכלי; הוא פרויקט אידיאולוגי.

בכלל, אני מרגיש מחויב לנגב ולגליל, ואני מרגיש שבסדרי העדיפויות במשרד התרבות והספורט זה היה מאוד מובהק; היתה עדיפות למקומות האלה. אמנם, בכנסת החדשה אנחנו באופוזיציה, אבל לשמחתי תקום ועדה חדשה לנגב ולגליל ובראשה יעמוד מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי), ואנחנו מחויבים לנושא הזה. אחרי הכל, בן-גוריון כבר אמר שבעתיד ניבחן בנגב".

ומה בן-גוריון היה אומר היום?

"לא בטוח שהיה מרוצה מהכל, אבל מחלק בטח היה רווה נחת..."

מחצית מקיבוצי חבל אילות שומרים על דרך החיים השיתופית. עד כמה אתה מכיר את הקיבוץ השיתופי ומה דעתך עליו?

"הרבה חברים שלי מהצבא וגם אשתי הם במקור מקיבוצים שיתופיים כך שאני מכיר היטב את החיים האלה. זו נראית לי צורת חיים קצת אוטופית, שבעולם כל כך קפיטליסטי קשה לה להתקיים, אבל אני מסיר את הכובע בפני המקומות בהם עדיין נשמרים האיים האלה".

זה נראה לך ריאלי במציאות הקפיטליסטית של ימינו?

"אם לומר בכנות, אני לא חושב שזה מתאים להמונים. זה תמיד היה במספרים קטנים ומאוד בוטיקים; פעם אנשי הקיבוצים היו המובילים של המדינה, צמחו מהם הרבה מנהיגים, והם היו הסמל לסטטוס הציוני, אבל גם אז רוב תושבי המדינה גרו ביישוב הישן, במושבות הברון או בתל אביב. זה תמיד היה מיעוט ועם השנים זה נהיה עוד יותר מיעוט, בגלל שהעולם הפך יותר ויותר קפיטליסטי, אבל מי שאוהב את זה ויכול לחיות ככה – כל הכבוד".

בין קיבוצי החבל, יש כאלה המזוהים עם התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית. כיהודי אורתודוכס - איפה אתה עומד ביחס לזרמים השונים ביהדות?

"לא הייתי רוצה שמישהו יגיד לי איך לשמור את היהדות שלי או איך לקיים אותה, ואני גם לא מתערב באמונה של אחרים. היו לי שיתופי פעולה עם גלעד קריב ואלון טל (רפורמי וקונסרבטיבי. ג.נ), שלא לדבר על כך שיש אבסורד היסטורי הקשור לכך שפעם בג"ץ חייב להעביר לתנועות כספים, אבל משרד הדתות סירב, אז החלטת הממשלה היתה שמשרד התרבות יעביר וזה מה שעשינו, כי צריך לאפשר חופש דת לכולם".

ואם עד עכשיו לא השתכנעתם שמדובר באדם מיוחד, או שהפרזתי בנימה החיובית של הכתבה, אז תדעו שהסרט האהוב עליו הוא "מבצע סבתא". זהו. מפה אפשר רק לרדת.