קיבוץ סמר הוא קיבוץ שיתופי בערבה הדרומית, כ-35 ק"מ צפונית לאילת. הקיבוץ הוקם בשנת 1976 על ידי הקיבוץ הארצי. מקימיו הם בני קיבוצים (י"גימלים) אשר בחרו לעזוב את קיבוצי המקור שלהם ולהקים "קיבוץ אחר". לגרעין הבנים הצטרפו שני גרעינים נוספים המורכבים חלקם מבני קיבוצים וחלקם מעירוניים, והם היוו את הבסיס ההתיישבותי שהקים את הקיבוץ.

מקור השם "סמר" הוא בשיח הצומח בסמוך למעיינות של מים מליחים במדבר, ומשמש לקליעת מחצלות וסלים.

המשק של סמר מתבסס על מטע תמרים אורגני, רפת חלב, מפעל לבקרה, מרכז לסדנאות רוחניות ("אשרם במדבר"), עובדי חוץ ועוד. הענפים בסמר מתבססים על עבודה עצמית, כלומר: כמעט ואין עובדים שכירים ישראלים וגם לא עובדים זרים. כך גם בענפי השירותים: חשמל, נגריה, מוסך, אחזקה וכו'. מעבר לשעות העבודה, שותפה כלל האוכלוסיה הבוגרת בתורנויות: מטבח, חדר אוכל, נהג בית, רפת ושמירה.

בסמר מתקיים בנוסף מרכז למוזיקה ושלום, מרחב בינלאומי ללימוד וליצירה בתחום המוזיקה, בניהולו האמנותי של יאיר דלאל.

גן של חיות מפסיפס | נגה ודרור

מיחזור על עץ בכניסה לקיבוץ סמר

קהילת סמר מונה כ-300 אנשים: חברי קיבוץ, נקלטים, מתנדבים מהארץ ומחו"ל, שינשינים (בוגרי תיכון בשנת שירות), של"תניקים (חיילי נח"ל בסוף השירות הצבאי) ועוד. בנוסף, בסמר יש תמיד הרבה מבקרים, ביניהם קרובים וחברים של חברי הקהילה וכן אנשים שחיו בקיבוץ בעבר וחוזרים אליו אחת לכמה זמן כדי "להיטען מחדש".

סמר הוא אחד הקיבוצים האחרונים שעדיין מקיימים אורח חיים שיתופי. חברי הקהילה אוכלים ביחד בחדר האוכל, חולקים רכבים משותפים, מכבסים במכבסה משותפת, ומקיימים חיי תרבות וחברה עשירים ומגוונים.

בניגוד לקיבוצים שיתופיים אחרים שעדיין קיימים היום, בסמר אין "תקציב אישי". כל חבר יכול למשוך כסף מחשבון הבנק המשותף של הקיבוץ או להשתמש בכרטיס האשראי המשותף. בכל חודש כל משפחה מקבלת דף המפרט את כל הוצאותיה, כולל טיפולים רפואיים, תרופות, חוגים, קניות ועוד. אין ציפייה לכך שההוצאות תהיינה זהות, אך קיימת הנחיה כללית לגבי גובה ההוצאה הממוצע לחבר. גם ההכנסות של חברי הקיבוץ אינן זהות, והן נכנסות כמובן לקופה המשותפת.

הקופה המשותפת מזכירה את הקיבוצים של פעם, אך עם זאת ישנו הבדל מהותי בין סמר לבין הקיבוץ המסורתי. בעוד שהקיבוץ המסורתי מאופיין ביחסי תלות בין החברים, בסמר ישנה חשיבות רבה לעצמאות ולחופש האדם. הדבר בא לידי ביטוי למשל בזה שבסמר כל אחד קובע עבור עצמו היכן יעבוד ובמשך כמה זמן. עובדה מעניינת נוספת היא שבסמר אין מנהלי עבודה, ובמקום זאת ישנה אחריות משותפת של העובדים בכל אחד מהענפים.

דיאגרמה המתארת את האופי הייחודי של סמר

הבנייה העצמית הפכה להיות אחד המאפיינים הבולטים והייחודיים של סמר. היא גם תוצאה של המערכת החברתית שהתפתחה בקיבוץ, וגם מהווה מקור להתחדשות, סיפוק, יצירה והתפתחות. במהלך השנים התהווה בסמר מודל ייחודי לדיור, על פיו כל חבר רשאי לבחור בעצמו כיצד ישנה או ירחיב את ביתו. מודל הבנייה הוא פלורליסטי ומאפשר אופנים שונים של בנייה, דבר היוצר מגוון רחב, מעניין וצבעוני של בתים. זהו מראה לא שגרתי ביחס לרוב צורות ההתיישבות המצויות בארץ בכלל, ובקיבוצים בפרט.  

עובדה מעניינת נוספת היא שבסמר הילדים הם חלק בלתי נפרד מהקהילה. הילדים שותפים בכל האירועים ומשתלבים בעולם המבוגרים בהתאם להחלטות הוריהם ולבחירתם.

מבנה חדר האוכל של סמר

המוסך של סמר

"יום אחד קמה קבוצה קטנה ושולית של בני קיבוצים, שמרדו בדרך המקובלת של הקיבוץ, וחלמו לעשות זאת אחרת. גם הם לא התבססו על משנה סדורה. גם הם הונעו על ידי מצוקותיהם הרוחניות ושאיפותיהם רוויות-הרגש. גם הרעיון שלהם היווה חריגה פרועה מדפוס החשיבה הרציני של קיבוצניקים וותיקים ובעלי ניסיון, ש'יודעים איך לעשות דברים'. וכל קברניטי הקיבוץ הארצי באו ואמרו בביטחון של ידענים: 'סמר, זה לא יגדל!'... אבל כידוע לכולנו זה דווקא גדל לא רע... מימיו הראשונים ועד היום, נשמעים קולות רבים של ספקנות וציניות בנוגע לאופיו הייחודי של הקיבוץ וחוסר אמון לגבי יכולתו להמשיך ולהתקיים. תקופות כלכליות קשות והתמודדויות חברתיות מאתגרות את חברי הקיבוץ מול הבחירה בדרך שיתופית-ריבונית. ועדיין 40* שנות ניסיון חיים בשיטה זו מעידים על כך שהיא אפשרית."

 

ליצירת קשר

טלפון: 08-6356711
פקס: 08-6356758
כתובת: קיבוץ סמר, ד.נ. חבל אילות 88815
לאתר האינטרנט של קיבוץ סמר: http://www.kibbutz-samar.com
מייל: samar-office1@samar.ardom.co.il

 

(*הקטע לקוח מתוך ספרו של אליהו רגב, "הקיבוץ מת יחי הקיבוץ", שיצא לאור בשנת 1997. בקטע המקור כתוב "20 שנות ניסיון חיים" והמספר שונה בהתאם למועד הוצאת מדריך זה.)