מחלוקת חקוקה בסלע "קצה המדבר" גיליון פברואר 2023

כמה שנים לאחר מכן, בשנת 2005 נחנך היישוב באר אורה שכיום מתגוררות בו כשלוש מאות וחמישים משפחות ורבים רואים בו את מנוע הצמיחה הדמוגרפי של חבל אילות. תכנית המחצבה, לעומת זאת, לא יצאה לפועל, והיא נשכחה כמעט כליל עד שנת 2019

 

ככלל, סוגיית המחצבה מציפה ומאירה מחדש את נושא שימושי הקרקע בחבל אילות, את המאבק על השטחים הפתוחים, את הקשר בין ישובי וקיבוצי החבל וגם את היחסים בינם ובין והמועצה. בחודשים הקרובים נעסוק בהרחבה בסוגיית המחצבה וננסה להבין את יחסי הכוחות בין הגורמים השונים.

 

סוגיית המחצבה כאמור התעוררה שוב אחרי שנים, בין היתר על רקע ישיבה גורלית של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שהתקיימה בחודש דצמבר האחרון ובה דנו בסוגיות התכנון במרחב,בניסיון להעמיד חלופה ברת מימוש ומיידית למחצבה ברחם. באותה ישיבה נכחו חברי המליאה, נציגי משרד הפנים, רט"ג (רשות הטבע והגנים), משרד החקלאות, אנשי תכנון מהמועצה ומהמחוז, תושבים ונציגי ארגונים וגופים שונים. הנציגים דנו באינטרסים השונים במרחב עברונה. מחוץ לכותלי אותה ישיבה התאספה הפגנה גדולה של תושבי באר אורה שבאו להביע את התנגדותם להקמת המחצבה ולהפעיל לחץ על חברי הוועדה ולאתר חלופה הולמת. הרוחות מחוץ לאותה ישיבה סערו והשיח שהתפתח בין אנשי באר אורה ואילות נשא גוון תקיף. בסופו של דבר הוועדה הסמיכה את ראש המועצה ומהנדס מועצה להיות נציגיה בהידברות בין כל בעלי העניין בניסיון ליצור איזונים מתאימים ולגבש הסכם שייתן מענה מספק לאינטרסים השונים של בעליי העניין במרחב.

 

ההחלטה במערכת 'קצה המדבר' לעסוק בנושא נולדה מתוך אותה ישיבה סוערת. בניסיון למפות את הסוגייה ולהבין את שורש הקונפליקט החלטנו לצאת בסדרת כתבות שיבארו את הסוגייה מראשיתה. הכתבה הראשונה שלפניכם מציגה סקירה כרונולוגית של מה שנעשה עד כה בנושא והיא מבקשת להגיע לליבת המחלוקת ולקונפליקט שמתקיים בימים אלו בין כל הגורמים המעורבים.

התכנית להקמת מחצבה בנחל רחם היא התכנית האחרונה שאושרה להקמת מחצבות במניפות סחף והיא בסמכות מחוזית ולכן אינה קשורה למועצה האזורית חבל אילות. הוועדה המקומית אמנם יכולה להגיש השגות לתכניות מחוזיות אולם אין חובה להתייחס אליהן. כדי להבין את השתלשלות האירועים נסביר שמלכתחילה תוכננה המחצבה לקום במרחק של כקילומטר וחצי מבאר אורה, במניפת הסחף של נחל רחם, שבו יש חלוקי נחל שהם החומר שממנו מייצרים אגרגט - חומר גלם שמהווה בסיס לתעשיית הבטון. מי שיזמו את הקמת המחצבה הם למעשה משרד האנרגיה שמעוניין בחומר הגלם ורמ"י שמעוניינת לקדם בנייה.

הראשונים לגלות על קיומה של התכנית בשנת 2019 היו חברים בעמותת סבב"ע (סביבה בריאה בערבה) שמרגע שנודע להם על המכרז להקמת המחצבה המתוכננת החלו, יחד עם תושבי באר אורה, לגייס את כל הגורמים הרלוונטיים לפעולה וביניהם ועד באר אורה, הנהלת היישוב והמועצה האזורית חבל אילות. במאבקם ניסו תושבי באר אורה לרתום את המועצה ואכן ד"ר חנן גינת, ראש המועצה האזורית חבל אילות, ניסה להגיע להבנות עם רמ"י ללא הצלחה.

בשלב הבא, החליט ועד באר אורה לתבוע את רמ"י, את משרד האנרגיה ואת המועצה האזורית חבל אילות. במסגרת ההליך המשפטי הביעה המועצה את התנגדותה לפרויקט ובהמשך, בעקבות החלטת בית משפט, הודיעו רמ"י שהתהליך נעצר אך לא בוטל.

כפי שנאמר קודם לכן, תקנות זיהום אוויר משנת 2008 הציבו רף חדש לתקנים הקיימים ועם הידע המקצועי שקיים בהקשר של ההשלכות של זיהום אוויר, התסקיר הסביבתי שבוצע בעת אישור התב"ע אינו מספק על דעת גורמי מקצוע שונים. לכן, בניסיון לאלץ את גורמי התכנון לדרוש תסקיר סביבה חדש ולסלול כביש גישה כפי שתואר בתב"ע, ניסו מהנדס המועצה דאז יוני פרג'ון וד"ר חנן גינת להוביל בשנת 2020 מהלך, שבמסגרתו ועדה מקומית, או ארצית, יכולה לקדם תוכנית על תב"ע קיימת עם תיקונים, בלי לשנות את הייעוד שלה. התקווה של מובילי המהלך הייתה ששינויים אלו יובילו לכך שיתברר שהקמת המחצבה אינה עונה על תקנות זיהום אוויר משנת 2008 וכי אין היתכנות לסלילת כביש הגישה אליה, מה שבסופו של דבר,כך קיוו במועצה, יוביל לביטול המחצבה.

בפועל, ראש הוועדה המחוזית עודד פלוס, לא אישר את ההליך החדש ודרש מהמועצה האזורית חבל אילות לבחון ולהציע חלופות לאתרים אחרים באזור שבהם ניתן למצוא אגרגט.

צוות ששקד על המשימה במשך חצי שנה איתר עשר חלופות, שהוצגו למשרד האנרגיה על ידי מהנדס המועצה אופיר לוי ואיתי שני, רכז שטחים פתוחים. תשע מתוכן נדחו על הסף בגלל סוג הקרקע ושיקולים אחרים וחלופה אחת תוארה כאפשרית והיא חלופת עברונה - שני שטחים של 4,800 דונם, שנמצאים ממערב לכביש 90. בהתאם להנחיית הוועדה המחוזית, פנתה המועצה למשרד האנרגיה בבקשה לבצע קידוחים שיבחנו את החלופה לעומק, אך הביצוע מתעכב, ככל הנראה משום שלמשרד האנרגיה נוח יותר לשמור על מיקום המחצבה ברחם במקום לעמול מחדש על חלופה אחרת.

 

בינתיים בגזרה אחרת...

פינוי שדה התעופה באילת בשנת 2019 הוביל את ממשלת ישראל לקבל החלטה שעיקרה קידום החקלאות הימית אילת-אילות. במסגרת הפרוגרמה החקלאית, שתוכננה כמה שנים קודם לכן על ידי ד"ר חנן גינת (אז מטעם מו"פ ערבה וים המלח), אבי רמות (רכז האגודה החקלאית) וינאי שלומי, שטחי עברונה ממזרח וממערב לכביש 90 הוצעו לקיבוץ אילות.

במקביל, בשנת 2014 הושלמו המגעים להכריז על עברונה כשמורת טבע וכמה חודשים לאחר מכן אירע אסון הנפט הגדול בבאר אורה, שטרף שוב את הקלפים ובעקבותיו דרשה הממשלה למצוא שטחים חלופיים שיסייעו לשיקום השמורה שנפגעה. רט"ג הציעה להרחיב את השמורה על שטח בצידו המזרחי של כביש 90, שבמקורו יועד לחקלאות ימית לקיבוץ אילות, ואילו את השטח ממערב לכביש לייעד לחקלאות ימית. המועצה סירבה בטענה שהשטח לא מתאים לחקלאות, כי יש בו חלוקי נחל.

טענה זו נפלה כפרי בשל לידיהם של אלו שביקשו לקדם את החלופה, זאת בעקבות נוהל של רמ"י שנקרא 'ניצול לפני פיתוח' ובמסגרתו ניתן להכשיר קרקע לחקלאות ולהשתמש בפסולת הבנייה שתיווצר כחומר גלם, במקרה זה הלא הוא האגרגט שלשמו תוכננה מלכתחילה מחצבת הרחם.

 

לכאורה, החלופה מספקת מענה הולם לכל הצדדים: שטחים חקלאיים, שיקום שמורת עברונה וניצול האגרגט מבלי לפגוע בתושבי באר אורה. עם זאת, גם החלופה המוצעת רחוקה מלהיות מוסכמת על כל הגורמים המעורבים, כך למשל קיבוץ אילות לא הביע עד כה הסכמה למהלך כזה. למען האמת, הם פנו זה מכבר לוועדת הקרקעות בדרישה לקבל לידיהם את השטח ממזרח, כדי לקבוע עובדות בשטח, מה שהוביל להתנגדות הן מצד תושבי באר אורה והן מצד רט"ג, שדווקא מעודדים את החלופה, ואפילו מוכנים לתת מימון חלקי מכספי הפיצויים כדי להביא למימושה.

גם משרד האנרגיה, רמ"י והוועדה המחוזית מצידם לא ממהרים לאשר את החלופה שתחייב אותם להשקיע משאבים ביצועיים ותכנוניים, מה שהופך את הפלונטר למורכב הרבה יותר. בצומת הדרכים הזו, נדמה שמקבלי ההחלטות טרם הצליחו לגייס את המעורבים בחבל להסכמות, זאת נוכח אי הוודאות שכרוכה בהתנהלות מול רמ"י, משרד האנרגיה והוועדה המחוזית. מנגד, יש מי שטוענים שחבל אילות כולו חייב להגיע להסכמה על חלופה שתהא מקובלת על כולם ורק אז לגשת לגופים הממשלתיים ולנסות לשכנע אותם לקבל את הפתרון המוצע.

 

חלופת עברונה מתבררת כאירוע רב משתתפים ומרובה מערכות שטומן בחובו אינטרסים חקלאיים, היבטים סביבתיים ותכנוניים, שבאופן לא מפתיע לובשים טון רגשי סוער למדי. העובדה שהסוגייה נוגעת למתחים בתוך החבל ומערבת גם גופים גדולים ממשלתיים כמו רמ"י, משרד האנרגיה וועדת התכנון המחוזית, הופכת את התמונה לטעונה ומורכבת יותר. יש מי שמדברים על האירוע במובנים של סולידריות בין היישובים ולעומתם אחרים בוחנים אותו בעיניים כלכליות. כך או כך, מדובר על סוגייה מורכבת ומסובכת שנוגעת לכל אחד ואחת מתושבי החבל. בכתבות הבאות נבחן את הצדדים השונים שמעורבים בקונפליקט הסבוך וננסה לרדת לחקר העובדות.