טקס הדלקת המשואות מתקיים במסגרת חגיגות יום העצמאות של חבל אילות בפארק תמנע.

כתב דוד בן גוריון במכתב חגיגי ביום עצמאות העשירי למדינה: "זאת אשר הוכחנו. והוכחנו זאת לא בנקודה אחת ולא בחבל אחד. הוכחנו זאת בהר ובעמק, בשפלה ובערבה, בים ובקדם, בצפון ובדרום וכשהוכחנו כל אלה - והובררה לא רק זכותנו אלא גם יכולתנו.

בחגיגות יום העצמאות של חבל אילות נאיר ונכבד את החולמים, המאמינים והמגשימים. וותיקים מיישובי בחבל אילות שנבחרו על ידי חבריהם ליישוב ישיאו את משואות החג. חברים יקרים אלה הינם ההוכחה היומיומית לכך שאנחנו יכולים - והרבה מאד בזכותם.

לכבודם, לתפארת ישובי החבל ולתפארת מדינת ישראל.

עדי שחר (בסיס "עובדה")
עדי שחר, מפקדת טייסת הדרכה בבסיס עובדה, נולדה בפתח תקווה בחג שבועות 1974. את ילדותה בילתה בפרדסים, שהיו אז באם המושבות, ובתנועת הצופים.
אל בסיס "עובדה" הגיעה ב-2014 בשלהי מבצע "צוק איתן". הגיעה לעובדה כמפקדת מגמת מודיעין בבית הספר למקצועות התעופה, ומשם התקדמה לתפקיד מפקדת טייסת הדרכה. נשואה למתן ולהם שלושה ילדים.
בסוף 2019 תפרוש עדי מצה"ל. יחד עם משפחתה יעברו לקליטה בקיבוץ אילות. לדבריה: "חבל אילות בעתיד ימשיך, ואף יעצים, את השילוב בין חינוך איכותי, תרבות מגוונת ועשירה, קהילה המורכבת מקהילות ו"חלוציות של העת החדשה". קראו עוד

יהודית אוריין (קיבוץ נאות סמדר)
ד"ר יהודית אוריין, ילידת פתח תקווה, נישאה, למדה באוניברסיטה העברית, לימדה בתיכון בירושלים ויצאה לשליחות בצרפת עד הגעתה לקיבוץ נאות סמדר ב-1990. בחבל אילות החלה לעסוק בבית הספר האזורי "מעלה שחרות"  ובחוגי המחוננים כמורה לספרות וכתיבה יוצרת. עוסקת כיום  בעריכת הפרוטוקולים של המפגשים השבועיים משלושת העשורים הראשונים של נאות סמדר. בחודשים הקרובים יצא לאור ספר עיון שכתבה בנושא השתקפות התנ"ך בשירה הצרפתית המודרנית. קראו עוד

יהודה כהן (קיבוץ נווה חריף)
יהודה כהן, יליד מרוקו, קבע ביתו בקיבוץ נווה חריף ב-1989, נשוי לזיוה, להם חמש בנות ושמונה נכדים. שלוש מבנותיהם חזרו לחבל והקימו בית בנווה חריף. יהודה מנהל כיום את האחזקה, התשתיות והבניין בקיבוץ ומפקד על תחנת כיבוי האש וההצלה ביישוב. קראו עוד

עידית אושה (קיבוץ יהל)
עידית אושה, חברת קיבוץ יהל, נולדה בחיפה להורים ניצולי שואה. בעידוד הוריה, שהיו חברים בקהילת התנועה הרפורמית, הגיעה אל חוגי הנוער של התנועה והצטרפה לגרעין השני של תנועת תל"ם להקמת קיבוץ יהל. ביהל הכירה את בן זוגה, אבי, וכאן נולדו שלושת ילדיהם. בתם ובן זוגה ישובו בשנה הקרובה ליהל. עידית, שיצאה ללימודי סיעוד בהדסה עין-כרם,  עבדה כאחות הקיבוץ והמשיכה בלימודי סיעוד. עידית הייתה  מזכירת היישוב ולקחה חלק בצוות שפעל לשינוי החברתי בקיבוץ יהל. עידית הייתה בצוות המוביל להקמת המרפאה האזורית ומשנת 2004 מנהלת במסירות ונאמנות אין קץ את המרפאה המרכזית כל כך בחיי תושבי חבל אילות. קראו עוד

מייק קפלין (קיבוץ לוטן)
מייק קפלין, חבר לוטן, נולד באנגליה והתחנך בתנועה ליהדות מתקדמת. ב-1986 עלה לארץ, לערבה, והקים את ביתו בקיבוץ לוטן. לאחר הצבא השתלב בענפי הקיבוץ, וכתחביב עזר לקדם גידולים אורגניים לצריכה עצמית של הקיבוץ - מה שהפך להיות "גן הבית" של לוטן, שעדיין פעיל ופורח. עם חברים בלוטן ועם שותפים צעירים המגיעים מהארץ ומכל העולם ממשיך מייק לחלום ולקדם את החזון  למצוא פתרונות אקולוגיים לפסולת, שמייצרים בקיבוץ, ולהפיץ את הרעיונות והדרך בלוטן, בארץ ובעולם. כיום הוא מנהל את המרכז לאקולוגיה יצירתית בלוטן. בלוטן נישא לבת זוגו, גוון, וכאן נולדו שלושת בניהם.  אביו זכרו לברכה ואמו הצטרפו כהורי חבר לקהילת לוטן לפני כעשר שנים וזכו לראות את העשייה החלוצית של בנם ומשפחתו. קראו עוד

יורם הופמן (קיבוץ קטורה)
יורם הופמן, חבר קיבוץ קטורה, נולד בקיבוץ רמות נפתלי ב-1947. לקיבוץ קטורה הגיע בשנות השמונים בעקבות רעייתו קרול שהייתה כבר חברת קטורה. ביחד הם מגדלים את ארבעת ילדיהם. בנם, מתן, תושב בקיבוץ לוטן. יורם עבד כביולוג בערד"ג, במפעל האצות היפני באילת, ובהמשך - עד יציאתו לפנסיה - במפעל אלגטק שבקיבוץ. בשנתיים האחרונות הוא עובד כעוזר מחקר במרכז חקר ערבה ים המלח. בעשרים השנים האחרונות הוא עורך יחד עם חברו, משה פלקוף, את עלון הקיבוץ "כל אלה בני קטורה", ונמנה על מערכת העיתון האזורי. הוא סבא גאה לשבעה נכדים ונכדות ומגדל ירקות אורגניים בזמנו הפנוי. קראו עוד

שמוליק אשחר (קיבוץ גרופית)
שמוליק אשחר, חבר קיבוץ גרופית, נולד בבית חולים "הקריה" בתל אביב. לגרופית הגיע ב-1967, חודשיים לאחר איזרוח הישוב, ועבד במגוון עבודות חקלאיות. את דינה, רעייתו הכיר בגרופית, בה נולדו חמשת ילדיהם. לדינה ושמוליק אחד-עשר נכדים. בנם הבכור ומשפחתו גרים בגרופית. ב-1979 יצא שמוליק ללימודי ביולוגיה במגמת הוראה באוניברסיטת באר שבע. בין השנים 1982-2013 היה למורה ומחנך מוביל ומשפיע בבית הספר האזורי "מעלה שחרות". בין לבין עסק בחינוך חברת נוער בגרופית, בפרויקט "נתיבים משותפים" ובעמותה להצלת עמק ססגון. מפעם לפעם הוא מקיים מפגשים עם חניכי המכינה הקדם-צבאית בבאר-אורה. כוותיק באזור הוא עוקב בסקרנות אחר ההתפתחויות המתרחשות כאן בהיבטים השונים. קראו עוד

פאני אליאס (קיבוץ יטבתה)
פאני אליאס עלתה לארץ מפריז ב-1969 ובארץ היתה חברת קיבוץ משמר דוד. ב-1982 עברה לקיבוץ יטבתה. פאני בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים שם למדה את אומנויות הבמה (תפאורה, תיאטרון בובות, מסיכות וכו'). השתתפה בפסטיבל עכו ובפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בירושלים. פאני לימדה אמנות בבית הספר "מעלה שחרות" והתמקצעה בשזירת סלים, אותם היא מוכרת בארץ. תפאורות ותלבושות מעשי ידיה של פאני מפארות מופעים והצגות ביטבתה ובחבל אילות. היא נשואה לבנימין ולהם שתי בנות וחמישה נכדים. בתם הבכורה ומשפחתה גרים ביטבתה. קראו עוד באתר של פאני

אהוד קוגלר (קיבוץ סמר)
אהוד קוגלר, חבר קיבוץ סמר, נולד בקיבוץ געש ונמנה עם ילדי הקבוצה השלישית של בני המשק. לאחר שנות החינוך המשותף של השומר-הצעיר ובתום שירותו הצבאי  הגיע לסמר ב-1978 כש.ש. ומאז הוא כאן. עבד בגן ירק, ריכז את הרפת, היה פעמיים מרכז משק, היה סגן ראש המועצה האזורית בתקופת כהונו של אודי גת, היה חבר במליאת המועצה ובהנהלתה, וריכז את הוועדה החקלאית ואת אגודת המים. נשוי באושר לפזית וביחד מגדלים שתי בנות ובן וגם נכדה קטנה. בתם הבכורה ומשפחתה נמצאים בתהליך קליטה בסמר. כיום הוא מנהל פרויקטים בתחום האנרגיה המתחדשת ומטפל בענייני קרקעות הישוב, וכמובן אוהד את הפועל חבל אילות בכדור סל. קראו עוד

גלעד פינקלשטיין (קיבוץ אליפז)
גלעד פינקלשטיין, מוותיקי קיבוץ אליפז, נולד בחדרה. ב-1985 הגיע לקיבוץ אליפז, התאהב ונשאר. במשך השנים עבד בחקלאות הימית, בענף התמרים, בחברת כח אדם המביאה תאילנדים לארץ ובפארק תמנע. שימש בתפקידי מרכז משק ומזכיר בקיבוצו. את מלי, זוגתו, הביא לקיבוץ  וכאן  נולדו שני ילדיהם. בנם מסיים שנה רביעית בלימודי רפואה ובתם מדריכה בשנת שירות ב"מחנות העולים" בחיפה. קראו עוד

זכריה פז (באר אורה)
זכריה פז, איש חבל אילות, תושב באר אורה. עלה לארץ מפולין  ב-1950 . לאחר 32 שנים כחבר קיבוץ עין-דור נקרא לרדת לערבה ללוות את קיבוצי השומר-הצעיר. ניהל את ערד"ג, היה מנהל קיבוץ אליפז, מנכ"ל מפעל האצות בקטורה, ממקימי המטע המשותף בנווה חריף וממקימי החווה היחידה בערבה לגידול מריחואנה רפואית. כיום מנהל עסקים בארץ ובחו"ל. לו ולזפי רעייתו משפחה ברוכת ילדים, הם חובקים 16 נכדים, שניים מהם גרים בבאר אורה. קראו עוד

שמוליק שמואלי (קיבוץ אילות)
שמוליק שמואלי, מוותיקי קיבוץ אילות, נולד בצרפת. לאילות הגיע ב-1977 במסגרת חבורת בוגרי צבא. ריכז את ענף המספוא, המנגו והנוי. שימש במשך שנים רבות כאיש המים של אילות. בין התפקידים החברתיים היה רכז שיכון, רכז בריאות ולאחרונה אחראי על פעילות הגיל השלישי. את קריסטל, רעייתו ואם חמשת ילדיו, הכיר כשהגיעה כמתנדבת לאילות. בנו הבכור ומשפחתו שבו לאילות והתקבלו בשנה שעברה כחברי קיבוץ. כחובב טבע נלהב היה בעבר אחד מצפרי האזור. כיום הוא מתעד פינות נוי קסומות, מעלה אותן לדף הפייסבוק של הקיבוץ ומשתף מעוניינים. קראו עוד

 

לקריאה נוספת

עדי שחר (בסיס "עובדה")

נולדתי בו' סיון (שבועות), 27/5/74. את ילדותי ונערותי העברתי בעיקר בפתח תקווה (שהיתה אז מלאת פרדסים) ולרוב לפני/אחרי/תוך כדי פעילות בצופים  :)

הגענו לערבה, לבסיס עובדה, באוגוסט 2014, בשלהי "צוק איתן". אני משרתת כקצינה בחיל האויר והגעתי לתפקיד פיקודי-הדרכתי, ממנו התקדמתי לתפקיד מפקדת טייסת הדרכה. אותו אני ממלאת מאוגוסט 2016.

עברנו כמשפחה - בעלי מתן, מעצב מוצר במקצועו הרשמי ואיש נוי בתחביבו העיקרי, תומר - כיום בת 14 וחצי (תלמידת כיתה ט'), נבו - בן 13 (תלמיד כיתה ז'), גל - בת 6 (גן חובה).

מעצם היותי קצינה בצבא עסקתי בעיקר בזה בחמשת שנותיי כאן... ובעיקר בפיקוד ובהדרכה, בפיתוח אמצעי, שיטות ותוכניות הדרכה, ובהסמכת דורות של מפקדים לתפקידם. מעבר לכך השתתפתי בקורס "מנהיגות את המחר" שהובלה על ידי עריית אילת בשיתוף עם מועצה אזורית חבל אילות.

אני מאד אוהבת לקרוא ולאחרונה פיתחתי תחביב שאני קוראת לו "פשוט להיות", ללמוד לחיות את הרגע ולהנות ממנו, בפרט כשזה זמן משפחתי.

בסוף שנת 2019 אני עתידה לפרוש מצה"ל והחלטנו להמשיך ולהכות שורשים באזור. בקיץ נעבור לקיבוץ אילות, וכולנו מאד מתרגשים מהמעבר הזה.
חבל אילות בעיניי, ימשיך בעתיד, ואף יעצים את השילוב בין חינוך איכותי, תרבות מגוונת ועשירה, קהילה המורכבת מקהילות (בשאיפה מחוברות יותר בין אחת לשניה) ו"חלוציות של העת החדשה", ובזכות זו אף יהיה אבן שואבת לאוכלוסיה איכותית מרחבי הארץ. 

אנחנו התאהבנו בחבל הארץ הכל כך מיוחד הזה.
בשקט
בנוף העוצמתי
באנשים, שרובם 'שרוטים' בצורה זו או אחרת (לא דבר רע בהכרח...)
בפשטות החיים
בתרבות
בשמחה
בענווה
נדבקנו בחיידק הערבה, ולא נראה שנרפא ממנו בקרוב  :)

בחזרה לראש הדף

 

 

 

יהודית אוריין (נאות סמדר)
גדלתי בפתח תקווה. שירתתי כמורה חיילת בקיבוץ גינוסר. מסלול קורותיי עד הגעתי לאזור עובר בלימודים, נישואין וחברות בקיבוץ הסוללים, שליחות ולימודים בצרפת, עשר שנות הוראה בתיכון בירושלים; פרסומים והרצאות בכנסים אקדמאיים באירופה ובארה"ב.

לימודיי באוניברסיטה העברית עד לתואר שלישי נמשכו עד 1990, מועד הצטרפותי לנאות סמדר, שנה להקמתה.

בשיבוצי כעובדת חוץ הייתה לי הזכות להכיר רבים מכם, בעשייה פעילה. כאן לימדתי בביה"ס "מעלה שחרות" בעיקר כיתות יא', יב' חמש יחידות ספרות, זאת במשולב עם הוראת ספרות לתואר ראשון וסדנה לכתיבה יוצרת במכללת אילת. בין תלמידיי במכללה נמנו חברים מקיבוצי הערבה ומבסיס עובדה. 
בין היתר העברתי סדנאות למחוננים באילת ולבני הנעורים בקיבוץ אילות, ולאחרונה העברתי קורס לספרות פוסטמודרנית במועצה, לוותיקי האזור.
גולת הכותרת בעיסוקיי האקטואליים היא ספר העיון שכתבתי. הספר יראה אור בחודשים הקרובים בהוצאה "לאור כרמל". הנושא הוא בין-תחומי: השתקפות התנ"ך בשירה הצרפתית המודרנית.
בשנים האחרונות אני ממונה על ארכיון הקיבוץ ומתרכזת בשלב הנוכחי בעריכת הפרוטוקולים של המפגשים השבועיים משלושת העשורים הראשונים. במהלך השנה החולפת קיימנו תערוכת צילומים של חברינו מראשית שנות נאות סמדר. וראינו עין בעין, יחד עם המתנדבים וצעירי המקום, כמה אנרגטיים ויפים היינו, ועודנו.

ידידיי. אני מעריכה ביותר את היותכם החלוצים הראשונים ומי שהקימו ופיתחו לתפארת את האזור, משק משק ותרומתו הנכבדה לכינונו של החבל כולו. זר לא יבין זאת: "את לכתכם במדבר בארץ לא זרועה".
אך מה שהניע אתכם / אותנו, היה אמת פנימית ובוטחת בערכו של המעשה והחזון. וכיום, כמה טוב להיווכח שהחלום הראשוני מתגשם ומוסיף לפרוח לנגד עינינו.
המשפחות החדשות ואלה שהצטרפו לאחרונה מאמינות כמונו בעתיד המקום. לאור זרם המתנדבים וחניכי הסדנאות והמדרשות המתקיימות כאן אני נוכחת שנאות סמדר מהווה מוקד משיכה ללימוד יחסי אנוש ובית ספר לשיתוף פעולה ואהבת אדם.

לסיום - במה אברך? אני מאמינה שמחבל אילות עוד תצא בשורה ציונית מחודשת, שמאחדת עבר תרבותי-מיתולוגי (ים-סוף, עמודי שלמה, הרי אדום ומסלול יציאת מצרים) עם הווה מועשר ורב השראה. לא מקרי הוא כי שמות היישובים נקראים על שם אנשי בראשית ושושלות קדם: לוטן / קטורה / אליפז / תמנע  - טוב, סך הכול בני הפילגשים...   וזאת לצד השמות הגיאוגראפיים, שכמו הנוף עצמו, נשתמרו בעינם מאז ימי התנ"ך.
ניכרת השראת הנוף, נוף קדומים, על המתרחש במקום, בהיבט הפיזי ובנפשות האנשים כאן.
המדבר המאתגר, שנראה סוער על הריו וגיאיותיו, מרטיט את ליבנו באופן יומיומי. ונדמה, שעם צבעיו המתחלפים גם אנחנו מתרעננים כל יום מחדש. נמחיש את החוויה הזו המשותפת לכולנו בדימויים משל אלתרמן: "ואנו, ממול, בעינינו נביט / בהחליף השקיעה שמלותיה".

בחזרה לראש הדף

 

 

יהודה כהן (נווה חריף)

שמי יהודה כהן, נולדתי ב-22 לדצמבר שנת 1961 במרוקו.
הגעתי לערבה בשנת 1989, דרך מודעה בעיתון, לקיבוץ נווה חריף, שחיפש משפחות להקמת התיישבות בערבה.
עבדתי במגוון עבודות מאז הגעתי לחבל - במתפרה ביישוב שיזפון, ניהול והקמה של חברת קייטרינג והסעדה. כיום אני מנהל אחזקה, תשתיות ובניין בקיבוץ.
אני נשוי לזיוה ואב לחמש בנות, שלושת בנותיי חזרו לחבל והקימו את ביתן בנווה חריף. בינתיים יש לי 8 נכדים.
אני חובב רכבי אספנות, עבודה בעץ וטיולים. אני מפקד על תחנת כיבוי אש והצלה בקיבוץ.
עתיד החבל חשוב מאין כמוהו! על מנת שנצליח להגדיל דמוגרפית את היישובים במועצה צריך לייצר עוד מקומות תעסוקה ולחזק את השבת הבנים.
חשוב לפתח קבוצת בנים חוזרים של הנהגה צעירה ושאפתנית, שתצליח ליזום מהלכים חדשניים בתחום החברה והכלכלה, לצד שימור תנאי הוותיקים וזהות הקיבוץ הישן. 

בחזרה לראש הדף

 

 

עידית אושה (קיבוץ יהל)

נולדתי בחיפה בשנת 1957 להורים ניצולי השואה. הוריי היו חברים בקהילה של התנועה הרפורמית, כך מצאתי עצמי בחוגי הנוער של התנועה.
הצטרפתי לגרעין הנח"ל השני להקמת קיבוץ יהל. הגרעין הראשון, גרעין תל"ם, התגייס שנה קודם לכן, וכך עלינו על הקרקע והקמנו את קיבוץ יהל שני גרעיני נחל: גרעין תל"ם וגרעין ניר. באותה שנה הצטרף הגל הראשון של גרעין "ערבה" מארצות הברית. יהל הוא הקיבוץ הראשון של התנועה הרפורמית.

התגייסתי בשנת 1974. ליטבתה הגענו בשנת 1976 במטרה לקבל הכשרה לחיי קיבוץ. עלינו על הקרקע בשנת 1977. חוויות רבות חווינו בבניית הקיבוץ, סיפורים רבים ונוסטלגיה. הטלטלנו במשך השנים בין בנייה למשברים ויכולנו להם. אני חלק מקהילת יהל כבר 42 שנה, קהילה שהיא משפחה. חיים איתי אנשים שאני מכירה משנות העשרה שלי, חיה אתם בחבל ארץ מדהים, מיוחד עם אנשים מדהימים וערכיים. אני חשה גאווה, שהייתי חלק מיצירת הישוב  שאני חיה בו, קהילה שוקקת חיים עם נגיעות של יהדות עם מסורת, איכות חיים וגאוות יחידה.

ביהל הכרתי את בן זוגי, אבי, שהגיע מקיבוץ משגב עם, איש אדמה, חקלאי בנשמה ובעל נשמה יתרה, שתמיד מוכן לעזור לכל מי שנזקק. ביחד גידלנו ביהל את שלושת ילדינו. איתי נשוי לנעמה והם גרים בכפר יונה עם שני ילדיהם, עופרי וינאי. רותם ובן זוגה אהוד, בן קיבוץ בית קשת, הגרים כעת בכפר יחזקאל, באים לגור בקיבוץ יהל בסוף השנה. יותם, בן הזקונים, גר בתל אביב. זכינו לגדל את ילדינו במערכת חינוך מפוארת, שהעניקה להם רבות, הן בקיבוץ והן בבית ספר האזורי.

מטעם קיבוץ יהל יצאתי ללימודים בבית ספר לסיעוד ב"הדסה" עין כרם, במשך השנים השלמתי לתואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב. שנים עבדתי כאחות יחידה במרפאת קיבוץ יהל. עבודה זאת כרוכה בהתמודדות עם מצבים ובעיות רבות פיזיות ונפשיות. בנוסף להיותי אחות מלאתי תפקידים חברתיים רבים: ריכזתי את ועדת החינוך ואת ועדת הבריאות, ישבתי בהנהלה חברתית מספר קדנציות ובוועדת חברים, שימשתי כמזכירת הקיבוץ בשנים 1994-1998 והייתי חלק מצוות שנבחר להוביל את השינוי החברתי ביהל .

בתקופת היותי מזכירה התחלנו לקלוט תושבים לקיבוץ במטרה להגדיל את האוכלוסיה ומספר הילדים ביהל. היום הקיבוץ קולט בני משק וחברים להרחבה הקהילתית, ואין יותר מרחיב את הלב מלראות את ההתחדשות החברתית ביהל.

בשנת 1997 נבחרתי לשמש כמנהלת מחלקת בריאות במועצה, המשכתי את דרכה של עדי רמות, שהובילה את המהלך של הקמת המרפאה האזורית. הייתי חלק מצוות שקידם את יצירת המרפאה האזורית.
ברצוני לציין את אודי גת ויהודית בירנצוויג, על תמיכתם המלאה במהלך והתגייסותם ללוות ביחד איתי את התהליכים החברתיים שעבר כל ישוב בהחלטתו לוותר על המרפאה הקיבוצית. היה זה מהלך משמעותי לאזור ולי. בשנת 2004 המרפאה האזורית החלה את דרכה. אני מלווה כל השנים את התפתחות המרפאה. עבודה רבה מושקעת בניהול המרפאה האזורית, המהווה מוסד חשוב מאוד לאזור.

חשוב לי שחווית המטופל תהיה טובה, שכל מי שנכנס למרפאה ירגיש בבית ושהמרפאה היא חלק מהישוב שלו ומביתו. אני חושבת שבעזרת הצוות הנפלא שעובד במרפאה הצלחנו להגשים חלום זה. הצוות במרפאה הוא משפחה מורחבת שלי, בנוסף למשפחתי הפרטית. המועצה היא חלק חשוב בהצלחת המרפאה, ששייכת לארגון "שירותי בריאות כללית". כל השנים התמיכה הארגונית והתקציבית עזרה למרפאה להיות מצטיינת באיכות השירות ובאיכות הרפואית הניתנת למטופלים. למרות שאנחנו "בפריפריה של הפריפריה" אנחנו משתדלים לתת את השירות הטוב ביותר שאנחנו יכולים, ועל כך גאוותי.

אני מאחלת לאזור עתיד ורוד, פיתוח של הקהילות, קליטת צעירים וצעירו ואפשרויות תעסוקה יותר נרחבות. החמצן של האזור והמשך פריחתו טמונים בקליטה ובגידול הדמוגרפי. מצד שני שנדע לטפח את הדור הוותיק ושנדע לפתח שירותים מספקים לדור השלישי, שלמרות הריחוק מהמרכז יוכל להזדקן בכבוד ובאושר.

לגביי, אני מאחלת שיהיה לי הכוח לתרום עוד הרבה שנים לחברה, לעסוק במה שמעניין אותי, להתפתח ללמוד ולחוות - והכול בבריאות טובה.

חג עצמאות שמח לכולנו.
תודה,
עידית אושה

בחזרה לראש הדף

 

 

מייק קפלין (קיבוץ לוטן)

נולדתי באנגליה ב-1965, שם גדלתי והתחנכתי במסגרת התנועה ליהדות מתקדמת. בשנת 1986 עליתי לישראל, לערבה, והקמתי את ביתי בלוטן. התגייסתי לצה"ל במסלול נח"ל ב-1988 ואף זכיתי להיות מש"ק נגריה בהאחזות נחושתן על יד קיבוץ אליפז, שם בנינו תיאטרוני בובות. לאחר שחרורי, השתלבתי במספר ענפים בקיבוץ וכתחביב עזרתי לקדם גידולים אורגניים לצריכה עצמית של הקיבוץ - מה שהפך להיות "גן הבית" של לוטן, שעדיין פעיל ופורח. עם חברים בלוטן עסקתי במחקר ובניסיונות מעשיים כדי לחיות בצורה אקולוגית יותר במאמץ לקחת אחריות על הפסולת שלנו. חלק מהניסיונות הפכו להיות פארק אקולוגי -  "האקו-כיף", שהיום משמח ונותן השראה לאלפי אנשים מדי שנה מישראל ומהעולם, תוך כדי לימוד על בניה חסכונית באנרגיה, טכנולוגיות אקולוגיות, גידולים אורגנים וחיבור לטבעאני מזמין את כל תושבי האזור, כל מי שהיה כבר וכל מי שעדיין לא, להגיע לבקר אותנו ב"אקו-כיף".

היום אני מנהל את המרכז לאקולוגיה יצירתית, שאחת ממטרותיו המרכזיות היא שינוי תפיסה אצל אנשים מכל העולם לגבי טיפול בפסולת, החיבור שלנו לטבע והמקום של כל אחד ואחת כחלק משינוי העתיד ושמירה על כדור הארץ.

בלוטן מצאתי את בת זוגי ואהבתי, גוון סקאלי. יש לנו 3 בנים מקסימים, ילידי הערבה ובני קיבוץ לוטן: ג'וסף ונדב, תאומים בני 20 ובועז בן 15. אבא שלי זכרונו לברכה, ג'ונס אשר, ואמא שלי, פולין, הצטרפו אלינו מאנגליה לפני 10 שנים להגשמת חלום בלוטן.

חבל אילות בשבילי הוא מקום קסום עם טבע מיוחד ביותר ומלא באנשים טובים ומדהימים. כאן החלטתי והצלחתי להגשים את כל החלומות שלי ואני מלא הערכה ותודה לכל מי ששותף לדרך הזאת, והופך אותה לחוויה של צמיחה, גילוי ושמחה.

בחזרה לראש הדף

 

 

יורם הופמן (קיבוץ קטורה)

נולדתי לחנן וחנה הופמן ב-22.9.47 ברמות נפתלי בגליל העליון, עת מלחמת העצמאות במצור של כוחות קאוקג'י. אחרי המלחמה עברנו לקיבוץ גשר הזיו שם גדלתי עד הצבא. את מלחמת ששת הימים עברתי בגדוד 202 והשתתפתי בכיבוש עזה. אחרי הצבא יצאתי ללמוד ביולוגיה ואחר כך חזרתי לקיבוץ לגדל תרנגולי הודו.

בשנת 1980 פגשתי את מי שהפכה לאשתי, קרול, שהייתה אז חברת קיבוץ קטורה ואמא ליואב בן השנתיים, שכיום גר במודיעין.  עברתי לגור בקטורה, בהמשך נולדו שני הבנים אורן, שהיום בקליפורניה, ומתן, שהיום תושב בלוטן. במהלך החיים קיבלנו לאומנה את בתנו חלי, שהיום חיה בגבעת יואב ברמת הגולן.

בקטורה עבדתי בתחילה ברפת ואז באקונומיה ובלול. כשהקימו את ערד"ג עברתי לעבוד שם תחת ניהולו של רענן ברזק, ומשם במפעל האצות היפני באילת. משם גייסו אותי לעבוד כביולוג במסגרת אוניברסיטת בן גוריון במה שהפך למפעל "אלגטק" בקטורה עד שיצאתי לפנסיה.

יחד עם משה פלקוף, אני עורך העלון "כל אלה בני קטורה" בעשרים השנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות גם עוזר מחקר במרכז חקר ערבה ים המלח. סבא גאה לשבעה נכדים ונכדות ומגדל ירקות אורגניים.

כשהגעתי מהגליל לערבה בתחילת שנות השמונים, הדבר הראשון שהרשים אותי היה הנוף המשגע מצד אחד, ומצד שני האנשים המוכנים לגור, לפתח ולגדל ילדים ולהתמודד עם התנאים הבלתי אנושיים ששררו כאן. מאז חלפו עברו להם שנים רבות, ואותם גיבורים, אלה שפיתחו את האזור ושמרו עליו, כבר מגדלים נכדים.

אני מתכבד להדליק משואה זו לחיי הוותיקים.

בחזרה לראש הדף

 

 

שמוליק אשחר (קיבוץ גרופית)

בבוקר בו מלאו 29 שנים להצהרת בלפור פרצה צווחת ילוד את אוויר העולם בבית חולים ליולדות בקריה בת"א. היולדת: זהבה שוורץ חברת אצ"ל. אבי התינוק: יוסף שוורץ חבר אצ"ל. זהבה, ילידת פולין, עלתה ארצה בספינת המעפילים "פאריטה" 10 ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. יוסף , יליד רומניה, עלה ארצה בספינת מעפילים "אף על פי" בינואר 1939. אני נקרא על שם סבי (מצד אמי), שמואל שטרנשוס, שנספה בשואה.

לגרופית שבערבה הגעתי ב-22/1/1967 , כ-3 חודשים מתום שירותי ב"גולני" וכחודשיים לאחר איזרוח גרופית. בשנים הראשונות עבדתי ב"השקייה" בגן הירק של הקיבוץ. הספקתי להיות מקשר גרעין  ומדריך של גרעין אחר, מדריך "וורקשופ", עובד בחשמליה, חבר בצוות עובדי ענף "הפרחים" (חרציות). ב-1972 הכרתי את דינה, בעת שהותה בגרופית בשנת שירות מוקדמת מטעם קיבוץ "דברת".  לאחר שהתחתנו ב-1974 העתקתי זמנית את מקום מגוריי לדברת ושבתי לגרופית עם משפחתי כעבור שנה. בשנת 1979 יצאתי ללימודי ביולוגיה במגמת הוראה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, ומאז 1982 עד פרישתי לגימלאות בשנת 2013 עסקתי בהוראת ביולוגיה ובחינוך כיתה בתיכון "מעלה שחרות". במקביל עברתי קורס מורי דרך ומידי פעם "חטאתי" גם בזה .

דינה, האישה שלצדי, אחות במרפאה האזורית ומשמשת כרגע בצוות המזכירים של גרופית. נולדו לנו 5 ילדים (איתי, ערן, שני, איילת, גלעד), וכולם חונכו בחבל אילות . כיום רק הבכור, איתי (נשוי +3), גר בחבל אילות (בגרופית). יש לי 11 נכדים וכולם בארץ...
תחביבים: טיולים וצמחי מרפא.
דברים שהייתי מעורב בהם במהלך השנים: חינוך חברת נוער בגרופית, "נתיבים משותפים", עמותה להצלת "עמק ססגון", הדרכת ילדים, מטפלות וגננות ב"כיצד לטייל נכון". מידי פעם עורך מפגשים עם חניכי המכינה הקדם-צבאית בבאר-אורה.

מרגע בואי לאזור התאהבתי במקום הזה והוא מחזיר לי אהבה... מהיותי ותיק באזור אני עד להתפתחויות המתרחשות כאן בהיבטים השונים. כמו במפה רב-שכבתית, ניתן להבחין כיצד על התשתית של מסלע, קרקע צומח וחי ובתוספת האקלים נבנית תכסית של אדם, חברה, תרבות וטכנולוגיה המשנים ומשמרים לפי הבנתם את פני השטח.

בחבל אילות קיימת אוכלוסיה איכותית, דעתנית, אכפתית ונחמדה, שאני מקווה שתהווה אבן שואבת לעוד רבים וטובים מבני המקום (ומשאר המקומות). אני מאחל לכל תושבי חבל אילות חיים בריאים, משותפים, מאושרים ומלאי משמעות על חלקת האלוהים שלנו. המפתח לכך נעוץ לא מעט בחינוך מעולה רווי אהבה וחמלה שנעניק לילדינו באיזור הזה... (ולתפארת מדינת ישראל)...

כי עתיד האומות תלוי בחינוך ההמונים!!!
שמוליק אשחר
קיבוץ גרופית

בחזרה לראש הדף

 

 

אהוד קוגלר (קיבוץ סמר)

נולדתי בקיבוץ געש ב-1955 בקבוצה השלישית של הקיבוץ. החינוך היה אז בלינה משותפת, עד כיתה ו' התחנכנו בגעש ולאחר מכן במוסד החינוכי "חוף השרון", שהתאחד עם "רמות חפר" בתחילת שנות ה-70.

הגעתי לסמר בתחילת 1978 במסגרת גיוס של ש.ש. אחרי צבא, ומאז אני בסמר. בתחילת הדרך עבדתי יחד עם כולם בגן הירק, ולאחר הקמת הרפת ב-1982 ניהלתי אותה עד 1996. שתי קדנציות של ריכוז משק בשנים 1996-2000 ובשנים 2004-2010. במקביל גם חבר מזכירות, טיול בעולם, לימודים ועוד...
בשנים הללו הייתי גם חבר מליאת המועצה והנהלתה עד 2014 ומ.מ. וסגן ראש המועצה, אודי גת. ובאמצע, ריכוז הוועדה החקלאית ואגודת המים.
לאורך הרבה שנים אני עוסק בתחום התכנון לטווח ארוך, ניהול והקמה של פרוייקטים שונים וקידום תחום האנרגיה המתחדשת בסמר ובאזור.

חי בזוגיות נפלאה עם פזית כבר 33 שנים, יש לנו שלושה ילדים - מיכל, יוחאי והגר, ונכדה מדהימה בת 8 חודשים, הלל. מיכל וצפריר, בן זוגה, נמצאים בתהליך קליטה בסמר, יוחאי עדיין מסתובב בעולם (כרגע במקסיקו) והגר סיימה בימים אלו להדריך את הילדים הבוגרים של סמר בחינוך הבלתי פורמאלי ויוצאת לעולם הגדול.

אוהב ספורט, בעיקר כדורסל, רגל, עף, אתלטיקה ועוד וגם ולראות סנוקר בטלוויזיה... שחקן עבר ב"הפועל חבל אילות" בכדורסל, ועד לפני כמה שנים יו"ר עמותת הספורט. חובב מוזיקה, נגינה על סקסופון, קלרינט (מקולקל...) וחלילית.

אז בואו ביחד ונכין מתכון משותף לחיים טובים יותר...
אופן ההכנה:
נוטלים 12 חדשים,
מנקים היטב מקטנוניות, מרירות, קמצנות וחרדות.
מחלקים כל חודש ל 29-30 יום,
כדי שיספיק לכל השנה,
מערבבים בכלי גדול:
3 כוסות עבודה,
2 כוסות מצב-רוח טוב והומור,
3 כפות גדולות אופטימיות
1 כף סבלנות
קומץ טקט,
קורט הבנה והערכה הדדית.
שופכים על כל התערובת הרבה שמחה,
וממיסים בחום של אהבה.
לקישוט, מוסיפים למאפה זר של תשומת לב,
ומגישים יום-יום עם מצב-רוח מרומם.

שיהיה לכולנו שמחה בלב וחג שמח.
אהוד

בחזרה לראש הדף

 

 

גלעד פינקלשטיין (קיבוץ אליפז)

נולדתי בבית החולים "הלל יפה" בחדרה בשנת 1961. הגעתי אל קיבוץ אליפז בשנת 1985 כש.ש, התאהבתי במקום ונשארתי. במהלך השנים עבדתי בחקלאות הימית, בענף התמרים, בחברת כח אדם המביאה תאילנדים לארץ ובפארק תמנע. מילאתי תפקידים מגוונים בקיבוץ אליפז - הייתי מרכז משק , מזכיר, גזבר וחבר במספר וועדות בקיבוץ. במהלך תפקידי הכרתי

את זוגתי, מלי, והבאתי אותה מראש העין אל קיבוץ אליפז. נולדו לנו שני ילדים - יונתן, שכרגע מסיים שנה רביעית בלימודי רפואה בבאר שבע, ומעין, שמסיימת השנה שנת שרות בתנועת "המחנות העולים" בקן רוממה בחיפה.

תחביביי - שחייה והליכות בשביל הספורט וברידג' בשביל חידוד הראש.

אני מאמין בחזונו של שמעון פרס על המזרח התיכון החדש וחושב שחבל אילות יכול וצריך להוביל לחימום השלום הקר, שיש לנו עם שכנינו. יש פה את החממה הטובה ביותר שאני מכיר לצורך זה. הנוף הנשקף מן החלון בזמן השקיעה, כשההרים והשמים נצבעים באדום, קונים לי את השקט הנפשי שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר בארץ.

גלעד

בחזרה לראש הדף

 

 

זכריה פז (באר אורה)

נולדתי בשנת 1946 בפולין. בשנת 1950 עלינו לישראל. 32 שנים גרנו בקיבוץ. בשנת 1988 התבקשתי על ידי המחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי לרדת לערבה וללוות את הקיבוצים. לאחר תקופה קצרה קיבלתי על עצמי לנהל את ערד"ג ובאותו זמן גרנו בקיבוץ אילות. עם סיום תפקידי עזבנו את המסגרת הקיבוצית לאילת.
במשך 6 שנים ניהלתי את קיבוץ אליפז. בעקבות שיחה עם אד, ידידי מקטורה, הסכמתי להיות מנכ"ל מפעל האצות אלגטכנולוגי. באותה תקופה הקמנו מטע תמרים בשותפות עם קיבוץ נווה חריףלאחר מספר שנים הקמתי בקיבוץ אליפז חווה לגידול מריחוונה רפואית, היחידה בערבה.

כיום אני בתחום הקנאביס הרפואי כשותף ויועץ להקמת פרוייקטים בארץ ובחו"לאנו גרים שש שנים בבאר אורה ושמחים ומאושרים לגור בישוב. זו המסגרת הכי קרובה לחיי התרבות שבקיבוץ. המשפחה ברוכת ילדים ונכדים, 16 במספר, כאשר 2 נכדים גרים איתנו בבאר אורה .

ולתפארת מדינת ישראל.

בחזרה לראש הדף

 

 

שמוליק שמואלי (קיבוץ אילות)

יצרו אותי בשבדיה ונולדתי בעיר רואן ((Roanne שבמרכז צרפת. לאילות הגעתי ב-10.1977 במסגרת חבורת בוגרי צבא.

הייתי רכז מספוא, רכז מנגו, רכז נוי, רכז מים, מנהל חצר, איש קשר עם רשות ניקוז ערבה, אחראי מתנדבים, אחראי תאילנדים, סדרן עבודה, רכז שיכון, רכז בריאות ופסיכולוגיה, אחראי על הגיל השלישי, חבר מזכירות, חבר וועדות השכלה ובריאות.

קריסטל, רעייתי, הגיעה כמתנדבת מגרמניה והשאר היסטוריה מעניינת. ילדיי - דרור, יהונתן, ניר, גד, יסמין.
דרור - קצין שריון במיל', נשוי לליטל, אב לאיתי, עידו ובן. מנהל כפות תמרים. משפחתו התקבלה לחברות באילות ב-8.2018.
יהונתן - חיל הים במיל', נשוי לענבר ואב לעומרי וינאי. מהנדס תעשיה וניהול בחברת הנסון.
ניר - מט"ק שריון במיל', נשוי לשרון ואב לירדן. בוגר אוניברסיטת ת"א, עובד בהייטק.
גד - מט"ק  שריון במיל', רווק, בוגר האקדמית תל אביב, עוסק בפיננסים.
יסמין - משקי"ת ת"ש במיל' בעורב גולני, סטודנטית למדעי ההתנהגות ומשאבי אנוש.

כהכנה למלחמת ששת הימים ובמסגרת תפקידי כחובש, הקמתי מרפאה צבאית בכור בנחל שורק. עם תום המלחמה הקמתי מרפאה צבאית ראשונה בשארם א-שייך. זכיתי להיות הראשון שגאל והכשיר את שטח החקלאות הצפוני של אילות.

כצפר חובב, הייתי הראשון שראה את העורב ההודי בהגיעו לתקוף בשטח המספוא.

בזכות הנויניקים, שקדמו לי, יכולתי לבנות ולעצב את הנוי בחצר הקיבוץ, ולהביאו עד הלום. ועוד לראות את מרכיבי הנוי דרך עדשת הסלולארי. 42 שנים אני חי באילות ועדיין לא שבעתי ממראה השמש הזורחת מבעד לפסגות הרי אדום והירח שעולה מאותו המקום.

אנו חיים בחבל ארץ קשוח. הקשיחות מייצרת יכולות, מוטיבציה וחזון. חבל אילות צריך להיות פורץ דרך בחקלאות העתיד עם הגדלת ההון האנושי, יצירת קופסא ללא דפנות ואיחוד כוחות ומשאבים. הפוטנציאל אדיר וקיומנו תלוי בהבנתו ובמימושו.

בחזרה לראש הדף