שקופה | מיכל שמואל | בלוג

כותבת שנים רבות - תמיד פנימה, תמיד אלי, תמיד דרכי, נבוכה לחשוף, להוציא לאור, את כל מה שמתחולל בי מתחת לעור.

את ההבנות הטובות המשמחות החשובות, שבזכות הלימוד שאני איתו כבר המון שנים, הפכו להיות חלק ממני, וחלקן עוד לא.... את הרגשות המורכבים שעולים בי, את השאלות.... את הנושאים שמטרידים את מנוחתי.... את המפגשים הלא פשוטים שיש לי עם עצמי, מפגשים שעם השנים הפכו להיות רגעי למידה והעמקה, מפגשים שמהם אני גם צומחת (ולא רק מהם) ולפעמים בא לי שייעלמו לעולם...

וככל שעובר הזמן והמבוכה שלי מעצמי קטנה, ואת הבושה אני מצליחה לשים בצד... אני מגלה שיש בי רצון להתפשט, להיחשף, לדבר על מלא דברים, כי הם לא רק שלי... (גם הטובים), רוצה לפרום את קשר השתיקה שלי, שלנו, ואולי לקחת איתי עוד כמה אנשים למסע.

כמו כל אבן שנזקרת למאגר מים ויוצרת אדוות, אני מאמינה שלכל מעשה, כל מילה יש השלכה בעולם הזה.

קופצת למים - מעיזה
בתקווה לעולם טוב יותר לכולנו, לילדנו
בתקווה שמעגל ההבנה ילך ויתרחב ויגדל
ומעשים טובים יצוצו בכל פינה.

מי אני?

נכדה ל..., ילדה של..., אישה של..., אמא ל..., חברה, תלמידה של החיים, מנחה, ומודה.
ובטח יש לי עוד תארים ושם אחד...
רוצה להודות לכל האנשים שהם כבר חלק מהדרך והמסע,  להודות להורים, לאיש, לילדים.
להודות לימימה אביטל זצ"ל ולאנשים שבחרו להעביר את תורתה.

מיכל שמואל